לקדם גיורים, לעצור מתחזים: ראיון עם הרב יצחק פרץ

בממשלה האחרונה התקדם מאחורי הקלעים הסדר הגיור החדש שאושר בהצעת המחליטים, ולמרות מאמצי המפלגות החרדיות נראה שהוא עומד לשנות את אושיות הגיור במדינה. "כעת אנחנו פועלים שמה שיתקבל בסוף יהיה מקובל על הכול - הסדר להליך גיור מוסכם על כל הצדדים, שיוכל לאזן בין שלל העמדות בנושא", אומר הרב יצחק פרץ, ראש מערך הגיור והאיש שחתימתו קובעת מיהו יהודי ומי לא.

באופן נדיר, הוא זכה בתמיכה חוצת חוגים בעלי דעות קוטביות בכל הקשור לתחום. כולם סמכו את ידם על מינויו. "הסיבה העיקרית? הרב פרץ הוא, ללא ספק, מומחה מספר אחת בארץ לענייני גיור ובירור יהדות", מסביר מקור ברבנות הראשית. ועכשיו הוא עומד בפני מבחן.

"על פי ההסדר, יוקמו שלושה מרכזי גיור מרכזיים בארץ: צפון, דרום ומרכז, כאשר הרב הראשי הוא זה שיאשר כל תעודה", מרחיב הרב פרץ, "אבל התכנית עדיין לא הופעלה. יש ועדת היגוי בהשתתפות הרב חיים דרוקמן, הרב צפניה דרורי, הרב נחום אליעזר רבינוביץ', הרב יעקב מדן ואני, ועלינו לקבוע קווים מנחים לעבודת בתי הדין החדשים לגיור". הוא סבור שההצעה שהסמיכה גם רבני ערים לאשר גיור לא פסולה מעיקרה, "שכן בסופו של דבר מי הם? תלמידי חכמים ויראי שמים. קשה לי להאמין שרב יגייר בלא לדרוש קבלת עול מצוות. האם יעלה על הדעת שרב עיר או רב בעל כושר לדיינות יעשו דבר כזה?".

עד ליישום התכנית אין ספק שיפרצו מאבקים וקשיים ויירשמו חיכוכים. הרב פרץ, שהחל בעבודתו לפני מספר חודשים בלבד, יודע שהוא רק בתחילתו של מרוץ מכשולים בנושא שעוד יעורר מחלוקות ומהומות. "לא ששתי לקחת עליי את התפקיד", הוא מודה. "הוא קשה, מורכב ולא פשוט. אבל הגר"ש דיכובסקי ביקש שאעשה זאת. אני מתרכז בעשייה. את החקיקה וההסדרים הקיימים קבעה ממשלת ישראל. הם עניינם של המוסמכים לכך. אני באתי לעשות את העבודה שלי ולקדם ולשפר את מערך הגיור בישראל. השאיפה שאני חותר אליה: הגעה להבנה מוסכמת ומקובל לשביעות רצונם של כל המעורבים כדי שנוכל לסייע למתגיירים ולקבל אותם כראוי מתוך אהבת הגר".

הרב יצחק פרץ

ובכל זאת, קיימות גישות שונות ביחס לגיור בקרב האחראים על המערך. לא הרי דעת הראשון לציון הגר"י יוסף כדעת שר הדתות נפתלי בנט, וגם בקרב הרבנים חלוקות הדעות. איך ניתן לגשר על כל זה?

"אספר לך משהו. בעבר פרצה סערה גדולה בפסק דין האח והאחות. היה חשש לממזרים, והרב שלמה גורן, שהתמנה אז לרב ראשי לישראל לצד הגר"ע יוסף זצ"ל, התיר אותם. הצעד עורר ביקורת עזה מצד רבים מרבני ודייני ישראל. שאלתי את מרן הגר"ע מהי עמדתו, והוא אמר לי: 'מה שמזיק פה ואינו כראוי הוא שהכול נעשה בפומבי גדול מדי. התרתי יותר מהרב גורן, אבל בלי הרבה תקשורת ובלי הרבה רעש'. זו הייתה דרכו. הוא דגל בשיטה של כוחא דהיתרא עדיף, ובידו החזקה הצליח למצוא מענה לנושאים סבוכים מאוד. אבל בדממה. ללא רעש. אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין. אני מניח שאם התהליך ייעשה הרחק מהתקשורת, בצורה עניינית ומתוך רצון כן - הוא יסתדר. בשקט אפשר לעשות הרבה".

