נטילת ידים באמצעות קליפת אבטיח

מעשה שהיה בבחורים שהפליגו באוניה בלב ים, וכאשר עמדו לסעוד את לבם, חיפשו אחר כלי לנטילת ידים, אך לא מצאו שום כלי הראוי לנטילה, ואף לא יכלו להגיע למי הים כדי לטבול בהם ידיהם. לפתע הגה אחד הבחורים רעיון מבריק. הוא הציע למלאות מים מהברז שבאוניה לתוך קליפת החצי אבטיח שזה עתה אכלו...

הסתפקו הבחורים: האם כלי זה כשר לנטילת ידים? 

תשובה

נטילת ידים צריכה להיות על ידי כלי, משום שהשוו אותה חז"ל למי חטאת ולקידוש ידים ורגלים מהכיור שבבית המקדש, שהיו נעשים בכלי (משנ"ב סי' קנ"ט סק"א). הכלי, צריך שיהיו בו כמה תנאים כדי להכשירו לנטילה, וסימנך משקי"ם: א) מיועד למשקים. ב) שלם. ג) קיבול - יש בו בית קיבול. ד) יציב - ללא תמיכה. ה) מחזיק רביעית. בעניין שאלתנו שומה עלינו לברר האם נחשבת קליפת האבטיח ככלי יציב, וכן האם אין בה את החיסרון של כלי שאינו מיועד למשקים. ובכלל יש לדון אם אכן יש לקליפה זו תורת "כלי".

ובכן, כלי הנטילה צריך שיוכל לעמוד בפני עצמו ללא תמיכה, ולכן אם אין לכלי בסיס או שבסיסו נשבר, ואינו יוכל לעמוד ללא תמיכה - אינו כשר לנטילה. אך כלי שיכול להחזיק לפחות רביעית מים ללא תמיכה - כשר לנטילת ידים, אף שאינו ראוי להחזיק מים ללא תמיכה כשהוא מלא על גדותיו (שו"ע שם ס"ג ומשנ"ב ס"ק י"ב-י"ג). אולם, כלי שנעשה מלכתחילה על מנת שישתמשו בו על ידי סמיכה, מותר ליטול בו, כיון שאינו חשוב כלי עם חסרון (שו"ע שם ס"ה). ולכאורה נראה מכאן, שבאבטיח שמתחילת ברייתו הוא עגול, אין בו את החסרון של 'אינו יציב', מה עוד, שמסתבר שבהעמדת חצי אבטיח ללא תמיכה, ישארו בו רביעית מים, (ואף אם ישפכו המים, נוכל לתקנו בנקל על ידי חיתוך הבסיס).

אלא שיתכן כי יש לפסול את הנטילה ב'כלי' זה מחמת המבואר בשו"ע (שם ס"ד), שאין הכלי כשר אלא כשהוא מיועד לקבלת מים (או אוכלים), אך כלים שלא נעשו בכדי שיתנו בהם מים, כגון קופסת קרטון או כובע, אפילו אם הם יכולים להכיל מים - אינם כשרים לנטילה, כיון שלא נעשו לקבלת מים.

ולמעשה מסתבר שהיות ואין לקליפת אבטיח שום חשיבות, ומיד לאחר אכילת תכולת האבטיח היא נזרקת לאשפה, לפיכך אינה נחשבת ל'כלי'. וכמו שהעלו כמה פוסקים לעניין נטילת ידים בכוסות חד-פעמיים, (ונראה שאף החולקים ומתירים ליטול בכוסות אלו, יודו לאסור בנידוננו).

אמנם, מצינו לרבינו הכף החיים (סי' קנ"ט אות ל"ג) שכתב: "קליפת ביצת הנעמית ואווזים גדולים שמקבלים רביעית מים שלא מסומכים, אי הוו כלי לעניין נטילת ידים, עיין בזכור ללב (אות כ') שכתב שביצת הנעמית כשרה, אפילו אינה מצופה, אבל שאר ביצים אפילו מצופים פסולים". וכך כתב גם ה'מקור חיים' (לבעל המקור חיים). וראייתם מהרמב"ם בהלכות פרה אדומה (פרק ו' הלכה ג'-ד') שכתב: "בכל הכלים ממלאין ומזין ומקדשין... אבל אין ממלאין ואין מקדשין ולא מזין בדפנות הכלים... ולא בביצת התרנגולת... וביצת הנעמית כשירה לקדש בה ואין צריך לומר שכשירה למלאות בה ולהזות ממנה". אך יש לחלק בין ביצת הנעמית לקליפה, שמאחר והיה בזמנם שימוש בביצה זו, ממילא נחשבת לכלי, מה שאין כן בקליפת אבטיח, ולכן אין ליטול בה את הידים.

אך עדיין יש מקום לדון, האם יוכלו כעת לייבש את הקליפה בשמש, ולהחליט לייחדה לצורך כלי לנטילת ידים. והדעת נוטה שהדבר לא יועיל, מאחר שבטלה דעתם אצל כל אדם, שהרי העולם אינם נוהגים להשתמש בקליפת אבטיח לכך. ובפרט לאור דברי הרמב"ם שכתב בהלכות כלים (פרק ב' הלכה א'): "העושה כלים מן הלפת והאתרוג והדלעת היבשים שחקקן למוד בהן וכל כיוצא בהן, הרי הן טהורין, לפי שאי אפשר שיעמדו אלא זמן מועט"[1]. ועוד יש להוכיח כי קליפת האבטיח אינה מוגדרת כ'כלי' אלא כ'אוכל', וזאת, על פי המבואר ברמב"ם (הל' תרומות פי"א ה"י), שכתב כי קליפי אבטיח של תרומה, אף על פי שאין בהם אוכל אסורים לזרים (שכן התרומה נאכלת אך ורק לכהנים). וכן כתב החזון איש (עוקצין ב', ז') שקליפת האבטיח אף שאין בה אוכל נחשבת כ'אוכל'.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.