סיפור לשבת: שמש לשבוע אחד

רעב ועייף היה, רגליו כבדות וכל גופו לאה מן הדרך הקשה. אך כל אלו לא הפריעו כמלוא נימה לרבינו דוד הלוי סגל (יום פטירתו כו שבט) - הנודע בכינויו בישראל, הט"ז, על שם ספרו שנתחבר בגאונות מדהימה על חלקי ה"שולחן ערוך", ט'ורי ז'הב – להמשיך בלימודו כל העת.

הט"ז, היה חתנו של מאור הגולה רבי יואל סירקיש, הב"ח, שחיבר את הספר ב'ית ח'דש על חלקי ה"טור". מספר שנים היה הט"ז סמוך על שולחן חותנו, וכעת החליט שהגיע הזמן שיפסיק להיות סמוך על שולחן אחרים ויעשה בעצמו לביתו.

נדד הט"ז מעיר לעיר, מכפר לכפר, בכל מקום בירר האם ישנה משרת רבנות פנויה בה יוכל לשקוד על התורה והעבודה ולקבל מעט פרוטות כדי להחיות את בני ביתו. בכל מקום הייתה התשובה שלילית, אך הט"ז לא התייאש והמשיך לחפש עד שיגיע לעיר שייעדו עבורו מן השמים.

אחת הערים אליהן הגיע הט"ז בתורו אחר משרת רבנות, נענה ע"י ראש הקהל שלא הכיר את גאון ישראל שעמד מולו שרק משרת ה"שַׁמָּשׁוּת" בבית הכנסת פנויה, יען כי באותם הימים לא היו תמונות, ותואר פניהם של אנשים ששמעם יצא מקצה העולם ועד קצהו בשל לימודם – לא היה ניכר לכל אחד. 

הט"ז סבר וקיבל. כעת יוכל לשקוד על התורה ועל העבודה בנחת, ללא עול של דיני תורה, ללא עול של הנהגת הציבור. רק מספר שעות תדרשנה ממנו מדי יום. תמורת עבודתו יקבל השמש דירה למגורי משפחתו, ושכר זעום של חמישה רובל לשבוע.

ברם כאשר הגיע לביתו, לא סיפר דברים כהווייתם. לא ראה לנכון לציין שהוא דווקא יכהן כשמש ולא כרב. מה ערך לו לתואר כזה או אחר, כאשר ניתן להמשיך ללמוד תורה ולהתפרנס בדוחק? "התקבלתי למשרה בעיר רחוקה", סיפר לזוגתו וילדיו. "ארזו נא את החפצים ותוך מספר ימים נעבור להתגורר בה".

בתו של הב"ח, רעייתו של הט"ז, שמחה ביותר. מעתה לא יהיה בעלה רק איש קדוש ופרוש השקוד על התורה והעבודה יום ולילה, אלא גם רבה של עיר מכובדת. כך סברה.

לאחר שבועות ארוכים של נסיעה הגיעו הט"ז ומשפחתו אל העיר, ברם שום שלט ושום מסיבה לא נערכו לכבוד הרב החדש. לתמיהת ילדיו הפטיר הט"ז 'שמא אין נוהגים כאן לערוך טקסים מסוג זה'. רעייתו תמהה על בני העיר שאינם מכבדים את התורה כיאות, אך דנה אותם לכף זכות בלבה.

"בשבת בבוקר", אמרה לבנותיה, "נלך לבית הכנסת ושם נראה את אבא בכבודו כרב הקהילה". אולם בשבת בבוקר כאשר הציצה הרבנית בשעת קריאת התורה אל היכל בית הכנסת, ראתה את בעלה הגאון, הט"ז, מסתובב בין המתפללים ומכבדם בעליות לתורה, ואילו ב"מזרח" בית הכנסת יש ברב זקן ונשוא פנים.

מרוב צער ועלבון על שבעלה הקדוש הפך לשמש התעלפה הרבנית במקום. מהומה קמה בבית הכנסת, הפסיקו את קריאת התורה מחשש לפיקוח נפש, וניסו להשיב את רוחה.

לאחר מספר מילים שהצליחה הרבנית למלט מפיה, על אודות גדלותו התורנית של בעלה ומדרגותיו הגבוהות, שוחח רב בית הכנסת קצרות עם ה"שמש" החדש, ומיד גילה שמדובר באיש אלוקים שזכות אדירה היא לקהילה אם יעמוד בראשה. מול כל הקהל נעמד הרב והודיע שהוא מפנה את כסאו לטובת הט"ז שהפך לרבה של הקהילה.