ברוכים הבאים, קשים כספחת

על פי דוח מבקר המדינה משנת 2012, בארץ חיים כ-330 אלף נפש שאינם יהודים. מתוכם מעוניינים, מדי שנה, כמה אלפים להתגייר. ב-2007 תועדו כשמונת אלפים מתגיירים, אבל מאז חלה ירידה מתמשכת במספרם. בשנים 2008 ו-2009 היו כ-6,200 מתגיירים, וב-2010 כ-4,500. "גם בשנה החולפת נמנו כ-4,500 מתגיירים, ונראה שזהו המספר שעליו מתייצב ההיקף", מציין הרב פרץ. "השנה הנוכחית טרם הסתיימה, אבל הנתונים דומים למדי. כל אלה זקוקים לשירות טוב ומוקפד עם פיקוח מתאים".

מאילו קהלים מגיעים המתגיירים?

"מקהלים מגוונים. יש גרים מהעדה האתיופית שקשורים לעם היהודי, יש גרים מקרב שבט בני מנשה שבצפון הודו, יש גרים בודדים שנשאם לבם להצטרף אלינו. ויש גם רבים מאוד, בעיקר ממדינות הגוש הסובייטי לשעבר, שעלו מכוח חוק השבות אבל אינם יהודים. אם לא נתייחס לסוגיה הזו ברצינות אנחנו עלולים לגרום להתבוללות חמורה בקרב עם ישראל. חשוב לתת על כך את הדעת ולטפל. כמובן, בלי לשנות כמלוא הנימה מכללי ההלכה ומהתביעה הדורשת לא לקבל גר ללא שקיבל עליו עול מצוות. חובה גם לשים לב לכך שברוב המכריע מדובר באנשים מזרע ישראל, צאצאי אב יהודי שעלו דרכו. יש להם שייכות מוקדמת וזיקה כלשהי".

זאת בדיוק הבעיה. איך ניתן לוודא שברצונם לקבל עול מצוות בשעה שכוונתם רק להקל על עצמם את ההשתלבות בחברה הישראלית?

"ללא ספק, יש לבחון כל מקרה לגופו. אין לשכוח שבמקרים רבים הדרך שלהם אל אימוץ אורח חיים יהודי אמיתי טבעית יותר. על הדיין לפעול כפי שעיניו רואות ובזהירות המתבקשת".

רבנים המעורים בתחום מדברים על תופעה נפוצה: לאחר שהמתגייר או המתגיירת מקבלים את התעודה חלה ירידה ברמת שמירת המצוות אצלם. רב אחד טוען באופן גורף שהתופעה מאפיינת את מרבית המתגיירים, אולי את כולם.

"חלילה להכליל. אני מכיר גרים לא מעטים שרק התחזקו ביהדות לאחר הגיור. אני מכיר גרים שהשקיעו את עצמם בלימוד תורה, והיום הם תלמידי חכמים ויראי שמים מופלגים. עם זאת, הצבעת על קושי מוכר. לכן סיוע ההמשך לגר, גם לאחר תהליך הגרות, חיוני. גרים מסוימים זוכים למשפחה מאמצת ולליווי ועזרה לכל אורך הדרך. הם שומרים על קשר רציף. לצערי הרב, לא כל הגרים חווים את המציאות הזאת. במהלך הגיור יש צוות מלווה של לימוד הלכות והכרת היהדות שעוטף את הגר עד ההשלמה, ולאחר מכן הוא לכאורה מסיים את תפקידו. עלול להיווצר מצב של היחלשות בזיקה. אני פועל מזה זמן מה ומשקיע לא מעט למען פיתוח המשך ליווי. צוות שיקשר בין גרים למשפחות מיוחדות. זה חשוב. אם נזניח את הגר אין הבטחה שהוא יילחם בכוחות עצמו בזרם החיים וישמור את מה שהתחייב לשמור.

