אלוקים, אתה מדבר אלי?

באחד הימים האחרונים הלכתי לשמוע שיעור תורה. כשחזרתי הביתה גיליתי, לתדהמתי, שבזמן שלא הייתי בבית, נכנס גנב ולקח מספר חפצים יקרי ערך. האם זה סימן שלא הייתי צריכה ללכת לשיעור תורה? בתודה, ליטל

אחת השאלות הנפוצות ששואלים אנשים הרחוקים מתורה ומצוות, היא "איפה אלוקים?", והם ממשיכים ושואלים: "אם הוא נמצא, למה הוא לא מדבר איתנו?". שאלה לגיטימית לכאורה, הנובעת מהרצון להרגיש את הקב"ה בצורה חיה, ולנהל עמו תקשורת דו צדדית. לא רק להתפלל אליו, לעבוד אותו ולחשוב עליו, אלא גם לקבל ממנו אות חיים... יהודי שומר מצוות יודע שהקב"ה חי וקיים, היה הווה ויהיה אדון הכל. ולא רק שהוא מנהל את העולם ביד רמה ובהשגחה פרטית בכל רגע, אלא גם מנהל עם הברואים תקשורת שוטפת. אולם, תקשורת זו אינה באה לידי ביטוי באופנים אנושיים של דיבור או כתיבה, אלא באופן מוסווה, בשפת סתרים. תפקידנו, לפתוח את הלב, להאזין לשפה זו, ולפענח את המסרים. מעשה ביהודי אמריקאי, שהיה רחוק מאוד משמירת מצוות, עד כי בקושי ידע שהוא יהודי. יום אחד הגיע אותו יהודי לביקור בכותל המערבי, וכפי שקורה ליהודים רבים במקום קדוש זה, נתקף לפתע ברגש יהודי עז שהציף אותו. הרים את עיניו לשמים וקרא: "אלוקים, אם אתה קיים תן לי סימן!". לא חלפה שנייה אחת, והיהודי הרגיש יד מונחת על כתפו. נדהם ומתפלא, הסתובב היהודי, וראה מולו את הרב מאיר שוסטר (ה ירפאהו בקרוב), המכונה: "המחזיר בתשובה של הכותל". ר מאיר פנה אליו ברכות, ושאל: "האם אתה יהודי? האם תרצה ללמוד מעט על יהדות?". הסימן הספיק לאיש, והוא אכן הלך ללמוד יהדות, וחזר בתשובה שלמה.

שפת הסתרים של הקב"ה

כמו בסיפור של אותו יהודי אמריקאי, כך במצבים רבים בחיים, אדם נושא תפילה נרגשת לקב"ה ומרגיש שהקב"ה נענה לתפילתו, ושולח אליו שליחים נאמנים לסייע לו. השליח יכול להיות רופא מומחה שמגיע לרפא את החולה, נדיב שתרם סכום כסף גדול, הרצאה תורנית שבדיוק דיברה על נושא שהיה חשוב לאדם וכיוצ"ב. לא רק בתפילה, אלא גם במקרים שאדם עושה מעשה טוב, הוא יכול לזכות לקבל משוב משמים. כפי שאמרו חז"ל על מצוות צדקה: "עשר בשביל שתתעשר" – אדם שנותן צדקה יכול לראות בחוש שה שולח לו ברכה חזרה. גם על השבת נאמר: "כי היא מקור הברכה", ואכן, אנשים רבים העידו כי מאז שהתחילו לשמור שבת, ראו ברכה במשלח ידם. עוד אמרו חז"ל: "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים". פעמים רבות אדם אכן יכול להיווכח בכך, שלאחר שויתר למישהו או התאמץ למענו – גם משמים ריחמו עליו ועזרו לו בעניינים שונים. כמובן שהרמזים משמים הם לא רק במישור החיובי, אלא לפעמים מהווים תשדורת להתנהגות שלילית שעלינו לתקנה. כפי שאמרו חז"ל בגמרא (ברכות דף ה): "אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, שנאמר (איכה פרק ג, מ): נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה". כלומר, היסורים מהווים רמז משמים שעל האדם לעשות חשבון נפש, ולשפר את מעשיו. מסופר על רבי אליהו לופיאן זצ"ל, משגיח ישיבת כפר חסידים, שפעם אחת, כשהגיע לישיבה, מעד ונפל מן המדרגות. התלמידים התפלאו לראות שבמקום לקום ולהמשיך בהליכה, נשאר ר אליהו לשבת על המדרגות. מיד חשו אליו לבדוק שמא אינו מרגיש בטוב, אך ר אליהו הרגיע ואמר: ברוך ה הכל בסדר. "אם כך, מדוע הרב אינו קם?" התפלאו התלמידים, והמשגיח ענה: "הכל בסדר, אני רק יושב וחושב מפני מה נפלתי...". הוא היה עסוק בלפענח את הרמז שנשלח משמים! לפעמים, הרמזים שהקב"ה שולח, אינם בהכרח קשורים למעשה ספציפי, אלא מהווים הדרכה והנחייה לקראת העתיד. כולם מכירים את הסיפור של רבי עקיבא, שראה את המים ששחקו אבנים, ומזה הבין את המסר האלוקי, שגם התורה, שנמשלה למים, יכולה לבקוע את ליבו הקשה. כל העניינים הללו הם צורות תקשורת של ה עמנו. באופנים אלו הוא משדר לנו את תגובתו על המעשים שלנו, ומצפה שנפענח אותם, ונשפר את התנהגותנו בהתאם. על כך אמר דוד המלך (תהילים פרק קכ"א): "ה צילך על יד ימינך" - ומסביר רבי חיים וולוזין זצ"ל בספרו נפש החיים, שהכוונה היא שהקב"ה מתנהג איתנו כמו הצל – איך שהאדם מתנהג, כך ה מחזיר לו...

