צבא הברית: ראיון עם המוהל הצבאי הראשון

בית הכנסת הספרדי בקריית חיים בחיפה שומם לגמרי באחר הצהרים הזה. בעוד חצי שעה תיערך בו ברית מילה. החתן: בן שמונה ימים להורים חילונים לגמרי. המוהל: ד"ר הרב אריה ולדמן, המוהל של חיפה. אנחנו נכנסים עם בנו אשר ועם העוזר הנאמן שמעון, שפורשים את הציוד על התיבה. ההיכל עדיין חשוך. ראשונים מגיעים שני גבאים, ואחריהם זוג אורחים שהקדים. ואז נכנס האב, ואנחנו מקבלים שיעור זריז ב"איך להיות מוהל בשנת 2014".

"מזל טוב", פונה אשר בצהלה אל האב החושש. היולדת עדיין ממתינה ברכב, פוחדת להיכנס. "מה שלום הילד? מה שלום האימא?". המוהל הצעיר והחביב מתעניין במצב המשפחה, באורחים שהוזמנו ובאיך החיים באופן כללי. האב נרגע אט-אט. הכתפיים משתחררות, זווית של חיוך מסתמנת. אשר ממשיך בנחת, כאילו לא תיכף זמנה של הברית, ושל זו שאחריה, וזו שאחריה. יש לו את כל הזמן שבעולם, וההורים משחררים אנחת רווחה. הטקס המפחיד שהדיר שינה מעיניהם, כפי שהם מספרים בגמגום עכשיו, פתאום נראה סביר יותר. עם כזה מוהל מה יש לפחד? וכשאשר פונה להסביר להם מה הוא כולל אפשר אפילו לומר שנשימתם חוזרת לסדרה.

"ככה זה עובד היום", אומר ולדמן ג'וניור בחיוך. "מוהל של פעם נהנה מהמובן מאליו: לכולם היה ברור שעושים ברית. לאף אחד לא הייתה תהייה בעניין. היום העולם שונה. ההורים שוקלים ובודקים וקוראים חומר, ולפעמים מחליטים שהם לא רוצים. זה קיים. אם לא תדע לדבר בשפה שלהם לא תזכה לעשות את המצווה".

יש לו מורה מצוין, אביו, וייחוס של מוהלים שמוביל עד לעיירת סב סבו ברומניה, שבה שימש כשוחט ומוהל. אביו, נכדו של הסבא שעלה לחיפה, פנה ללימודי רפואה ורק לאחר שקיבל את הדוקטורט גילה צורך אקוטי במוהלים בעיר. הוא למד את המקצוע, ובתוך מספר חודשים התפרסם. בגלל שאף היה לרופא מוסמך יצא שמעו בכל העולם.

בנו הבכור התלווה אליו, נטל את המושכות והיום כבר עומד בזכות עצמו. יחד מציגים השניים דור חדש של מוהלים הפועל בזירה מורכבת. בעבר היו מוהלים מלאים בסיפורי גבורה על בריתות תחת המגף הקומוניסטי הדורס או בארצות ערב הסגורות, אבל היום כל מי שרוצה למול את בנו יכול והמעשיות נודדות למחוזות אחרים לגמרי. לאלה שחוששים, לאלה שחפצים לעמוד בשערי האומה היהודית ולסגור אותם, לאלה שמסרבים להכניס את בנם לעם שאליו נולדו ונזקקים ללשון רכה שתשבר גרם. גבורת מוהלי תקופתנו בתוככי ארץ הקודש.

ברוכים הבאים, עם ישראל

בעוד הד"ר האב עלה מעלה בסולם המוהלות העירונית ומשפחות שלמות מפקידות את צאצאיהן בידיו הבטוחות בלבד, הפך בנו הצעיר למוהל של צה"ל - תפקיד שנתפר למידותיו שלו ואפילו קיבל תקן רשמי. ולמרות שסיים את שירותו הצבאי הוא משתתף במסגרת המילואים כמה שבועות בשנה, ובמהלכם מבצע את כל הבריתות בצה"ל. מה זה אומר? מיד הוא יסביר.

