סוד בניין הבית

מברכות אנו את בנותינו "ישימךְ אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה אשר בנו את בית ישראל". כולנו רוצות לבנות את בתינו ולהצליח בכך, משתוקקות לבתים מוארים מלאי ברכה. שלמה המלך בספרו משלי מלמד אותנו ש"חכמת נשים בנתה ביתה".

מהי אותה חכמה שעל ידה יכולות אנו הנשים לבנות את ביתנו? בספר "תומר דבורה" לרבי משה קורדברו (פרק ג') מובא, שלחכמה יש שני פנים. פן אחד הפונה כלפי מעלה, אל הכתר, אל ה' יתברך, לקבל ממנו את שפע החכמה, והפן השני פונה כלפי מטה - להשפיע את החכמה הלאה.

ומה היא האישה עצמה? כלום! היא רק צינור דרכו עובר השפע, זוהי חכמת הנשים שבונה את ביתה הפרטי ואת כל בית ישראל, אני עצמי כביכול כלום. אני רק פונה כלפי מעלה לקב"ה לקבל את השפע. ולשקף אור הפנים של הכתר העליון-ואת אור הפנים הזה להקרין על בתינו. כנשים המשולות ללבנה, יכולות אנו ללמוד זאת מאותו דין ודברים שהיה ללבנה עם ה' יתברך.

הלבנה אמרה: אינני רוצה לקבל את האור שלי מהשמש, אלא אך ורק מהאור של ה'.

אמר לה הקב"ה: אם היית רוצה לקבל מן השמש, היית יכולה לעמוד מולה ולשקף את האור הנובע מתוכה, ואז להיות בדיוק כמוה. אבל כיוון שרצונך לקבל ישירות מה' יתברך - עליך להיות קטנה, כי רק מי שהוא עניו גדול יכול לקבל מה' יתברך.

אם תהיי גדולה כמו השמש, לא תוכלי לקבל ישירות מהבורא. עלייך להמעיט את עצמך, וככל שתמעיטי את עצמך יותר - כך תזכי יותר לאור פני ה'.

זו האומנות שעלינו, כנשים, לסגל. להמעיט את עצמנו, להתאמן בלהיות "אין" הפך האני, שהוא האגו, והגאווה. היפך המחשבה שאני כאן ה"מנהלת" ומתוך כך הכל פועל. עלינו לזוז לפנות מקום ל"אין עוד מלבדו" שבעצם הוא זה שמנהל את העולם, וגם את ביתנו. לסמוך ולהאמין שהכל בסדר (בסדר האלוקי), לא לתפוס כל כך הרבה מקום, לוותר על השליטה אשר כל כך מכבידה ומעייפת, ובעצם הינה דמיון שקרי לחלוטין.

ככל שנדע לעשות זאת יותר, נוכל להיות צינור לשפע של ה' יתברך, דוד המלך אומר: "שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים - מאַיִן יבוא עזרי? עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ" דווקא כאשר אני לומדת להיות 'אין', בלי גאווה בהתבטלות יבוא עזרי מעם ה'.

הגאווה חוסמת את אור ה' ואת השפע שלו, הענווה וההתמעטות מזרימה בתוכנו את השפע ואת אור האין סוף של ה' יתברך.

איך נתאמן בלהיות "אין"? חז"ל אומרים: "עשרה קבין שיחה ירדו לעולם. תשעה נטלו נשים ואחד כל העולם כולו" (קידושין מ"ט, ב'). לשם מה ניתנו לאישה תשעה קבין של שיחה? מהי שיחה? אדם הוא מדבר "ויהי האדם לנפש חיה" אונקלוס מתרגם "לרוח ממללא" והזוהר הקדוש (בבראשית כ"ז,ע"א) אומר שהוא "מדבר קמיה מריה בתורה ובתפילה" כלומר, מדבר עם הקב"ה. על ידי הדיבור האדם מתקשר עם הקב"ה.

ניתן להוסיף בכוונת דברי חז"ל, עשרה קבין של שיחה ירדו לעולם, כלומר עשרה דרכים של אפשרויות לשוחח עם הקב"ה ירדו לעולם. "אין שיחה אלא תפילה" (ברכות כ"ו,ע"ב). "ויצא יצחק לשוח בשדה" לשון תפילה כמו ישפוך שיחו. מתוכם נטלנו אנו הנשים תשעה, כי תפקידנו לשוחח עם הקב"ה כל הזמן, לפנות אליו ולהתקשר עמו על כל דבר גדול וקטן.

זו הדרך להגיע אל אותו "אין" אותו צינור חלול שדרכו עובר אור ה' כאשר אנו יודעות שלבד אנו כלום, הכל אני מבקשת מה' יתברך, פונה אליו תמיד ומודה לו בכל רגע ורגע. גם בעניינים שאני בטוחה שאוכל להסתדר לבד, עלי לפנות ולבקש את עזרת ה' להיות בתקשורת ישירה תמידית עם הבורא, לנצל את כל תשעת הקבין שנטלנו. כך אנו מתמעטות כביכול ומתמלאות באור ושפע מה' יתברך, שנוכל בעז"ה להעבירו הלאה לתוך בתינו. זוהי אותה חכמה שעל ידה נזכה, בעז"ה, לבנות את בתינו הפרטיים ומתוכם את בית ישראל כולו.