"וזה לא רק גרים. גם יהודים מלידה שרוצים להתקרב עלולים ליפול בוואקום הזה. פעם ראיתי צעיר חילוני נכנס לבית כנסת ומתעניין בתפילה. הוא נראה אבוד וחיפש בעיניו אחר מקום לשבת. אמרו לו שאין כיסא פנוי, והוא יצא. אחד כזה כבר לא יחזור. אבל אם מקבלים אותו במאור פנים, מושיבים אותו במקום מכובד, מגישים לו סידור ומלמדים אותו את התפילה, הוא ימשיך לבוא ובסוף אולי יקבל עליו עול מלכות שמים. גם גרים עוברים את המבוכות הראשוניות. הכול עדיין חדש להם. הם מרגישים בודדים. כל מה שצריך זה לצעוד לידם, לחזק אותם, לתת להם את התחושה שהם אהובים ומקובלים. אני בטוח שמצב כזה רק יועיל".

טיפוס ארוך בעצי היוחסין

הוא בן 64. יליד קזבלנקה שבמרוקו. עשה דרך ארוכה בבתי הדין ובסיוע למערך הגיור עד שהתייצב בראש הפירמידה. במרוקו למד במוסדות חב"ד. עלה ארצה עם בני משפחתו בשנת תש"י, והמשיך בלימודים בלוד החב"דית. משם עלה לישיבת פורת יוסף שבעיר העתיקה. "בדיוק ירושלים שוחררה, ופורת יוסף נפתחה מחדש", הוא נזכר. "התקבלתי למחזור הראשון. למדו איתי נערים מצטיינים, ביניהם גם הגאון רבי ראובן אלבז, ראש ישיבת אור החיים לעתיד".

לאחר מכן נישא ונכנס לכולל ירושלמי. "לאחר זמן, בשל סיבות אישיות, עברנו לגור בתל אביב, קרוב למגורי הורי רעייתי, ונרשמתי בכולל באזור. אחד מראשיו היה מי שכיהן אז כרב העיר, מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל. קיבלתי ממנו רבות והוסמכתי על ידו לרבנות, ומאז אני רואה אותו כמורי ורבי".

נהגת להתייעץ איתו גם בתפקידיך בתחום הגיור?

"בהחלט. בכל עניין מהותי פניתי לשאול בהכוונתו. בזמנו, וכפי שגם כתב בפסיקתו, עמד מרן על כך שכל גר שמתגייר חייב לקבל על עצמו את דעת מרן השולחן ערוך, מרא דארעא דישראל, בכל פרט. היום כבר מקובל בקרב מרבית הדיינים שמי שמוצאו מארצות אירופה ינהג כמנהג אשכנז, ומי שמוצאו ממדינות המזרח ינהג כמנהג מרן".

הביט בגדול הדור ושינן. "הוא חקר כל דבר לעומקו. לא בצורה שטחית, אלא טרח הלכה למעשה. בצעירותי ייבאו לארץ אמבולנסים מונעים בבנזין. הונחה בפניו שאלה: האם אפשר להתיר נסיעה שלהם בשבת? הציעו להפעיל את המנוע בתחילת השבת ולא לכבות אותו עד צאתה. מה עשה מרן? זימן ללשכתו מוסכניק וביקש שישרטט לו בדיוק כיצד פועל מנוע בנזין. הוא עיין בשרטוטים והגיע למסקנה שבכל פעם שלוחצים על דוושת הגז מבעירים תערובת בנזין חדשה, ולכן גם אם המנוע דולק עדיין נעשית פעולת איסור. בשל כך הוא אסר את הרעיון. מרן לא פסק על פי תיאוריה, אלא רק לאחר שבדק בעיניו. מאותה סיבה ממש יכול היה להתיר, ובאמצעות כוחו הגדול בתורה מצא שביל ודרך בעניינים סבוכים רבים דווקא בגלל שלא התרשם מדעת ההמון.

"אני זוכר מקרה נוסף. נער עם תסמונת דאון הגיע לבית הכנסת שבו התפלל מרן, והגבאי הזמין אותו לעלות לתורה. רב אחד מחה ואמר שאסור לקרוא למי שמוגדר כשוטה, ומרן התערב ואמר: 'להפך, ניתן להעלות אותו. אין שום בעיה בכך'. בהתייחס לגרות, גישתו, הדורשת בחינת הנתונים במציאות, חשובה פי כמה. קיבלתי ממנו את תורתו שדגלה באהבת הגר במקביל להקפדה על ההלכה הפסוקה לנו מדור דור".

