תשמע סיפור מרתק: ראיון עם יוסף המספר
פעם, לפני שנים רבות, הכרנו את יוסף המספר. הוא הגיש סיפורים עם הולנדיים, אינדיאניים, גרמניים ומה לא, אבל פגישה עם בחור סקוטי, ששאל אותו האם הוא בכלל מכיר את סיפורי הבעל שם טוב, גרמה לו לצאת למסע שממנו חזר יהודי שומר תורה ומצוות
- ג'סיקה עקוקה
- פורסם י"ח חשון התשע"ד
יוסף סלע, הידוע בכינויו "יוסף המספר", מוכר לרובינו מתכנית הילדים "מסיבת גן" בערוץ 1 או מהתכנית "יוסף מספר על הכרים" בערוץ 2, או אולי מפסטיבלי מספרי הסיפורים שהיו משודרים בשעות הקטנות של הלילה. אך לא כולם יודעים על התהליך המרתק שעבר בשנים האחרונות, שהחל למעשה בפסטיבל מספרי סיפורים שנערך באוסטריה.
סלע נולד וגדל בצפון תל אביב למשפחה נטולת כל יחס ליהדות. הוא נהג לשהות בבית סבתו ההונגרית שהרבתה לספר לו סיפורים. את האהבה לסיפורים רכש מבית הוריו כשאביו נהג לקחת אותו לחנויות הספרים, והורה לו לבחור אילו ספרים שרק ירצה. "הייתי יושב על כיסא נדנדה שבמרפסת כל הקיץ", מספר יוסף, "יכולתי לסיים ארבעה ספרים ביום".
מספר סיפורים הוא מקצוע מאוד לא שגרתי, איך הגעת לזה בכלל?
"יצאתי למסע בן כשבע שנים באירופה, דרום אמריקה, האיים הקאריביים ועוד כמה מקומות, וכשחזרתי הייתי שותף עם חבר בבית חרושת למרזבים. שכנה קשישה מברזיל דפקה לי בדלת בחצות. היא אמרה שראתה מודעה על שנפתחת סדנה למספרי סיפורים בתל אביב. כשהגעתי גיליתי כי ההרשמה כבר נסגרה, אך ביקשתי שלפחות ישמעו את הסיפור שהכנתי, והם הסכימו. הם התרשמו ואמרו שהם מקבלים אותי בגלל הברק בעיניים. כך התחלנו את הסדנה, אני ועוד ארבעים גננות".
יוסף מספר שתוך זמן קצר התברר לו שהוא פשוט נולד לזה. בהתחלה הופיע בחינם, ותוך שנתיים בלבד הצליח להשתחל לפסטיבלים בינלאומיים. להצלחה המאסיבית יותר הגיע בתכנית "מסיבת גן" ששודרה בערוץ 1 בעידן החד-ערוצי. בהפקת התכנית חיפשו מספר סיפורים שיקריא סיפור קצר לקראת סוף כל פרק, ומלהקת הילדים היתה לא אחרת מאשר גננת שהעסיקה את יוסף בגן שלה. "כשהגעתי לאודישנים ראיתי שם את ענקי התיאטרון הישראלי", הוא מספר, "לא חשבתי להגיע לטלוויזיה, זה בכלל לא היה בחלומות שלי. הייתי נבוך מאוד, חיכיתי רק לסיים וללכת משם. למחרת הודיעו לי שהתקבלתי. הייתי בטוח שהם השתגעו. המלהקים אמרו לי: כולם היו אמנם שחקנים, אבל אתה היית אמיתי".
דווקא כאשר הגיע לשיא השיאים במקצוע, כולל רווחים גדולים, תכנית משלו בערוץ 2 ומיתוג כמספר הסיפורים האולטימטיבי בישראל, החלו לפעפע ביוסף ייסורי ריקנות, כהגדרתו. "זו היתה ריקנות מהדבר האמיתי. הרגשתי שיש הכל, אבל זה לא זה. באחד הפסטיבלים באוסטריה סיפרתי סיפור בגרמנית. הקהל עמד בסוף ומחא כפיים במשך עשר דקות ברציפות. כשהגעתי לבית מלון בהרים הכל היה יוקרתי מאוד, והרגשתי על גג העולם. הרגשתי שפע שכזה, ופתאום התחלתי לבכות, הבנתי שלא אני ביימתי את כל זה. כך הכרתי בהשם. אמרתי שכל זה לא יכול להיות סתם שנעשה מעצמו. בהמשך פגשתי בחור סקוטי, שאמר לי למה אתה, מספר סיפורים יהודי, לא מגיש את סיפורי הבעל שם טוב?. התביישתי, פשוט לא היתה לי תשובה. מיד כשחזרתי לארץ קניתי ספרים של סיפורי חסידות, וזה היה מה שבנוסף סלל לי את הדרך ליהדות. שמירת המצוות הגיעה לאחר כמה שנים, כשהתחברתי לקהילה בתל אביב. אשתי עודדה אותי מאוד. ההורים גם לא התנגדו מאחר שהם בכלל לא מתייחסים אל הדת. התחברתי בעיקר לקהילה הליטאית כאן באלעד, אך אני נמשך גם לחסידות".
תגלה לי בבקשה את סוד המקצוע - איך לספר סיפור שייגע במאזין?
"לפני הכל, הסיפור חייב לגעת בך. כשזה סיפור שאתה מספר על עצמך - זה כבר קורה. זה צריך לגעת בלב, ולצאת באופן פשוט וצנוע. את צריכה להיות רגועה, לא מאולצת, תמיד להיות עצמך ולא מי שהיית רוצה להיות או מי שממליצים לך להיות. אנשים מחפשים אמת, והם קונים רק אמת. גם כשהייתי מפחד הראיתי את זה. אין מה להסתיר, כך אתה הופך להיות לא אמין".
היתה לך תכנית בערוץ הידברות בשם "סיפורי עמים". איך היתה החוויה?
"זה נפלא לפגוש יוצרים, וזה מה שעשינו בתכנית. היה חשוב לי להראות לכולם שכאשר יוצר חוזר ליהדות הוא לא נעלם אלא להיפך - הוא מתחיל לבנות מוזיקה גבוהה יותר. בעקבות התכנית גם הוצאתי דיסק בשם "שיר מהותי" שבו מנגנים חלק מאורחי התכנית. בינתיים אני עובד במרץ על האלבום השני, בתקווה שהוא ייצא בקרוב".