גרמני שבא ומבקש להתגייר - האם ניתן לקבלו?

הגמרא (מגילה ו'.) אומרת, כי יעקב אבינו ביקש מהשי"ת שירסן את מלכות "גרממיא של אדום", שאם לא כן היא עלולה להחריב את העולם כולו. ומבאר רבינו היעב"ץ (בהגהותיו שם): "גרמניא, היא אשכנז שלנו".

כמו כן מסופר, שכאשר 'וילהלם השני', קיסר גרמניה, הגיע לשערי ירושלים, לא יצא לקראתו רבה של ירושלים, רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, כדי שלא לברכו בברכת המלכים, משום שהיתה בידו קבלה מאת הגאון מוילנא, כי גרמניה היא ספק עמלק, והוא לא רצה לברך על ספק עמלקי.

והנה, לפני מספר שנים, אל שערי בית הדין הגדול בירושלים הגיע גוי ממוצא גרמני, וביקש להתגייר. לאחר דרישות וחקירות ניכר היה כי כוונותיו טהורות וכנות, ואכן מעוניין הוא להסתפח לנחלת ה', ללא מניעים זרים.

אלא שקם אחד הדיינים וטען כי בל לנו להתעסק בגירותו של נכרי זה, בשל היותו ממוצא גרמני, והלא נאמר במכילתא דרבי ישמעאל (פרשת בשלח, מסכתא דעמלק פרשה ב'): "וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָ-הּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר (שמות ט"ז, י"ז) - רבי אליעזר אומר: נשבע המקום בכסא הכבוד שלו, שאם יבא אחד מכל אומות העולם להתגייר שיקבלוהו, אך לעמלק ולביתו לא יקבלוהו!!". מבואר איפוא, אמר הדיין, כי לאחר מעשה עמלק השביע הקב"ה את בני ישראל, כי עליהם לקבל גרים מכל אומות העולם, למעט מהאומה העמלקית...

האם טענתו של אותו חכם נכונה? האומנם אסור לנו לקבל גרים בני העם הגרמני?

תשובה

כיצד גיירו את בני בניו של המן?

הגמרא במסכת גיטין (נ"ז:) מספרת, כי היו מגדולי צוררי עמנו שזכו וצאצאיהם התגיירו והצטרפו לעם ישראל, ואף למדו ולימדו תורה לרבים. ביניהם, האמורא רב שמואל בר רב שילת, שהיה מבני בניו של המן הרשע (לדברי 'מנורת המאור', נר חמישי כלל ג' ח"ב פ"ג) שלמדו תורה בבני ברק.

רבים הקשו[1]: לאור דברי רבותינו הנ"ל, שאין לקבל גרים מהאומה העמלקית, כיצד ניתן היה לגייר את צאצאיו של המן הרשע שהיה מזרעו של עמלק? ואף אחר שגיירום, הכיצד חלה גירותם?

הגאון רבי יוסף ענגיל (גליוני הש"ס) מיישב, כי יתכן, שאין כוונת הגמרא במילים "מבני בניו" לומר, שמדובר בהשתלשלות הדורות בן אחר בן, וככל הנראה, צאצאים אלו נולדו מאחת מבנותיו של המן שנישאה לבן אומה אחרת, ומאחר שבאומות העולם הבן מתייחס אחר אביו (יבמות ע"ח:) - מותר היה לגיירם שהרי לא נחשבו לעמלקים, אלא התייחסו אחר אביהם שלא היה עמלקי.

שורש האיסור לגייר עמלקים

בספר "עמק הברכה" (פומרנצ'יק, עמ' קכ"ו) מתרץ קושיה זו באופן מעניין, ואומר, כי בית הדין אינם רשאים לגייר את בני עמלק מאחר שגיורם סותר את מצוות מחיית עמלק, כיוון שלאחר הגיור אין הוא נחשב כעמלקי, אלא כיהודי ואין ניתן להורגו. יוצא איפוא, שהסיבה לכך שאין מגיירים עמלקי, אינה נעוצה בפסול שקיים בו, ומצד מעשה הגיור עצמו, אין מניעה הלכתית שתמנע את חלותו, אלא על דייני בית הדין מוטל איסור לגיירו כדי שלא יעברו על מצוות מחיית עמלק.

לפי זה, מתרץ בעל ה"עמק ברכה", יתכן לומר כי בני בניו של המן שבאו להתגייר, הסתירו מפני בית הדין את עובדת היותם עמלקים, ואין להקשות כיצד חלה גירותם, שהרי כאמור, מצד עצמם כשירים הם לגיור וכאשר נתגיירו על ידי בית הדין, גירותם חלה.

ורבינו ה"חזון איש" (יור"ד סי' קנ"ז סק"ה) מבאר, כי מדברי הרמב"ם והראב"ד (הל' מלכים פ"ו ה"ד) עולה, שכוונת המכילתא האומרת שאסור לגייר עמלקים, אינה אלא בזמן מלחמה, כאשר העמלקים נלחמים עם ישראל, וממילא אין מקום לשאלה כיצד גיירו את בני בניו של המן, שהרי הם לא נלחמו עם ישראל.

ערבוב האומות

לעניין מעשה, הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א ("שבט הלוי" ח"ה סי' קמ"ט) הכריע בשאלתנו, כי מותר לגייר את הגרמני שמבקש להתגייר, שהרי מאז שבלבל סנחריב מלך אשור את אומות העולם (ברכות כ"ח.), שוב אין אנו יודעים את מוצאן האמיתי של האומות. וכשם שמתירים לבן ארץ מדיין ועמון לבוא בקהל בימינו, משום שאין וודאות כי אמנם עמוני ומואבי הוא, כך גם מותר לגייר גרמני זה, מאחר שאין ידוע באופן מוחלט כי אומנם מזרע עמלק הוא.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.