הרב לסרי וצוותו בראיון על האימה במיאמי

ל"הפתעה" שכזו לא ציפה צוות פעילי ארגון 'ערכים' ששהה השבוע במיאמי כחלק מסיבוב הרצאות בארה"ב. לאחר שהות של שלושה ימים במיאמי, התכוננו אנשי הצוות לעזוב ולהמשיך כמתוכנן לביקור באטלנטה. "באותה שעה עסקנו, אפי ויזל ואנוכי, בהעברת חבילות מרכב לרכב", משחזר את הסיטואציה המפחידה, הרב שניאור זלמן גרוס - פעיל ערכים בארה"ב מזה 14 שנה. "הייתי מחוץ לרכב והוא היה בפנים. תוך כדי ההעברה, קלטתי רכב שהגיע מרחוק, נעצר לידנו, ומתוכו קופצים שני אנשים. זו היתה שעת לילה מאוחרת, ומפאת החושך לא הערכתי נכונה את הסיטואציה. הייתי בטוח שמדובר בכמה חבר'ה ישראליים שהחליטו לבוא לעזרתנו, והרגשתי די נוח. כשהתקרבו אלינו קצת יותר, זיהיתי תנועות ומראה חיצוני חשוד, ופה כבר חששתי שמדובר במחבלים ערבים שמתכננים לחטוף יהודים".

לרב גרוס לא נותר זמן רב כדי לקלוט את הסיטואציה האמיתית ולהיערך אליה בהתאם. שנייה אחרי שקלט מה קורה סביבו, הוציא אחד האנשים אקדח, כיוון אותו לרקתו של גרוס וצעק באנגלית רצוצה: "לא לזוז".
"בכל הרגעים האלו אפי נמצא בתוך הרכב ולא שומע כלום. מבחינתו, הכל רגיל", מספר הרב גרוס. "ידעתי שאין לי זמן ושאני חייב להציל את עצמי, לעשות משהו, העיקר לא לקפוא. רעול הפנים הזיז את האקדח לרגע מראשי, והוצאתי מפי שאגה אדירה, שלא ידעתי שאני בכלל מסוגל להוציא מתוכי בכאלו רמות. תוך כדי צעקות, פשוט התחלתי לרוץ".

ידעת לפחות לאן אתה רץ?

"ממש לא. זו הפעם הראשונה שביקרתי במיאמי, ולא הכרתי בה שום דבר. כלום. אבל באותם רגעי פחד זה לא שינה הרבה. מה שהיה חשוב מבחינתי באותם רגעים, הוא להתרחק כמה שיותר מהמקום ומהתוקפים. לאורך שלושה רחובות רצתי בזיג-זג, וכל הזמן הזה רק צעקתי".

איפה היו תושבי מיאמי בזמן הזה? התעוררו, הגישו עזרה?

הרב מהנהן בראשו לשלילה. "למרבה האבסורד - לא. למרות הצעקות שלי, איש לא התעורר, וגם אם כן, קרוב לוודאי שפשוט חשש להתערב בעניין לא לו. בשלב מסוים, תוך כדי מרוצה - כשראיתי שהשודדים לא יורים בי או רודפים אחריי, החלטתי 'לחנות' מתחת לשיח גדול סמוך לבית פרטי. פתאום ראיתי גבר שיצא החוצה למרפסת לעשן סיגריה. הרמתי את הראש וביקשתי עזרה, אך מה שקיבלתי בתגובה הדהים אותי: במקום להתעניין בי ולשאול מה קרה, הגבר פשוט התעלם, נכנס לביתו וסגר את הדלת".

מימין לשמאל: אפי ויזל, הרב לסרי, מארח, הרב שניאור זלמן גרוס והרב יצחק אביטל

מה עושים ברגע כזה?

"למזלי היה עליי מכשיר טלפון. חייגתי 911 למשטרה, ובקול משתנק ניסיתי להסביר מה קרה. 'איפה אתה נמצא', הם שואלים אותי, ואני עונה: 'אין לי מושג. אני ברחוב, מתחת לשיח. אני לא מכיר פה כלום, תבואו לקחת אותי'. אחרי כמה דקות המיקום שלי זוהה, וצוות מכבי אש נשלח אליי, תוך כדי  שהשוטרים משוחחים איתי כל הזמן בטלפון. בנקודה זו אני גם מתחיל להתעניין באפי, ושואל אותם האם גם החבר שלי התקשר אליהם? בשלב הזה אם לא חולקים איתי שום מידע, רק מסיעים אותי לזירה בה התרחש האירוע".

ומה אתה מגלה שם?

