משלוח מנות שנאכל על ידי השליח

לפני שנים רבות אירע המעשה בעיר מקנס שבמרוקו.

ביום פורים ביקש ראובן משמעון שיהיה שליח עבורו, כדי למסור משלוח מנות מפואר לדוד ידידו.

ויהי בדרך, ריחות התבשיל הטעים חדרו לאפו של שמעון, ובהיותו מבוסם במקצת פתח את המשלוח, וירא את התבשיל הנחמד למראה וטוב למאכל... נטלו לעצמו ואכלו עד תומו, ואף את בקבוק היין המשובח גמע.

לקראת ערב, שאל ראובן את חבירו האם ביצע שליחותו. בוש ונכלם אני, השיב שמעון, לקחתי בעוונותיי את המנות ואכלתי אותם בעצמי...

התבונן ראובן בשעון וגילה כי לא נותר לו זמן רב כדי להספיק וליתן שוב משלוח מנות (בהיות שלא שלח משלוח נוסף מלבד משלוח זה), ולכן אמר: אם כן, יהיו המנות שכבודו אכל כמשלוח מנות... וכאן קם אחד הנוכחים והעיר שלא יתכן שיצא במה שכבר נאכל, ולא ניתן המשלוח לאוכל בתורת משלוח מנות אלא אכלו ללא רשות, וברור איפוא כי לא ניתן לצאת ידי חובה למפרע על ידי שיחליט השולח כעת שיהיה זה משלוח מנות...

מהו אכן הדין? האם צריך ראובן לשוב ולשלוח משלוח מנות, או שמא יצא כבר ידי חובה?

תשובה

בספק זה עמד ונסתפק רבינו המלאך רפאל בירדוגו זצוק"ל, בספרו "משפטים ישרים" (סימן ק"כ), ולא הכריע בדבר[1].

והגאון האדיר רבי יוסף ענגיל זצ"ל (גליוני הש"ס, מגילה דף ז' ע"א), הביא את דברי המשפטים ישרים, וכתב שאין מקום לספק, שהרי כשאכלם השליח, הוא היה גזלן ונתחייב ממון, וכשאומר עתה שיהיה משלוח מנות עבורו, אין זה רק מחילה לשליח על הממון שנתחייב לו. ואפילו אם תאמר שנחשבת מחילה זו כמתנה, מכל מקום הרי אינה אלא כנתינת ממון ולא כנתינת מנות, ואם כן פשוט שאינו יוצא בכך ועליו לחזור ולשלוח מנות שוב[2].

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.