הסימנים מתעתעים

שפת הסתרים אותה תיארנו, הגם שהיא סמויה ודורשת שימת לב והתבוננות, עדיין נותנת תחושה טובה, ומקילה על עבודתנו הרוחנית. הרמזים מורים לאדם האם הוא מתנהג בסדר, ומה עליו לתקן. אם היינו זוכים לסימנים כאלו בכל שלב בחיינו, ודאי שהיינו חכמים וטובים יותר. אולם, המציאות היא (וסליחה אם זה מאכזב), שהרמזים הללו משמים אינם מגיעים לכל אדם ובכל זמן. אף כשיש רמזים, לא תמיד ניתן להסיק מהם לגבי נכונות המעשים שלנו. על כך כבר תמה משה רבינו, ושאל את הקב"ה: "מפני מה יש צדיק ורע לו רשע וטוב לו?" (גמרא ברכות דף ז). ביאור שאלתו: מדוע ישנם מקרים בהם רואים אדם שנוהג ברשעות, ונראה שהקב"ה גומל לו על כך טוב וחסד, ומאידך, יכולים לראות צדיק שסובל מאד, ונראה כאילו שהוא נענש על מעשיו הטובים? לכאורה, אין התאמה בין המעשה של האדם למשוב שקיבל משמים... התשובה היא, שבוודאי שאנו אמונים על כך שהקב"ה יגמול לכל אדם טוב ורע בהתאם למעשיו, אולם, לא תמיד רואים זאת באופן מיידי. במקרים רבים, ההנהגה שנוהגים עם האדם משמים, היא דווקא כניסיון וכמבחן, לראות כיצד ינהג. המדרש (ויקרא רבה פרשה י"ב), מספר על אדם שיכור שהיה מרבה לשתות יין, עד שהיה מוכר כלי ביתו על מנת לקנות יין. בניו שחששו שלא ישאר להם דבר לירושה, השקו אותו יין וכאשר היה שיכור ובלי דעת, שמו אותו במערה רחוקה שהיתה מיועדת לקבור בו מתים. הם קיוו שהאב ילמד לקח ממקרה לא נעים זה. אולם, התוצאות היו הפוכות בדיוק. כאשר שכב האב בבית הקברות, עברו שם מוכרי יין, ופרקו את סחורתם בתוך הקבר שבו שכב האב. כאשר הקיץ השיכור משנתו, ראה את היין ממש למראשותיו, ומיד רוקן את הכד אל תוך פיו. יתכן שאותו שיכור הסיק שאם הקב"ה מזמן לו יין בצורה על טבעית שכזו, הרי זה סימן שטובה השכרות בעיניו יתברך. אולם, מסקנה זו בוודאי מוטעית, והאמת היא, שהיין ניתן לאותו שיכור כניסיון, ולא כסימן חיובי למעשיו. בבחינת מה שאמרו חז"ל (גמרא מכות דף י): "בדרך שאדם רוצה לילך - בה מוליכין אותו". על כך כותב רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל בספרו צדקת הצדיק (אות ס"ד): "פעמים שרואה (האדם) בבירור שה מסייעו ומסכים עם מעשיו, עם כל זאת, אינו ראיה כי מעשיו ישרים באמת!". מסקנת הדברים היא, שלפעמים אדם מקבל רמזים וסימנים שונים משמים, אך הם אינם מעידים שמעשיו רצויים, אלא אדרבה, הם באים כניסיון, על מנת לבחון אותו. לדוגמא: אדם שעושה עבירה, ולאחר מכן זוכה בלוטו – אינו יכול להסיק מכך, שהעבירה שלו רצויה לפני הקב"ה. כמו כן, אם אדם שזוכה בכרטיס טיסה חינם