החיפאי בן ה-26 החל ללמוד הלכות מילה הרבה לפני שחשב לעסוק בתחום. עד שהגיע לברית הראשונה שלו השתתף בלא פחות משלושת אלפים אחרות. אם הייתם מעירים אותו באמצע הלילה הוא היה מצטט לכם את הלכות מילה בעל פה. מה עושים לפני מה ואיך פועלים כשמשהו מסתבך. לאביו לא היה ספק: הילד הולך בדרכו. זאת רק שאלה של זמן עד שימצא את דרכו אל התחום.

היציאה לדרך העצמאית התרחשה בגיל 16. כן, אשר ולדמן הפך למוהל שלוש שנים בלבד לאחר בר המצווה. בתוך חודשים ספורים קיבל תעודת הסמכה. בספר השיאים לילד החרדי הוא מופיע כמוהל הצעיר ביותר בעולם. מאז, אגב, הוא לא מפסיק למול.

המוהל אשר ולדמן

מי בכלל מוכן לתת לילד בן 16 למול את בנו?

"זאת שאלה נכונה, אבל תנסח אותה אחרת: מי בכלל מוכן לתת למוהל חדש, ללא ניסיון מעשי, למול את בנו? איך אפשר להפוך למוהל אם כדי להיעשות כזה צריך לצבור ניסיון וכשצבירת הניסיון מצריכה בריתות לדוגמה? מי רוצה להיות שפן ניסיונות?".

ובכן, הנה תשובה רשמית: הוועדה המכשירה מוהלים ומורכבת מנציגי משרד הדתות ומשרד הבריאות מחייבת כל אדם שמקבל אישור מילה לערוך שלושים בריתות תחת מומחה מוסמך - מספר אסטרונומי עבור מי שכלל לא קיבל תעודת הסמכה. "אני מכיר מוהלים ספורים שעמדו בתנאי הזה", אומר ולדמן. "אני בין היחידים שמילאו אותו". הפתרונות, בדרך כלל, מנוסחים בבריתות חסד. כאלה שנעשות בבתי יתומים, בילדים הנמסרים לאימוץ ועוד. גם במהלכן זוכה המוהל לפיקוח של מומחה ומתאפשר לו לצבור את הניסיון הדרוש.

ולדמן דור ארבע עבד תחת אביו, שהדריך אותו בכל פרט. עם הזמן מילא את מקומו והגיע למול כשלא יכול היה לבוא או לא הספיק. כך נעשה, מפה לאוזן, למוהל מבוקש. התפנית המשמעותית נקרתה עם גיוסו לצבא. כתלמיד ישיבת ההסדר בחיפה חשב לעשות שירות מקוצר ככל חבריו ולחזור לספסל הלימודים, אבל הופתע כשתושב השכונה הבהיר לו שצה"ל מחפש מוהל. כיוון שהוא מוהל מוכשר, אמר, ייבנה לו תקן ייחודי. "בהתחלה חשבתי שזאת בדיחה, אבל הרעיון קרם עור וגידים. בצה"ל התלהבו מהרעיון".

מה זה אומר מוהל צבאי?

"צה"ל מקיים מאות בריתות בשנה. יש, כמובן, את הגיורים. ישראלים שמגיעים לגיל צבא, ואז מבינים שהם לא יהודים על פי ההלכה וחפצים להפוך לכאלה. חלקם חשבו שהם יהודים בחו"ל, חלקם בנים לאב יהודי. אחרים לא עברו ברית בגיל שמונה ימים, לא רוצים להמשיך כך את חייהם ופונים לצבא כדי שיירתם עבורם. עד שאני הגעתי עשו שימוש במוהלים אזרחיים, אבל מרגע שהתגייסתי נוצרה משבצת חדשה. השירות שלי סבב סביב הבריתות. ביצעתי אותן במקביל להיותי מש"ק דת - מעביר הרצאות בנושא ומשוחח עם המתגיירים ועם אלה ששוקלים מילה. הם תמיד מאוד חוששים".

