ניסיון הדור האחרון: המשימה - אמונה

שלום הרב,

לאחרונה אני מרגיש שאני מאבד את האמונה ולא יכול לשיר בלב שלם ''אני מאמין'', כי אני לא. נמאס לי שכל הזמן יש דברים רעים בעולם. נמאס לי שאנחנו הכי מופלים בעולם, רוצחים ומגרשים אותנו. בכלל, נראה שבעולם הזה אין שום קשר בין רמת הצדיקות של האדם לבין כמות הסבל או ההנאה והשמחה שבחייו. בתנ"ך מוזכרים מספר פעמים עונשים או פרסים פיזיים (בריאות/ חולי, מלחמה/ שלום, שפע כלכלי/ בצורת) שינתנו בהתאם לרמת שמירת המצוות של עם ישראל, אבל בפועל לא רואים כל הבדל בין התגמול לצדיק לתגמול לרשע.

אני יודע שאומרים שיש לכל אחד נשמה, שבסוף החיים תעלה לעולם הבא ותיתן את הדין על מעשיה לטוב ולמוטב, אבל יש כלל הגיוני, שהצדק צריך גם להיראות ולא רק להיעשות. איך אפשר להאמין כאשר במציאות נראה בדיוק ההיפך???

* * *

שלום רב,

ראשית, השאלות שלך מצוינות, וברוך ה' שאת כל השאלות הללו לא המציאו אתמול. התנ"ך עצמו, חז"ל וגדולי ישראל לדורותיהם, עסקו בהם בהרחבה רבה. ככל שאדם לומד ומתעמק יותר בספרים הנכונים, הוא רואה כמה עומק, עושר, חוכמה וישרות ישנם בדברי התורה, והוא מקבל תמונה בהירה, שלימה ונפלאה על כל הבריאה. ספרי הרמח"ל כמו "דעת תבונות" ו"דרך ה'" הם ספרי חובה בהקשר לשאלות אלו. למעשה, יש כאן הזמנה ללמוד את הדברים באופן מסודר, לצלול עמוק אל תוככי ספרים, כתבים ומאמרים הממלאים אור ודעת, וכל מה שנכתוב כאן הם כטיפה מן הים מכל התמונה השלימה, העמוקה והמרהיבה של מבנה ומטרת העולם, הבריאה, הרע והבחירה.

כל הבטחות התורה מתקיימות

ובכן, במובן הפרטי אין כל הבטחה בתורה שצדיק לא יסבול. ההבטחה בתורה היא לגבי העם כעם, ובזה יש הבטחה מוחלטת שהוכיחה את עצמה ומוכיחה עצמה עד ימינו. אמנם היו תקופות בגלות שעם ישראל בכללו שמר תורה ומצוות והיה לו רע, אך גם זה כחלק מהשכר והעונש הכתובים בתורה, שבגלות הארוכה יהיה מצב של הסתר פנים, כעונש ותיקון על החטאים הגדולים שהובילו לגלות.

בנוסף, גם כל הנבואות הטובות התגשמו. ה' הבטיח, שלמרות כל הצרות הנוראות שיבואו עלינו, הוא ישמור עלינו שלא נכחד לגמרי ועם ישראל יישאר תמיד, לעומת כל הממלכות העצומות שיאבדו.

ה' הבטיח שבאחרית הימים, אחרי שנות גלות רבות, הוא יחזיר אותנו לארץ. לא היה לזה תקדים בהיסטוריה, שעם אשר סבל כל כך הרבה והתפזר בכל קצות תבל, יחזור שוב לאחר אלפי שנים אל ארצו ויתאחד מכל הגלויות בכל קצווי תבל. כל שאר העמים האדירים, ברגע שגלו ממקומם, התערבבו מהר מאוד בין העמים האחרים, ולא נשאר מהם מאומה. היסטוריונים גויים נותרו פעורי פה, מול התופעה הייחודית והבלתי מוסברת של קיומו הנצחי של עם ישראל (אפשר לראות בהרחבה בחוברת של "ערכים" – "היהודי הנצחי, מי הבטיח, מי קיים").

ה' גם הבטיח שארץ ישראל תישאר שממה כל ימות הגלות והגויים לא יצליחו ליישב אותה, והתופעה הפלאית הזו פשוט התקיימה: הארץ הטובה שהיתה מלאה שפע בלי גבול כל זמן שישראל ישבו בה, פשוט שמרה על כוחותיה ולא הצמיחה פירות וצמחים לשום עם אחר.

