איפה כתוב שמותר לאכול תרנגול הודו?

הרבה ממוצרי המזון הבסיסיים שאנו צורכים מדי יום, ואף הורגלנו שהם כשרים ללא פקפוק, חוו כאלה סערות וטלטלות, עד כדי כך שאולי הם אסורים בתכלית, מבלי שנדע כלל את גודל המורכבות. כמו למשל: האם השניצל או הפרגית (שהוא בעצם ירך של עוף מפורק מעצמות...) או בכלל כל התרנגול המצוי, אינו בחשש של עוף טמא, בגלל כל מיני הכלאות שעבר התרנגול עם מיני תרנגולים שלא התבררה זהותם בכדי להשביחו שיוכל להתרבות באופן מהיר, וממילא כל תולדותיו אסורים? או האם למשל מותר לאכול בכלל עוף הודו, ואולי אותו העוף הוא מהמינים הטמאים? אלא שהתשובה לכך נעוצה בשאלה, שאולי נשמעת כהלצה פורימית, "היכן מרומז במגילת אסתר שמותר לאכול תרנגול הודו?" אולם בל נקדים את המאוחר...

בשונה מבהמות וחיות, שבהם טרחה והאריכה התורה, מה מותר לאכול ומה אסור, ואף נתנה לנו סימנים כיצד נזהה את המינים המותרים באמצעות סימנים בגופה של הבהמה או החיה כמו מעלת גרה, מפריסה פרסה ושוסעת שסע, אצל העופות, הזיהוי מה מותר ומה אסור, מאוד מעורפל, שהרי סימני העוף הטהור לא נתפרשו מן התורה, אלא התורה כתבה רק מה אסור לאכול, ולשם כך מנתה עשרים וארבעה סוגים של עופות ממינים טמאים, ושאר מיני העוף ממילא מותרים. ואכן, מי שהוא באמת בקי ומכיר את אותם המינים הטמאים באופן שהוא מזהה את מראה אותם המינים הטמאים בבירור, ובנוסף, הוא מכיר ויודע לשייך בוודאות מה שמו המקורי של כל עוף ועוף, והאם הוא העוף הטמא שהוזכר בתורה – אם הוא באמת כזה מומחה, הוא יכול להתחיל לאכול את כל עשרות אלפי סוגי העופות שחגים ועפים בעולם, מבלי לחשוש שמא הוא אוכל עוף טמא.

אך מכיוון שלהיות כזה מומחה, לא כל אחד זוכה... באו חכמינו והקלו עלינו, והגדירו שכל עוף שהוא דורס, בידוע שהוא עוף טמא. נתנו לנו שלשה סימנים שבהם נוכל לזהות את העוף הטהור, והם: שיש לו אצבע יתירה, והכוונה היא שאחת האצבעות ארוכה יותר. ויש לעוף זפק, שהוא כמין מחסן קטן של אוכל באזור הגרון, ומזכיר קצת את המעלה גרה. וקליפת הקורקבן שלו נקלפת ביד, ובלא צורך בסכין. אלא שבמציאות, הסימנים האלו הם לא סוף פסוק... כפסק הגמרא, שאין לאכול שום עוף, אלא אם כן יש עליו "מסורת" שאבותינו אכלו את העוף הזה. 