בהמשך ניהל את ישיבת תורה והוראה, מעין סניף של פורת יוסף במרכז, במשך שנים ארוכות, הוסמך לרבנות ודיינות גם על ידי רבה של ירושלים הגר"י קוליץ זצ"ל ופנה לשמש כספרא דדיינא בהרכבים של בתי הדין האזוריים שכללו, בין היתר, את הגר"י קוליץ, הגר"א דיכובסקי, הגר"ש בן שמעון ועוד. משנת תשמ"ד כיהן כמזכיר בבית הדין הרבני בתל אביב, ובשנת תש"ס מונה למזכיר הראשי.

כאן הכיר את רבה של ירושלים, הגרש"מ עמאר, וההתוודעות הזאת ארכה שנים רבות. בשנת תשס"ו, לאחר שהגרש"מ נבחר כרב ראשי וכנשיא בית הדין הרבני הגדול, עבר לנהל את לשכתו והמשיך לעסוק בגיור. לפני כשנתיים נעשה ראש לשכתו של הגר"ש דיכובסקי, מנהל בתי הדין הרבניים, וסגן ראש אגף הגיור. מאז שפרש הרב חיים דרוקמן מראש המערך התנהל האגף ללא קברניט, והוא זה שכיוון את דרכו תוך התייעצות מתמדת עם הרבנים הראשיים.

אבל עוד קודם הרגיש איך זה לשבת ליד הנכווים ברותחין.

רמטכ"ל גיור מגייס טירונים

בעודו מנהל את לשכת הגרש"מ עמאר מצא את עצמו לראשונה מעורב בהר געש מתפרץ: פרשת גיורי צה"ל הסעירה את היהדות החרדית. הייתה זו התנסות שטח לקראת מאבקים נוספים. "בשל החיילים הלא יהודים הרבים ששירתו בצה"ל הוקם מערך גיור מיוחד באחריות הרב הראשי הצבאי תא"ל רפי פרץ", הוא מסביר. "הוא נועד לאפשר לחיילים להתגייר במהלך השירות, וכל אחד מהם נדרש גם לאישור גרות מהרבנות. המערך הופעל וגייר חיילים לא מעטים, אבל ארגון מסוים עתר לבג"ץ על כך שיש לאפשר לכל מי שהתגייר בישראל להינשא כיהודי. הפרקליטה מטעם המדינה, יוכי גנסין, השיבה בבית המשפט העליון שגיורי צה"ל אינם מוכרים למעשה ואינם רשומים בחוק, ומי שעשה את התהליך בצבא מוכרח לקבל את אישור הרבנות אבל זה לא ניתן תמיד. הרחוב רעש. גיורי צה"ל היו לסוגיה שהתקשורת דנה בה רבות.

"בגלל זה גם חלה ירידה גדולה בהיקף הגיור. מועמדים רבים אמרו: אם אנחנו לא עומדים להיות מוכרים, בשביל מה להתגייר? הגרש"מ מינה בית דין שבו ישבו הגאון רבי ניסים בן שמעון, ראש אבות בתי הדין של תל אביב, והדיינים רבי זבדיה הכהן ורבי אהרן דרשביץ. ההרכב הגיע למסקנה שהגיורים בצה"ל נעשו על פי ההלכה, אלא שקמו עליו מערערים. גם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל הוציא מכתב נגדם. הגרש"מ הביא את הסוגיה לפתחו של מרן הגר"ע יוסף, שפסק שהם כשרים ללא פקפוק ופרסם מכתב לפיו הגיע למסקנה שהם תקפים. היו שתקפו את מרן בחריפות בשל פסיקתו, אבל הוא לא זז ממנה. זה מה שהיה ייחודי בכוחו של מרן זצ"ל. הוא הכריע בדעתו הגדולה ולא נסוג מול לחץ מכל כיוון שהוא.

"ועדיין, נוצרה רתיעה גדולה. לא ברור למתגיירים האם הגיור מוכר או לא. הם לא שמחים להתקדם. אני רוצה להחזיר את הגלגל לאחור. לסלק את הפקפוקים ואת הספקות. שיהיה ברור לכולם שהגיורים ראויים. לקשר את הגרים ליהדות לאורך זמן. לדאוג שהכול ייעשה באהבה ובאחווה כדי שהמעוניינים להתקרב באמת לא יתרחקו, חלילה, מסיבות לא ענייניות".

האמצעים? "נקים מתכונת הסברה מזמינה במטרה לא להגיע למצב של נישואי תערובת. היא תדאג שאנשים לא יירתעו מבתי הדין רק בגלל סטיגמה שגויה שנוצרה להם. אחרת, בעוד מספר שנים נעמוד בפני צרה גדולה וחמורה שיכולנו למנוע".