"דבר ראשון שאני רואה זה את הרב יצחק אביטל, כשהוא שכוב על המדרכה לאחר שנפל, ואת ידידי ועוזרי, אפי ויזל– שהבעת הפנים שלו אמרה הכל: גיליתי שהשודדים גנבו ציוד יקר ערך הכולל ג'י. פי. אס, פלאפונים של כל חברי הצוות ומחשבים ניידים. למזלנו הגדול, זה די הסתכם בזה. תרומות או כסף רב לא נגנבו. ומעל הכל, חייהם של חברי הצוות – ניצלו. הייתי בטוח שהם חטפו את אפי ביחד עם הציוד, ומאוד שמחתי לגלות שזה לא קרה. זה נס גדול שאין לי דרך אחרת להסביר אותו, אלא על ידי כך שזו זכות זיכוי הרבים שעומדת לנו, בהיותנו חלק מארגון שמוסר נפשו על רוחניותו של כל יהודי באשר הוא".

אפי, באיזה שלב 'נופל לך האסימון', ואתה מבין שמשהו יוצא דופן מתרחש מחוץ לרכב?

"כששמעתי צעקות סובבתי את ראשי לראות מה קרה. ראיתי שני אנשים רעולי פנים חמושים באקדח - אבל בהתחלה, משום מה, הייתי בטוח שמדובר במתיחה. עוד לא קלטתי מה הולך כאן. ואז ראיתי את הרב אביטל יוצא החוצה".

לדברי הרב יצחק אביטל, מנהל מח' ארגון ב'ערכים', התעורר משנתו ויצא החוצה כי היה בטוח שבכלל מדובר בתאונה, ורצה להגיש עזרה. רק בחוץ הבין את גודל הטעות ולהיכן נקלע. "יצאתי החוצה וראיתי שלושה רעולי פנים כהי עור, חמושים באקדח. הם צעקו לעברי לחזור חזרה, אך כשרציתי לעשות זאת, השודד החמוש היכה אותי בראשי ונפלתי ארצה. זה היה הרגע שבו החלטתי להעמיד פני מת".

ואיפה הרב לסרי נמצא באותם רגעי אימה? בתחילת האירוע הרב ישן בחדרו. בכל זאת מדובר באמצע הלילה, ובשעות הבאות היה עליהם להשכים כדי להספיק את הטיסה לאטלנטה. אלא שגם הרב לסרי, מתעורר בשלב מסוים ומבין שמשהו לא טוב מתרחש. למשמע הצעקות וההמולה, הוא יוצא לרחוב במטרה להבין במה מדובר.

כשהרב לסרי יוצא, הוא כבר רואה את התמונה של הרגע שאחרי: השודדים כבר נעלמו עם הציוד, וחברי הצוות ההמומים משוחחים עם השוטרים. במקביל, מקבל הרב אביטל עזרה ראשונה בטרם פינויו לבית החולים. רק כעת, ימים ספורים לאחר התקרית המפחידה, יושבים ארבעת חברי הצוות ומשחזרים את הנס הגדול שאירע להם.

הרכב של צוות ערכים לאחר השוד. השודדים לקחו ציוד יקר ערך

"כל אחד חווה את התקרית מהפרספקטיבה שלו, אבל אין ספק שהתחושה הכללית של כולנו היא סוג שעברנו סוג של טראומה. אני לא מתבייש להגיד את זה שהיו גם לא מעט דמעות התרגשות, על כך שאנחנו בחיים", מדגיש הרב גרוס בהתרגשות ניכרת.

ומה הייתה תגובתו של הרב לסרי לכל האירוע הזה? לדברי הרב גרוס, כהרגלו בקודש – מצא הרב לסרי דרך להצחיק את כולם ולהשרות אווירה טובה גם אחרי מאורע מפחיד שכזה. "אחת הבדיחות שהרב לסרי מצחיק אותנו בעזרתן היא 'אם הייתי יוצא ראשון לפני הרב אביטל, הייתי מצחיק את האקדח כל כך, עד שהוא מעצמו היה אומר: 'עזבו, עם החבר'ה האלה אני לא מתעסק'.

"למרות חוסר הנעימות בכל מה שעברנו, אפשר לומר שה' הקדים לנו תרופה למכה ושלח לנו את הרב לסרי, שיש לו כישרון מולד להתבונן על הכל בצורה אופטימית ולהגיד את המילה הנכונה, בזמן הנכון". ובנימה אופטימית זו, מסכמים כל חברי הצוות כי הנס הגדול אירע להם אך ורק בזכות מצווה זו של זיכוי הרבים. "ראינו כיצד זכות זיכוי הרבים עמדה לנו בשעת צרה, ואנחנו מודים לה' על הנס הגדול שעשה עמנו".