סיפור לשבת: שישה חלקים ודירה אחת

התור הארוך הפחיד אותו, עשרות חסידים בלבוש משונה הכולל גרביים תחובות למחצה בגרביים. מה הוא בכלל עושה פה? למה הסכים לשמוע לעצת שכנו?!...

באותם ימים, לפני כחמישים שנה, לקחה הדרך מטבריה – מקום מגוריו – בחצי יום עד ירושלים, הצריכה לינת לילה בירושלים ועוד חצי יום למחרת חזור. הוא הסכים להתפתות לוותר על שני ימי עבודה, הוצאה כספית גדולה ונסיעה מפרכת עצמות בגלל שכנו. כמה הוא מתעב אותו כעת. איך למען ה' הצליח לגרום לו לעשות את הדרך הזו בשביל האדמו"ר היושב בחדר הפנימי ועבורו מחכים עשרות החסידים?

אלא שזכר גם היטב את הסיבה בשלה הוא נמצא כאן, שישה ילדים לו וביתו הקטן המכיל חדר וחצי צפוף עד מחנק. שנים ארוכות חיכה לקבל דירה מרווחת יותר מעמידר, ואז הגיע בן הדוד של האחראי האזורי בעמידר.

במו אוזניו שמע שלבן הדוד יש בסך הכל שלושה ילדים, ורק היום הוא הגיע בפעם הראשונה לבקש דירה, ובכלל יש לו שני חדרים וחצי! אבל למנהל כל זה לא היה אכפת. ומול פרצופו הנדהם אמר לבן הדוד מפורשות: "אתה נכנס לתחילת הרשימה כעת, הדירה הראשונה שמאושרת – עוברת אליך".

שבוע ימים הסתובב עם פרצוף חמוץ 24 שעות ביממה, עד ששכנו החסיד שכנע אותו לספר את אשר על לבו. והוא סיפר. סיפר עם דמעות, עם לב קרוע, עוול נוראי נעשה לו ולמי יפנה לעזרה?

החסיד חכך בדעתו ולבסוף הפטיר: "לו תשמע לעצתי, סע לרבי הקדוש, רבי ישראל אלטר (ה"בית ישראל – ב' אדר יום פטירתו) מגור, היושב בירושלים. הוא יוכל להמשיך לך ישועה מהיכלות עליונים".

הוא הסתכל על שכנו כאילו נפל מפלנטה אחרת. "אני? אדמו"ר? מה קרה לך? אני אפילו לא שומר שבת". אבל החסיד שכנע, הפציר, וגם היה מוכן לממן הוצאות נסיעה של צד אחד שהיו יקרות מאוד בימים ההם. והוא נסע.

כעת בחדר הדחוס הוא רוצה לתפוס אותו ולמרוט את גרונו בתסכול. לאיזה מין מקום הביא אותו.

'מילא', הרהר, 'תיכף אכנס אל הרבי והוא יצווה על חסידים עשירים או בעלי פרוטקציה לעזור לי'.   

כשנכנס אל החדר אחזו פיק ברכיים. מעודו לא ראה איש קדוש כזה, רזה, גבוה ועיניים חודרות לנבכי הנפש. האדמו"ר כמו חיכה רק לו בכל האהבה שבעולם, ומעיין דמעותיו נפתח בסערה.

לאחר שלוש ארבע דקות הושיט לו הרבי תפוח. תפוח רגיל ככל התפוחים בשוק והפטיר: "ברכה והצלחה".

"מה? מי? למה?" ניסה לקרקר בגרון חלוש. אך הגבאים העבירוהו בעדינות החוצה. אין זמן. יהודים רבים מחכים למוצא פיו של הצדיק, ואתה קיבלת ברכה. כבר נושעת.

את שתכנן לעשות כעת לשכנו החסיד שבשלו שרף יומיים על תפוח פשוט ו"ברכה והצלחה" יתארו הקוראים כל אחד בדמיונו. אך למזלו של החסיד ברכת הצדיק הקדימה את פגישתם המשותפת.

בשובו לביתו עטו עליו ילדיו. הן בטוחים היו שיביא עימו מפתחות לדירה חדשה מן הרבי. אך הוא ניסה להלהיבם עם התפוח. סיפר להם על סגולות קדושתו ונפלאות שהוא מחולל. ילדיו שאגו בהתלהבות מכל הכיוונים: "אבא, אני רוצה חתיכה", "אבא, אני לא קיבלתי"...

בלהט המהומה לא שמעו כלל בני המשפחה שדופקים בדלת. בפתח עמדו אנשי עמידר שבאו לבדוק את זכאותם לדירה. משראו את בני המשפחה בסיטואציה הזו, הפטיר ראש המשלחת לעמיתיו: אם שישה ילדים רבים על תפוח אחד – עוד היום אנחנו דואגים להם לדירה מרווחת יותר"...