המשרה הלא שגרתית דרשה מהאיש שכבר תפקד בעשרות בריתות לעבור הכשרה אחרת לגמרי: להגיע כדמות שתעניק תמיכה וסעד, תסביר את חשיבות הצעד, תלווה בשביל של אברהם אבינו ותבצע את המטלה המורכבת. הוא עמד בה בהצלחה.

כמה בריתות נערכות בצבא בשנה?

"בסביבות ה-150. שליש מהן של יהודים מבטן ומלידה שלא נימולו בגיל שמונה ימים".

עדיין יש דברים כאלה?

"תתפלא, אבל כן. ילדים שההורים שלהם סירבו למול אותם, בנים שעלו מברית המועצות לשעבר או ממדינות מנותקות אחרות. הם מגיעים לצבא והצורך צץ. הצבא, מצדו, מממן את ההליך, מאפשר ימי מנוחה בבית - הם גדלו מ-14 יום בעבר עד 21 יום בהווה - ומביא כיבוד קל לחברים ולמשפחה שבאים לטקס".

ואיך מתנהג הנימול?

ולדמן מחייך. "אני רגיל לדבר ולהרגיע הורים מפוחדים. לא קל, אבל סביר בהחלט בהשוואה להתמודדות עם בעל הברית. כשהוא מתקשר אליי בפעם הראשונה הוא מבועת, ואני מסביר שהתהליך מינורי אך מהווה כרטיס כניסה לעם היהודי. הוא זה שיסיר ממנו חרפה נצחית. באים אנשים שנמצאים בהליך גיור, ואני מגלה שהם חדורים בהבנה וברצון לגבור על האתגר. אצל יהודים המצב שונה. הגויים מצוידים בספרים וציציות והבנה מעמיקה, ודווקא היהודים גלויי ראש ורחוקים ממסורת".

צאתכם לשלום, טירונים נחושים

הצומת אקטואלי. פרשת לך לך צופנת את ברית המילה הקדומה ביותר, ומהכנסת עולים קולות הדוחפים לאשר חוק גיור רפורמי שנועד להכניס מאות גרי צדק בדלת האחורית. אני שואל את ולדמן אם הוא חושש שהחוק החדש יסדר לו עבודה כפולה, והוא צוחק. "ראשית, אני חייב להדגיש שאין לי מעורבות בנושא הגיור. גם לא בצבא", הוא מסתייג. "אני, בסך הכול, מבצע את תפקיד המילה בליווי רופא ובבית חולים. מה שקורה מבחינת בתי הדין והמגיירים של הצבא לא מגיע אליי בכלל. באופן כללי מתקיימות הבריתות פרק זמן ניכר לפני הגיור, ופעמים רבות התהליך נעצר במשך הזמן שאחריהן. אני לא מעורה. מנגד, אני יכול לומר שגיורי צה"ל זניחים יחסית. אני מבצע 150 מילות בשנה בצבא, מתוכן בסביבות מאה נימולים גויים. נניח שנרשמת כמות כפולה של מתגיירות, ועדיין אנחנו עומדים בפני מאות בודדות. אין גיורים סיטונאיים".

אחרי השירות הצבאי התחזקו ולדמן ומשפחתו - 12 אחים ואחיות. הוא נרשם לישיבת קריית מלאכי ועבר התחרדות זריזה. כובע וחליפה הופיעו, וגם הסתופפות תחת כנפי גדולי תורה והלכה. מקריית מלאכי עבר לקול תורה, למד על מי מנוחות עד החתונה, חזר לחיפה, נכנס לנעלי אביו ובמקביל המשיך לבקר בצבא ותחזק את קהל נאמניו שמעדיף אותו כמוהל לבניו. פרנסה הוא לא עושה מהתפקיד, ולמחייתו מנהל רשת מרפאות פרטית לציבור החרדי בחיפה. כל השאר, שליחות ללא כוונת רווח.