ה' הבטיח שבאחרית הימים יחזרו בתשובה, ונגד כל היגיון, לאחר שהיה נראה שהאמונה כבר חלפה מן העולם ורוב העם היהודי התפקר ועזב את הדת שנראתה מיושנת ופרמיטיבית, פתאום יש נהירה המונית לשוב חזרה, לחזור בתשובה, עשרות ומאות אלפים, בצימאון גובר והולך. מי יכול היה לצפות דבר כזה? הרי בן גוריון וחבריו היו משוכנעים לחלוטין שבתוך דור הדתיים יעלמו לגמרי מעל פני השטח!

ה' הבטיח את חורבן בבל ואת חורבן יוון ורומי (בספר ישעיה, ביחזקאל ובדניאל), והכל התקיים. ה' משלם לשונאיו, אבל לא מיד. הוא מחכה ולבסוף מכלה אותם. יש דין ויש דיין. ה' נותן לרשע לעשות את שלו, הוא מאפשר בחירה חופשית, אבל בסופו של דבר, כל אחד מקבל את חלקו המגיע לו.

"טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים"

מצד שני, הצדיקים, שסובלים הרבה בעולם, מובטח להם אושר נצחי בעולם הבא. כפי שיבואר בהמשך - זה כן כתוב במפורש בתנ"ך. אך יותר מכך צריך לדעת, שרובם המוחלט של הצדיקים נהנים הרבה יותר בעולם הזה מאשר הרשעים. לרשעים אין נחת. הם מלאים חרטות, ובתוך תוכם מרגישים חוסר שלימות ועצבנות מתמדת. איך אפשר להתעלם מאחוז הגירושין שבחברה החילונית, העומד על כארבעים אחוז? בחברה הדתית על כשליש מזה, ובחברה החרדית עוד יותר נמוך. מה יותר גרוע מגירושין? אם טיפה חושבים על המריבות וחוסר הנאמנות שקדמו לגירושין, מבינים שהנתון הזה הוא מרכזי ביותר.

לצדיקים יש שלווה וביטחון בה'. גם אם עוברים עליהם דברים קשים הם יכולים להישאר בשמחה, והם זוכים לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובעבודת ה'. יש להם נחת וסיפוק ומטרה ותכלית בכל מעשה שהם עושים ובכל מאורע שעובר עליהם. הם מכוונים נכון ויודעים איך להגיב, כיצד להתמודד ולהביט על המציאות, למי לפנות ואיך לצמוח גם מתוך הכאב. הנתונים הללו מוכחים גם מבחינה מחקרית. הוכח שמשפחות וילדים דתיים מתמודדים הרבה יותר בקלות עם בעיות של טרור או מחלות (כתבות תחקיר שהתפרסמו ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות"). פרק א' וצ"ב שבתהילים מתארים את התופעה הזו בצורה יפה.

לחכות בסבלנות

יתר על כן, נראה ברור מכתובים רבים בתנ"ך, כי בזמן אידיאלי, בו ישראל יושבים על אדמתם ומקדש בתוכם, ניתן לראות את השכר והעונש גם בעולם הזה, גם אם לא מיידית. לעומת זאת, בזמן גלות והסתר פנים, בעולם הזה לא רואים, והחשבון הצודק עובר לעולם הבא.

אכן, חוסר הצדק שנראה, הן לגבי הפרטים והן לגבי הצלחת הרשעים במצב של גלות והסתר פני ה', מביא לשאלות קשות, והתנ"ך עצמו מלא בשאלות של צדיק ורע לו רשע וטוב לו. יש על נושא זה המון נבואות בירמיהו, ביחזקאל, בחבקוק, במלאכי ועוד, וכן פרקי תהלים רבים ומפורשים.

נציין כאן רק 2 נבואות דומות זו לזו ומשמעותית בעניין כל הנ"ל: מלאכי, הנביא האחרון, מנבא בנבואתו האחרונה כי זו תהיה ההתמודדות הקשה של האמונה: "אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים, וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי ה' צְבָאוֹת... גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ!". עד כאן השאלה הנוקבת. והתשובה:

"אז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. וְהָיוּ לִי אָמַר ה' צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה, וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ.  וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ". בהמשך מובא התיאור על יום הדין שיהיה לעתיד לבוא, שנרחיב עליו בהמשך.

זאת אומרת, התשובה לשאלה הקשה על צדיק ורע לו רשע וטוב לו, נענית כבר בתנ"ך בהזדקקות לאורך רוח ולמבט גבוה יותר על מהלך האירועים, בין המצב כעת לבין אחרית הימים, תחיית המתים והעולם הבא. ה' אומר שכל מעשה טוב ודיבור טוב נרשם אצלו בספר הזיכרון ומחכה ליום פקודה, היום שבו יהיה בירור נצחי בין הצדיק לרשע.