לחו"ל - אין זה אומר שרצון ה שהוא יטוס לחו"ל. וכן אם אדם מקבל הצעת שידוך מסוימת (אפילו מספר פעמים), אין זה סימן שזה שידוך טוב עבורו. כלל זה נכון גם הפוך. כלומר, סימנים ותוצאות שליליות אינם מעידים שהמעשה שנעשה הוא שלילי, ולכן: אם אדם הולך לעשות מצווה של ביקור חולים, ובדרך נופל ומקבל מכה - לא יהיה זה נכון להסיק שמעשהו אינו רצוי לפני ה. וכן, אם אדם חוזר בתשובה ואחר כך סובל ייסורים שונים – אין זה מוכיח שתהליך התשובה שלו היה שגוי. דוגמא מצוינת לעיקרון זה אנו מוצאים במגילת רות. המגילה מספרת על בועז שהיה אחד מגדולי ישראל בתקופת השופטים. יום אחד נתקל ברות, הגיורת המסכנה והענייה, שהיתה קרובת משפחתו, והוא החליט לשאתה לאישה על מנת לקיים מצוות ייבום. למעשה, היו לרות קרובי משפחה קרובים יותר שהיו צריכים לייבמה, אולם הם חששו לעשות זאת מסיבות שונות שלא היו מוצדקות. בועז, שנכח בצערה של רות, החליט לזכות במצווה. אין ספק שהיה זה מעשה נאצל מעין כמותו. בועז היה אז זקן מופלג, בן ארבע מאות שנים, היה לו מעמד גדול ועושר, ובודאי שלא היה זקוק לעוד אישה. למרות זאת, התאמץ בשביל לשמח את רות. לכאורה, היינו מצפים שלאחר מעשה כה גדול יזכה בועז באושר ובשכר גדול, אולם המציאות היתה בדיוק הפוכה: חז"ל מספרים לנו שמיד למחרת החתונה מת בועז! יתכן כי היו אנשים שראו בכך סימן משמים לכך שבועז עשה מעשה שלילי ועל כן נענש. אולם, חז"ל מגלים לנו, שלמעשה בועז לא קיבל עונש מוות בגלל המעשה הנאצל שלו, אלא להיפך. בועז היה אמור למות בגיל מוקדם יותר, וכל הסיבה שזכה לאריכות ימים היתה על מנת שיוכל לקיים מצווה זו ולשאת את רות. ברגע שמילא את ייעודו – כבר היה יכול לעזוב את העולם.

החושך של העולם הזה

כאן המקום לנסות להבין - מדוע המשוב משמים לא תמיד תואם את מעשי האדם, ולא תמיד מהווה אינדיקציה לחיוב או לשלילה? תשובה לדבר נוכל למצוא בדברי חז"ל (בבא מציעא דף פ"ג) הדורשים על הפסוק (בתהילים ק"ד): "תשת חושך ויהי לילה": זה העולם הזה, שדומה ללילה. העולם שלנו דומה ללילה במובן הרוחני של הדברים. כפי שבלילה העולם כולו חשוך, אין בהירות, ולא ברור מה עומד מולנו וממה צריך להיזהר, כך בעולם הזה, עבודת ה היא מתוך הסתר ואי בהירות רוחניים. עולם – לשון "העלם". האמת היא נעלמת!הקב"ה רוצה שנעבוד אותו דווקא בצורה זו, שבו על האדם לגשש אחר הדרך הרוחנית ולסלול אותה בעצמו, על פי הנחיות ההלכה ושיקול דעת תורני.

הסימנים משמים לפעמים אכן מסמנים את רצון ה, אך לפעמים רק מהווים ניסיון לאדם, לראות אם ידבוק בדרך ה בכל מקרה.

