משנה: הסיכום של כל התורה שבעל פה

מה. המשנה היא סיכום של לימוד ההלכה לאורך מאות השנים שקדמו לה. המשנה מכילה ציטוטים של ההלכות שנקבעו מפיהם של תנאים קודמים, ומקיפה כמעט את כל תחומי ההלכה, תוך חלוקה לנושאים, הנקראים סדרים: זרעים – מצוות התלויות בארץ, מועד – הלכות החגים והזמנים, נשים – הלכות אישות ומשפחה, נזיקין – הלכות ממונות ומשפט, קדשים – הלכות הקרבנות ובית המקדש, טהרות – הלכות טומאה וטהרה. הסימן לזכירת שישה סדרי משנה הוא: זמ"ן נק"ט (ראשי התיבות של שמות הסדרים). כל סדר מחולק למסכתות, ובסך הכל יש בששת הסדרים ביחד 63 מסכתות שונות. המסכתות מחולקות לפרקים (525 בסה"כ), והפרקים מחולקים למשניות (4,224). המשניות כתובות באופן תמציתי, מובאות בהן מחלוקות תנאים, דינים, עדויות, מעשי רב וכו. המשנה היא הבסיס שעליו נכתב התלמוד, ומתוך כך היא היסוד לכל דיון הלכתי.

למה. עד לתקופת התנאים האחרונים, עברה מסורת התורה שבעל פה כשמה: בעל פה. אולם לאחר חורבן בית המקדש השני ופיזור היהודים לארצות הניכר, ראה רבי יהודה הנשיא שקיומם של גלויות וצרות מהווה סכנה גדולה להמשך העברת המסורת בצורה של מפה לאוזן, ולכן החליט להעלות על הכתב את כל תמצית התורה שבעל פה. אף שהדבר היה אסור, החליט רבי יהודה הנשיא כי מדובר בדבר הכרחי ביותר באותו הדור, וסמך את מעשיו על הפסוק: עת לעשות לה – הפרו תורתך. מאז חתימתה, הפכה המשנה לקובץ המוסכם שעליו יש להסתמך בכל הנוגע לפסיקת ההלכה, ללא עוררין. כמו כן, הדורות שאחר חתימת המשנה נקראו אמוראים, לעומת התנאים שקדמו להם.

ומשהו לסיום. ברוב המקרים הביא רבי את הניסוח הכללי, המתאים לתפיסת הרוב. במקרים אחרים הוא הביא שיטות נוספות, גם אם אין הלכה כמותן. כאשר קובע רבי הלכה כשיטה כלשהי, הוא מביא אותה בניסוח סתמי, בלא שם אומרה, ובצידה הוא מביא את הדעות החולקות עליה. מרובה במשנה החומר העוסק בדעותיהם של חכמי המשנה בדור שלפני רבי, ובדורו של רבי עצמו. לעתים כולל רבי את דעתו במשנה כדעת יחיד, ומולה הוא מציב את דעת הרוב, שהלכה כמותו.

המשנה ערוכה, כאמור, לפי נושאים. אך לא תמיד הנושא אחד הוא: לפעמים הקשר בין המשניות הוא קשר חיצוני. למשל: במסכת מגילה (פרק א) מצויה רשימה ארוכה של הלכות שהמשותף להן הוא הפתיחה אין בין וכולן עוסקות בהבדלים: בין אדר ראשון לאדר שני, בין יום טוב לשבת, בין משכן שילה לבית המקדש ועוד. לעתים החוט המקשר הוא פסקיו של חכם אחד (כתובות פרק יג, אדמון וחנן). על המשנה נכתבו במרוצת הדורות עשרות פירושים. בין המפרשים הידועים ניתן למצוא את הרמב"ם, ר עובדיה מברטנורא, ר יום טוב ליפמאן הלר, ר ישראל ליפשיץ ועוד.