כן בדומה, הנביא ישעיהו בפרק ס"ו, מתאר את החרדים לדבר ה' שמותקפים על ידי הרשעים שונאיהם, האומרים להם שה' יותר אוהב דווקא את הרשעים, וההוכחה לכך שיש להם יותר כבוד וטוב בחייהם. ה' משיב שהוא ישלם את הגמול לאויביו באחרית הימים, ואז יהיה טוב מדהים לחרדים לדבר ה', שהם לא יאמינו. ומי שישאר נאמן ויחכה לגאולה, יזכה לכל טוב, אושר ונחמה, והרשעים יישפטו, יישרפו ויהיו דיראון לכל בשר. בנבואה מתואר גם העולם הבא שיהיה – "השמים החדשים והארץ החדשה", שעומדים מוכנים לפני ה' והוא מחכה להנחיל את העולם שכולו טוב לאוהביו, שגם הם יחיו חיים נצחיים.

עיקר המשימה – אמונה!

למעשה, השאלה שלך נובעת מתוך הבנה, שהמטרה שלנו היא לקיים מצוות, להתפלל, ללמוד תורה, ואם לא רואים כיצד הדברים הללו משפיעים – זה מערער את האמונה שלנו בהם. אבל האמת היא שצריך לדעת, שעיקר הניסיון שלנו בעולם הזה – הוא דווקא הניסיון באמונה! כל המצוות, התורה, התפילות, המאורעות שעוברים עלינו בכל רגע – הכל נועד לנסות את האמונה שלנו. כל המטרה של בריאת העולם הזה, עולם גשמי שה' מסתתר בו ("עולם" מלשון "העלם") ולא רואים ולא מרגישים אותו בבירור, המטרה היא לבחון אותנו - האם אנחנו מצליחים להאמין בה' למרות כל ההסתרים, למרות כל הבלבולים, ולמרות שנראה שהכל כאן הפוך, שה' מבטיח דברים וח"ו לא מקיים, שהמצב של הצדיקים "על הפנים" והרשעים חוגגים, שהתפילות לא נענות, שהגלות כל כך ארוכה, שהמצוות לא עוזרות וכו'. הכל נועד לבחון את האמונה שלנו. בשביל זה נוצר העולם – לבחון האם אנחנו מחזיקים באמת שאנו יודעים, למרות הקושי הגדול ולמרות שיותר קל ללכת לדרכי שקר ש"מבטיחות" יותר ומשלמות במזומן?

וכאן חשוב להדגיש: עצם אמיתות האמונה היהודית ניתנת להוכחה באופן שכלי וודאי. שלא כמו דתות אחרות, בהן האמונה אינה ניתנת להוכחה, ה' בכוונה התגלה לעם ישראל באופן שהאמונה ועקרונות היהדות יהיו מוכחים, כולל המסורת הרציפה של התורה ביחד עם התושב"ע, שכן רק "פתי יאמין לכל דבר", ואין אפשרות לתת שכר ועונש על דבר שאי אפשר להוכיח את נכונותו (ואין כאן המקום להאריך בהוכחות הברורות לאמונה היהודית. באתר הידברות ישנם מאמרים והרצאות רבים מאוד בנושא...). אמנם, על גבי הידיעה והקבלה של התנ"ך ודברי חז"ל, ישנו צורך גדול באמונה לגבי כל הפרטים שאנו נתקלים בהם, בין פרטי ההלכות שאינן מובנות לנו בהגיוננו הצר, ובין המאורעות שעוברים עלינו ועל סביבתנו שגורמים לנו לשאול על הצדק האלוקי. הדבר דומה לאדם שמוכח לו בוודאות שרופא פלוני הוא רופא מומחה שאפשר לסמוך עליו, אולם עדיין יש צורך לקבל באמונה את כל המרשמים וההוראות שהוא נותן גם כאשר אינני מבין כיצד הדברים עובדים והם אף נראים לי תמוהים.

על זה נאמר: "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק). מי שצדיק הוא מי שמצליח להאמין. זה עיקר המבחן, ומכוח זה יחיה בעולם הזה ובעולם הבא. וכן מי שמצליח להתחזק באמונתו, זה נותן לו חיות ושמחה.