מסופר על הרב מבריסק, רבי יצחק זאב סולוביציק זצ"ל, שפעם אחת שמע על אוטובוס שנסע בשבת ונשרף, והגיב: "השבת שורפת!". שאלוהו בתמיהה: "אם השריפה היא עונש על חילול שבת, מדוע ישנם אוטובוסים רבים אחרים שנסעו ולא נשרפו?" השיב להם הרב מבריסק: "למה האוטובוסים האחרים לא נשרפו - אין לי הסבר, אך למה האוטובוס הזה נשרף, אני יודע!". מסיפור זה יש ללמוד שפעמים רבות יש הסתר פנים, ולא רואים שהחוטא נענש מיד, וזה בהחלט ניסיון לאדם. אולם, לפעמים הקב"ה שולח גם סימנים שבאים להוכיח על נכונות המעשה...

ככל שהגלות מעמיקה, ויש ירידת הדורות – כך ההנהגה של החושך גדולה יותר. בדורות עברו היו תקופות שעם ישראל זכה להארת פנים, כמו בזמן שבית המקדש היה קיים והיו אורים ותומים. אולם, עתה מתקיים בנו הכתוב (דברים ל"א, י"ח): "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". אם נזכה לעבוד את ה כראוי, דווקא מתוך ההסתר הגדול הזה והבלבול הקשה, נוכל בע"ה להביא את העולם לתיקונו.

אז מה עושים?

לסיום, השאלה המתבקשת: מכיוון שהנהגת האור והחושך משמשים יחד, כיצד נוכל לפענח את המסרים האלוקיים, ולדעת מתי הם מהווים סימן ישיר משמים, ומתי הם מהווים ניסיון ומבחן לאדם?

התשובה היא, שהתשדורות והסימנים האלוקיים, אינם באים להכריע לנו האם מעשה מסוים הוא חיובי או שלילי. חז"ל אומרים: "תורה לא בשמים היא" (גמרא בבא מציעא דף נ"ט), כלומר אין מכריעים שום הלכה או הנהגה על פי סימנים שמימיים, אלא על פי שיקול דעת תורני. על האדם לחשוב בשכלו מהי השקפת התורה בעניין, ועל פי זה להכריע אם המעשה שעשה הוא חיובי או שלילי. במקרה שהאדם אינו יודע להכריע בעצמו, עליו לפנות לרב שיורה לו את דרך התורה. הסימנים מגיעים רק כשלב שני. כלומר, לאחר שאדם הגיע למסקנה שכלית לגבי מעשה מסוים האם הוא נכון או לא, אזי הוא יכול להתייחס אל הסימנים השמימיים ולפענח אותם בהתאם.

אם הסימן מתאים למעשה (דהיינו, סימן חיובי למעשה חיובי, או סימן שלילי למעשה שלילי), אזי עשוי הוא להעניק עידוד, אופטימיות ואנרגיה חיובית, במקרה של מעשה טוב, או מימד של אזהרה והתראה, במקרה של מעשה שלילי.

אם הסימן אינו מתאים, כמו במקרה שלך, ליטל, שעשית מעשה טוב והסימן שקיבלת היה שלילי, אזי ברור שהוא מהווה ניסיון: האם תמשיכי ללכת לשיעורי תורה למרות התוצאה הלא נעימה שקרתה לך.

מסופר על החפץ חיים שכאשר התחיל לכתוב את חיבורו הגדול "משנה ברורה", קרה לו מקרה מצער ביותר - נפטר לו חתנו האהוב. החפץ חיים לא חשב שזהו סימן שעליו להפסיק את כתיבת ספרו, אלא הבין שזהו ניסיון משמים. פנה אל היצר הרע ואמר לו: "אני יודע שאתה מנסה למנוע אותי מהמעשה החשוב שאני עושה, אך לא תצליח! אמשיך לכתוב את המשנה ברורה...".

אדם שידע להתייחס אל הסימנים השמימיים בצורה הראויה, יזכה בעזרת ה להפיק מהם תועלת וחיזוק, מבלי שיגרמו לו לטעויות בשיקול הדעת (בנוגע לצדיקים גדולים, יש להם אפשרות להכריע גם על פי רמזים אלוקיים, כיוון שניחונו ברוח הקודש).

כותבת המאמר הינה מנהלת רוחנית במדרשת פסגות, פתח תקוה. לתגובות על המאמר, או לשאלות אחרות ניתן לפנות לדוא"ל: pliskin80@enativ.com