עוף הודו

ועכשיו ניגש לעניין: לפני כמאה שנה, הופצו ברחבי אירופה כתבי פלסתר שבחלקם היו עם השמצות נוראות על גאוני עולם, שהעזו להתיר סוג חדש של עוף "ענגליש הינד", שבא ממדינת הודו החדשה (אמריקה), שנכבשה על ידי האנגלים, שלא היה דומה כלל וכלל לסוגי העופות והתרנגולים שהיו בני אירופה נוהגים לאכול, ועל כן קמה קול זעקה גדולה: כיצד מתירים עוף שאין בו "מסורת"? יתרה מזאת; לאותו העוף היה כמה סממנים שאולי מזכירים מראה של עוף טמא, למשל: לא היה לו נוצות כשל התרנגול, רגליו גבוהות מהרגיל, ואפילו גבו כפוף כדוכיפת, שלא נדבר על הצוואר האדום והמשונה שיש לו, שאם הוא כועס כל הצבע של קיפולי גופו משתנה, מה עוד שעוף זה בעבר היה גדל פרא והיה יכול לעוף במהירות של רכב בכביש מהיר, ואם כולאים אותו בצפיפות, הוא מסוגל לנקר את חבריו למוות, ועוד לאכול אותם, ולכן בגידול המבוית מסירים את החלק החד מן המקור שלהם, וגם ישנם כאלה שמסירים את האצבעות של תרנגולי ההודו בכדי להפחית את הנזק שבהתקפת עופות אחרים, כך שכל הסממנים מורים על עוף שונה ולא מוכר, שבכלל הם מזכירים עוף דורס, שלהלכה מחמירים שדורס פירושו: אם רק נועץ ציפורניו בבעלי החיים כשהוא אוכלם, או שהוא מניח רגלו על האוכל כשהוא אוכל, או שהוא אוכל בשר חי. ואם כך, גם אם מאן דהוא יאמר שהוא היה רגיל לאכול את אותו העוף, ולכן יש לו בו מסורת, מה בכך, הרי אותו העוף הוא עוף דורס. ואכן, השל"ה הקדוש העיד, שהוא ראה פעם אחת את העוף הזה דורס... ועד היום, צאצאיו ותלמידיו נמנעים מלאכול את אותו העוף.

מנגד, טענו אלו שהתירו את האינדיק, הטורקי, החבשי, או בשמו הערבי "ג'אג' אלהנד", שהוא מיודענו ה"ענגליש הינד", המוכר לכולנו בשם "תרנגול הודו", שהם מגדלים את העוף הזה במשך זמן רב, והורגלו לאכול אותו, ובשבילם זה נחשב כמסורת, מה עוד שיש לו את שלשת הסימנים של עוף טהור, וגם מימיהם הם לא ראו אותו דורס. אך הטענה הזאת לא כל כך התקבלה אצל הפוסקים...

גם מרן זצוק"ל האריך בעניינם, למה נהגו להתיר את התרנגולי הודו באכילה, אף על פי שהם משונים מן התרנגולים שלנו, ועיקר ההיתר הוא, כיון שבארץ ישראל נהגו לאוכלם עוד מזמן מרן הבית יוסף, וכלל בידינו, שכל עוף שאין עליו מסורת שלא לאכול אותו, אלא לא ידוע כיצד לנהוג בו, יכולים להתיר אותו על סמך מקום אחר שיש לו בו מסורת, ואף אחינו בני אשכנז הנוהגים כרמ"א, שאין אוכלים עוף אלא אם כן יש עליו מסורת ואפילו כשיש לו עוד סימני טהרה ככף רגל רחבה וחרטום רחב, יכולים להקל באכילת התרנגול הודו ואין להם לחוש שמא נשתרש המנהג לאוכלם מחמת שבארץ ישראל פסקו כמרן הבית יוסף שהתיר בשלשה סימנים אפילו כשאין מסורת, שהרי הדבר כספק ספיקא: ספק שמא יש לעופות הללו מסורת, ואפילו אם תמצא לומר שאין לעופות הללו מסורת, שמא הלכה כדברי האומר שדי בשלשה סימנים, אפילו כשאין להם מסורת.

ולסיום: בעל הישכיל עבדי, רבינו עובדיה הדאיה זצוק"ל, הוכיח שאת תרנגול ההודו נהגו לאכול עוד מקדמא דנא, שהרי העינגליש הינד פירושו 'אנגלי מהודו', והרי בהודו גרו יהודים זה אלפי שנים, ובוודאי אכלו תרנגול הודי. ואם אתם מסופקים, הרי מקרא מפורש במגילת אסתר "מהודו ועד כוש"! יתירה מכך: גם שמו ה"חבשי" מעיד על כך, שהרי באים מארץ כוש, שגם בה גרו יהודים מזמן אסתר, ולכן הם נקראים תרנגול הנדי, רק בגלל שכוש היא מחוז הנדייא שבמדינת חבש...