כל ההשפעות העצומות של התפילות והמצוות שלנו, שבאמת משנים את העולם ומקדמים אותו לתיקון השלם – יכולות להשפיע רק מכוח זה שאנו לא רואים כיצד הן משפיעות, כי אם היינו רואים, זו לא היתה חכמה ולא היה מגיע לנו על זה פרס. זה כמו מישהו שרואה אוכל ורוצה לאכול. לכן ה' סידר בכוונה שלא נראה ונצטרך להאמין, וכך אנו גם משפיעים בעולם וגם זוכים לשכר נצחי תמורת כל מצווה וכל לימוד ותפילה שעשינו בתוך החושך ובלי שנראה עד כמה היא משפיעה...

ככל שאדם מאמין יותר, ודווקא כשקשה להאמין, כך הוא זוכה אחר כך לראות בישועת ה' וה' מאיר לו פנים ונותן לו להרגיש ולחיות את האמונה. לכן, האדם צריך לדעת שכאשר הוא מגיע למצב בו הוא מרגיש כאילו ה' עזב אותו, זוהי צומת מבחן. אם הוא יבחר להאמין בה' ולהחזיק בו בכל כוחו, זה רק עניין של זמן עד שייפתחו לו פתחים גדולים. "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת", זו אינה מליצה - זו אמת. רק צריך לקרוא לה' באמת ומכל הלב ואז יש ביטחון מלא וגמור שה' יענה בסופו של דבר ותרגישי את הקירבה בחזרה. כל אחד שעשה את מסלול החיים בעולם הזה באופן הזה, יכול לספר אינסוף סיפורים על האמת שבדבר הזה. לא יאומן עד כמה זה אמיתי ועד כמה זה חזק. זה סוד המבחן של העולם הזה.

זו השמחה הכי גדולה של ה', שיש לו בנים שנאמנים לו, גם כשכל כך קשה להאמין, וזו הזכות שלנו לגאולה. בנוסף, חשוב שיחד עם הקושי נזכור, שה' נתן לנו יכולת להבין מדוע יש צורך שיהיה גם "רע" בעולם וכן את הטוב שיצמח ממנו, וזה עצמו מאוד מעודד ומחזק.

עולם הנשמות, תחיית המתים והעולם הבא

כדי לתת תמונה מקיפה על פי היהדות, להבין את כל הטוב הנצחי והאינסופי שאנו הולכים לקראתו, והוא נבנה דווקא על ידי עבודתנו בתוך החושך וההסתר, יש להבין ולעשות סדר בהגדרת ה"עולם הבא" על פי חז"ל וגדולי ישראל לדורותיהם:

"עולם הבא" בלשון חז"ל, בדרך כלל, זה העולם הנצחי של לעתיד לבוא, ולא עולם הנשמות. עולם הנשמות הוא רק שלב מעבר בין העולם הזה לבין העולם הבא - העולם הנצחי, שיהיה יחד עם גוף ושיהיה בו רק טוב מוחלט, לאחר תחיית המתים. המטרה היא שלא יהיה רע כלל, רק טוב מוחלט ונצחי שילך ויתגבר, ילך ויתעלה, גם בגוף. המוות הוא פירוד של הגוף מהנשמה לצורך התיקון של שניהם, על מנת שיוכלו להתחבר אח"כ שוב ולהתעלות ביחד.

נסביר: המטרה של העולם היא לקדש את כל החומר ולהפוך אותו לכלי זך שיכול לקלוט את אור ה' ולשמש את הנשמה. כך מתגלה שה' מאיר גם את המקום הכי רחוק ממנו - החומר הגשמי. אמנם, אחרי חטא האדם הראשון אי אפשר להצליח לקדש את החומר לגמרי בהיותנו בעולם הזה, בגלל שהחומר מאוד עכור ומרחיק מה'. לכן חייבים שלב מעבר – המוות.

בזמן המוות הנשמה עולה למעלה, לעולם הנשמות, ומקבלת הרבה כוחות, אורות ותענוג, כדי שתוכל לזכך את הגוף לאחר התחייה. לעומת זאת, הגוף נרקב בקבר ונחלש מכוחו. לאחר תחיית המתים הנשמה תיכנס שוב לגוף, תזכך אותו ותעלה אותו לדרגה גבוהה.