מאידך, מתגיירים עם רצון חיובי מלינים שהבירוקרטיה של בתי הדין מקשה עליהם.

"זה לא כך. לא פעם מגיעים מתגיירים מלווים במשפחות מוכרות וקיימות עדויות על הרקע והנסיבות. כשברור לחלוטין שהם מבקשים להצטרף לעם היהודי, אנחנו מקלים. יש מסלול מקוצר שאני פועל לטפח שתפקידו לסייע לגרים שההכשרה שהם זקוקים לה והידע המוקדם שלהם ביהדות עשירים. הם לא צריכים הכנה רבה. אתה שומע סיפורים של גרים לא מעטים ומתרגש. קח, לדוגמה, את קורות החיים של הקדושה קארין ימימה מוסקרה בררה הי"ד. היא ואמה, מזרע אנוסים, חשו קשר עז ליהדות בארץ מוצאם, אקוודור הרחוקה. היא למדה יהדות במסירות נפש, במאמצים עילאיים, ואז באה לארץ ונקשרה בכל לבה, עם יראת שמים ואהבה עזה לתורה, עד שנרצחה זמן קצר לאחר שזכתה לטבול ולהיכלל בעם היהודי. על מתגיירים כאלה מקלים את הצד הפרוצדורלי. כמובן, ללא פשרות בצד ההלכתי. ההליך כרוך בפחות בירוקרטיה ומהיר יותר".

תפתחו את הדלתות והלב

אני שואל איך בדעת המערך שלו לנהוג עם ילדים קטנים שלומדים בבתי ספר דתיים לפני שעברו גיור כהלכה. "אני חושב שמה שחשוב בעיקר זה לגייר את ההורים שלהם", הוא עונה. "יש ילדים עם הורה שומר תורה ומצוות אחד, למשל, ואז הם נשלחים לבתי ספר שומרי תורה ומצוות בשעה שלא ברור אם הם יהודים על פי ההלכה. לכן המטרה היא להגיע גם להורים. שההורים יגוירו, וממילא הם יגדלו באווירה יהודית".

אתה מרוצה מהדרך שבה מתקבלים הגרים בחברות החרדית והדתית?

"אל לנו לשכוח שאחרי הכול, יש מצווה מיוחדת לאהוב את הגר, לקבל אותו בסבר פנים יפות ובחיבה, לסייע לו ולקרב אותו. עלינו לזכור שכל בני ישראל לפני קבלת התורה היו מוגדרים כבני נח. בעת מתן תורה, כאשר קיבלנו עלינו את עול המצוות, התגיירנו והיינו ליהודים. כלומר, למעשה כל עם ישראל מגיע מבני גרים. כמו שאומרים בהגדה של פסח: 'מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו', והקדוש ברוך הוא קירב אותנו תחת כנפיו. ובאותו מעמד, מעמד הר סיני, גם הגרים עמדו איתנו. כולנו מבני בניו של אברהם אבינו".

יש שהוא נפעם מההתנהגות, מאהבת המצוות. "פגשתי אברך יקר - הוא אף היה חברותא שלי למשך תקופה - שהיום נמנה על חוגי העדה החרדית, אבל את דרכו היהודית פתח כגר. במהלך עיסוקי בתחום ראיתי מקרים לא מעטים של מתגיירים ומתגיירות שסיפורם נגע מאוד ללבי".

דוגמה.

"משפחה שמוצאה מארצות הגוש המזרח אירופי הגיעה להתדיין בפני בית הדין שבו עבדתי כמזכיר. הורים, בן ובת. האח למד בבית הספר בליך בתל אביב. הם עברו תהליך גיור ממושך לאחר רצון ארוך שנים להצטרף לעם היהודי. בית הדין בדק את אופן הגיור, ליווה את ההליך וקבע שהם גרי אמת ויהודים כשרים. ברגע שהאחות שמעה את הפסק היא נפלה על הרצפה. התעלפה משמחה. גם הבחור צמח לבן תורה אמיתי. זכיתי לרקוד בחתונה שלו. אחרי סיפור כזה אי אפשר לא להתרגש. פתאום אתה מבין למה כל זה, כל המאמץ, כדאי".

הכתבה פורסמה לראשונה במגזין "בקהילה". למבצע מנויים מיוחד, עבור גולשי הידברות, הקליקו כאן.