האם ידעו שהשכל נמצא במח?

שיר שואלת: "שלום רב. במסגרת הלימודים האקדמיים, אמר המרצה של הקורס כי לא ידוע לו על אזכור כלשהו על המוח בתורתנו. החלטתי לבדוק את העניין, מאחר וכל חכמות העולם נמצאות בתורתנו. האם ישנה ראיה לכך? המרצה מצידו אמר שאם אביא ראיה לדבר, הוא יפרסם זאת בקורס שלו כך שיש כאן גם עניין של קידוש שם שמיים. תודה רבה, שיר"

* * *

שלום וברכה שיר,

היהדות תמיד ראתה בגוף האדם כלי שמשרת את הנשמה, כי המקור האמיתי לתודעה והמחשבה שלנו - נמצא בנשמה. הגוף הוא בסך הכל הכלי שמביא לידי ביטוי את רצונה התבוני של הנשמה, כשם שהרכב מסיע את הנהג שבתוכו. במילא כל איברי הגוף - למרות מורכבותם הרבה - אינם אלא מכונה משוכללת שנמצאת בידי הנהג האמיתי, שהיא הנשמה. המח אינו חושב מחשבות, אלא הנשמה שבתוך המח, אשר משתמשת במח ככלי לביטוי רצונותיה, כשם שהנהג משתמש ברכב ככלי להגעה ממקום למקום.

הנשמה ממלאת את כל הגוף, כך אמרו חז"ל:  (מסכת ברכות, דף י, א): "מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם - אף נשמה מלאה את כל הגוף".

יחד עם זאת, בהחלט נראה שעיקר המכונה הוא אכן המח, ודרכו שולטת הנשמה בגוף. ניתן לראות לכך רמזים בכתובים וגם אצל חז"ל, שראו במח את הכלי בו משתמשת הנשמה בכדי לבטא את יכולת הדיבור והמחשבה בעולם הזה.

הרמז הראשון לכך נמצא בעובדה שהתורה דורשת מאיתנו להניח תפילין של יד - כנגד חוזק גופנו ולבנו המזרים דם לכל האיברים, והתפילין של ראש - כנגד המח, מקור השכל והמחשבות. התפילין של ראש יכולים להעיד על החשיבות שהקנתה התורה למקור השכלי, שהוא הראש. כמו כן נמצא שיש במח הקדמי ארבעה מדורים, כפי שבתפילין יש ארבעה מדורים.

התורה חוזרת ומשתמשת בביטוי "ראש", כמקור אשר מכוון ושולט על הגוף והאיברים - בדוגמאות הבאות מתוארת השליטה של ה"ראש" על העם: "ויאמר ה' אל משה, קח את כל ראשי העם" (במדבר פרק כה, ד), "ראש שבטי ישראל אתה, וימשחך ה' למלך על ישראל" (שמואל א, פרק טז, יז). עצם הביטוי "ראש" ו"ראשון" יכול ללמד אותנו על חשיבותו של הראש, שמעיד על השליטה על כל האיברים.

גם בגמרא ניתן למצוא ביטויים שרומזים לכך שהמח הוא מקור השכל והמחשבה. כך לדוגמה, ישנו ביטוי נפוץ שנועד לתאר מורת-רוח כלפי סברה שנראית מאוד לא הגיונית (מנחות פרק ח): "אמר לו: כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו", ביטוי שנאמר גם במסכת יבמות (פרק א), כלומר המח הוא מקור השכל, ומי שיש לו חיסרון במוחו הוא טיפש. ביטוי דומה לכך מוזכר לכל אורך הש"ס וספרי ההלכה: "ולא מתוך קלות ראש" (פסחים, פרק י). מה ששוב מעיד על כך שמקור הדעת והחשיבה נמצא בראש.

מנגד זאת, ניתן לראות שהביטויים בתנ"ך ביחס ללב נאמרים בהשאלה, בדרך המשל והמליצה, לדוגמה: "ויגד לה את כל לבו" (שופטים פרק טז, יז). הלב כידוע מזרים דם לכל האיברים - וגם למח, ולכן נחשב בצדק למחייה את הגוף, ומשמש כמשל לנשמה שמחייה את הגוף כולו. וזו הסיבה לחשיבותו הרבה של הלב בלשון המקרא.

ההתייחסות הישירה הראשונה לנושא המח נמצאת בכתבי הרמב"ם, שהיה גם רופא חשוב. בעוד חכמים אחרים לא ראו צורך לתאר את פעולת המח (כי שוב, הם ראו בנשמה את המקור האמיתי ששולט על הגוף), הרמב"ם היה הראשון שכתב במפורש לפני 800 שנה, שהמח מפקד על כל האיברים, ואף הסביר כיצד התהליך מתרחש על ידי הגידים והאיברים המופעלים מן המח (מתוך מורה נבוכים, חלק שלישי - פרק לב, בתרגום חופשי לעברית פשוטה):

"כאשר תתבונן במעשי האלוקים הטבעיית, יתבררו לך מהם חוכמתו וחסדו של הקב"ה וחכמתו בבריאת בעלי החיים, שילוב איבריהם וקשריהם אלה לאלה, שלב אחר שלב. דוגמה לכך היא באופן הנעת האיברים. חלקו הקדמי של המח רך מאוד, חלקו האחורי קשה יותר. מח חוט השידרה יותר קשה ממנו, ומתקשה יותר ככל שהוא נמשך. העצבים הם כלי החוש והתנועה. לכן העצבים השולטים על החושים העדינים, כמו הנעת העפעף והלחי, הוצמחו מן המח. והעצבים הנחוצים להנעת האיברים הגדולים יוצאים ממח חוט השדרה. אלא שהעצב הדק שמקורו במח – הוא רך ואינו יכול להניע איבר, ולכן הקב"ה תכנן את הגוף באופן כזה, שהעצב יתחבר לסיב, ואותו סיב יתחבר לשריר, כך שהעצב מתקשה על ידי רצועות והופך לגיד, הגיד נקשר בעצם ודבק בו. כך יכול העצב להניע את האיבר בהדרגה זאת. תיארתי לך דוגמה זאת, כי חכמתו של הבורא גלויה בנפלאות כאלו, בתועלת של האיברים, והיא כולה מחושבת, והדבר ברור ומובן למי שמתבונן בכך בדעת ופיקחות"

אנו רואים שהרמב"ם תיאר כבר לפני 800 שנה את נפלאות הבריאה באמצעות הדרך שבה המח מפקד על כל איברי הגוף, ואכן מדובר בדברים מחזקים ונפלאים.