לאחר ביאת המשיח, מלחמת גוג ומגוג ובניין בית המקדש, תהיה תחיית המתים, לכל הברואים כולם, ויהיה דין גדול מי זכאי לעולם הנצחי ומי לא. בשלב זה ייסגרו גן-עדן וגיהנום ותהיה תחיית המתים כללית לכל האנושות מאז ומעולם. אז יוחלט מי נשאר לעולם הנצחי שכולו טוב ומי לא. המבדק לא יהיה ע"י בית דין, כמו שיש לכל נשמה לאחר שהיא יוצאת מן העולם, אלא בדיקה ע"י "ניסוי כלים" שמגלה את המהות של כל אחד – מי שייך לטוב ומי שייך לרע. המבדק הוא ע"י גילוי אור וקדושת הבורא בעוצמה, שלרשעים הוא יהיה "יום בא בוער כתנור... וליהט אותם.. אשר לא ישאיר להם שורש וענף", ולצדיקים הוא יהיה "שמש צדקה ומרפא בכנפיה" (מרפא – על כל הסבל שסבלו בעוה"ז או בגהינום). הצדיקים ישארו ויתענגו, וילכו ויתעלו יותר ויותר גם בגופם וגם בנשמתם (סדר העלייה מבואר בהרחבה ובדיוק בתורת הקבלה, כבבואה לסדר בריאת העולמות באותו אופן של הכנה לקראת העתיד), והרשעים יתכלו, "יעשו אפר תחת כפות רגלי הצדיקים", וזהו ה"כרת" האמור בתורה.

בעולם הנצחי יישארו רק הנשמות שזכו לכך וייהנו מטובו הנצחי של ה' הנאה אין סופית, לנצח נצחים. אז ייראה בבירור איך כל מה שעברנו פה בעולם הזה - היה הכנה ובניין של העולם הנצחי של הטוב שבנינו בעמלנו בתוך ההסתר והחושך.

אגב, מכיוון שהעולם הבא יהיה ביחד עם הגוף, ממילא מובן שהעולם הבא הנצחי לא יהיה מנותק מהעולם הזה, אלא המשך, תיקון ושיכלול שלו. כל הדברים הטובים שהיינו מחוברים אליהם בעוה"ז וכל הקשרים והאנשים והקרובים, לא ייעזבו מאיתנו, אלא רק יקבלו חיזוק ומשמעות פי כמה וכמה.

* * *

א. יש לשנות תפיסה ולהבין שעיקר מטרת העולם הזה היא לעמוד בניסיון, שהוא עצמו בונה את השותפות בבניה שלנו את הטוב הנצחי, את השמחה העצומה שלנו בעולם הבא מתוך החיסרון של עכשיו ומתוך הבניה שלנו, והוא גם בונה אותנו ככלים ראויים לקבל את כל הטוב הזה. העיקרון הזה שעיקר העולם הזה הוא לשם ניסיון ועבודה מופיע בכל התורה לאורך ולרוחב.

ב. עיקר הניסיון - יותר מההתגברות על היצר וקיום המצוות, הוא הניסיון באמונה. גם ההתגברות על היצר וקיום המצוות הם עצמם ניסיון באמונה. לכן, מראש יש הרבה מאד מקום לניסיון הזה.

ג. התורה לא הבטיחה בשום מקום שכר טוב בעולם הזה לצדיק פרטי ועונש בעולם הזה לרשע פרטי, אלא רק כהנהגה כללית לכלל העם. לגבי כלל העם הדברים הוכחו ומוכחים באופן ברור, לגבי הפרט, התנ"ך וחז"ל מלאים בתיאורים על זעקת "צדיק ורע לו רשע וטוב לו", וההסבר לכך הוא בחשבון הכולל שיתוודע לכולם לעתיד לבוא.

ד. האמונה מבוססת על הוכחות שכליות וברורות שאינן ניתנות להפרכה. האמונה היהודית אינה מבוססות על הטוב שנרוויח בעולם הזה, אלא על המסורת היהודית בדבר יציאת מצרים, מעמד הר סיני, השתלשלות התורה, והנבואות שהתגשמו בצורה מדויקת וממשיכות להתגשם עד ימינו. הניסיון באמונה הוא ללכת עם האמת השכלית המוכחת, למרות שקשה לנו להבין את הנהגת ה' במבט המצומצם שלנו פה, כמו במשל שהבאנו על האמון ברופא, גם כשהוא מכאיב לנו והוראותיו לא מובנות לנו.

ה. גישת והשקפת היהדות נותנת יכולת וכוח לעבור את כל מכשולי העולם הזה מתוך ביטחון, אופטימיות ושמחה, למרות קשיים רבים שיכולים להיות, כמו שהארכנו במאמר "ה' רועי לא אחסר" (גליון 81).

נסיים בתפילה הנאמרת על ידינו בשחרית בכל יום: "יהי רצון מלפניך שנשמור חוקיך בעולם הזה, ונזכה ונראה ונירש טובה וברכה לשני ימות המשיח ולחיי העולם הבא". אמן!