"אתה צריך להבין", הוא מרחיב. "להיות מוהל זה אומר מסירות שמקיפה את כל החיים. גדלתי לתוך המציאות הזאת. תמיד ידענו שזה שאבא מוהל אומר שבראש ובראשונה הוא מחויב. בשבת בר המצווה שלי הייתה ברית אחרי התפילה ולפני הקידוש. היום הנער ההוא הגיע לגיל מצוות והתעקש להזמין אותי. בשבתות אנחנו נאלצים ללכת קילומטרים ברגל. ביום כיפור האחרון ערכתי חמש בריתות. המשמעות: לצעוד בשמש, להתאמץ בלי אפשרות לשתות משהו, להרוס את היום הקדוש לגמרי - אין תפילות, אין כלום. אבל זה הייעוד. שליחות מדרגה ראשונה".

פעם, הוא נזכר, חזר מיום שירות וישב ברכבת לחיפה. נוסע לצדו התעניין מה כולל ג'וב 'מנהל צבאי' שרשום על דש בגדו, וולדמן הצעיר תיקן את טעותו והסביר לו בקצרה על תפקידו כמוהל בשירות צה"ל. בתגובה, סיפר לו הלה שהוא ואשתו ממתינים לצאצאים במשך שנים רבות. "חשבתי: כעת אני חוזר מברית. זכותו של אליהו הנביא עדיין איתי. תפסתי את ידו ואמרתי לו: בזכות אליהו הנביא יהי רצון שתיפקד בזרע של קיימא. הוא התרגש וענה אמן. כעבור שנה אני מקבל טלפון מהאיש. במילים קצרות הוא מזכיר לי את הסיפור, מבשר שהוא ואשתו זכו לחבוק בן ומבקש שאבוא למול אותו. זה היה אירוע מרגש".

שמעון, הנהג והעוזר הנאמן, משתף בברית שהשתתפו בה כמה שבועות קודם לכן. למרפאה של ולדמן ברחוב שלום עליכם נכנס זוג חילוני וביקש לערוך ברית לתינוק אבל ללא ברכות. אנשי להכעיס שלא מעוניינים בטקס הדתי, אבל בכל זאת לא ישאירו את בנם יוצא דופן. ולדמן דיבר על לבם ושכנע: הוא יקרא את הברכות, הם לא חייבים לענות. ההורים התרצו, והברית יצאה לדרך.

במהלך ההכנות סיפרו ההורים מה הביא אותם אליו. את ילדם הקודם הם בחרו לא למול, ולאחר מספר חודשים התפתחו אצלו דלקות חמורות שהלכו והתפשטו. בעקבות הסיבוכים נאלצו הרופאים להתערב ולבצע ניתוח מסובך שדרש תקופת החלמה ממושכת. לילד הזה, הם הסבירו לולדמן ולעוזר ההמומים, הם רוצים לחסוך את הצער.

ועוד סיפור: הורים התקשרו להזמין ברית מילה שתיערך, לא פחות ולא יותר, בטמפל רפורמי. היה חשש שאם לא יסכים הם יפנו למוהל שלא על פי ההלכה. זאת הייתה שאלה מכרעת, וולדמן העביר אותה לבית פוסק הדור מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל דרך חתנו יבלחט"א הגר"י זילברשטיין. הגרי"ש פסק חד משמעית: אסור לערוך את הברית בטמפל, גם אם בעקבות הסירוב היא תהיה בעייתית יותר. ולדמן עדכן את ההורים בהחלטה, והם נרתעו והסכימו להעביר את הברית לביתם. בזה הסתיימו הוויתורים, ובסיום התעקש האב לומר קדיש בנוסח הרפורמי: "יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל, ועל כל בני האדם".

אז איך שורדים בג'ונגל האמוני הזה?

"עבודת המילה שלנו כוללת עשייה אנושית רבה", מסכם ולדמן. "עבור חלק גדל והולך מהאוכלוסייה היא הקשר היחיד ליהדות. הפעם הראשונה, ולפעמים גם האחרונה, שהוא יפגוש את העולם התורני וההלכתי. לכן היא משמעותית כל כך".

הכתבה פורסמה לראשונה במגזין "בקהילה". למבצע מנויים מיוחד, עבור גולשי הידברות, הקליקו כאן.