תרבות דיבור

"וַיִּחַר לְיַעֲקב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקב וַיּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי:"

חכמינו, האמונים על האזנה לצלילים העדינים ולדקויות הלשון, הבחינו בשוני שבין תגובת יעקב לדברי חותנו-לבן לבין דברי דוד כאשר שופך את לבו לפני יהונתן על אביו-חותנו.

"ויחר ליעקב וירב בלבן ויען...". לכאורה יעופו כאן גיצים במריבה הקשה, אך לא. יעקב אומר: "מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי", ואינו מוסיף ביקורת על כוונתו של לבן להורגו (לבן ביקש לעקור את הכל, כמבואר בהגדה של פסח). ואילו כאשר דוד פונה אל יהונתן גיסו ומתלונן על שאול: "מה עשיתי, מה עווני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי" (שמואל א´, כ´, א´) - מזכיר בפיוסו שפיכות דמים, ואילו יעקב ציין רק את רדיפתו של לבן "כי דלקת אחרי", ובלשונם: קפדנותן של אבות ולא ענוותנותן של בנים.

אמנם גם כאן דוד נרדף, נאלץ לעזוב את ביתו, משפחתו, משרתו כשר הצבא וכו´ בגלל שאול, אבל גם במצב זה נדרש האדם להיות במעלתו.

פן מאלף למדנו כאן על תרבות דיבור ונקיות הלשון. גם כאשר אתה כועס ובצדק כיעקב, עדיין עליך לשמור על לשונך לבל תתבטא בצורה שאינה הולמת. עליך לבחור במילים הפחות בוטות ומכאיבות אף כאשר אתה צודק בכל מאת האחוזים. בהיות הלשון קולמוס הלב כלשון החכם, הרי שעליה להיות נקייה ומכובדת בכל מצב. עליך להתייחס לזולת במלוא ההערכה והכבוד.

בימינו כאשר תרבות הדיבור בשפל הדרגה, עלינו להאזין לדברים הללו, ובאם נשכיל ליישמם, נצא כולנו נשכרים.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת ויצא – כל הסרטים ב-VOD הידברות