שושן הבירה בראי המחקר ההיסטורי והארכיאולוגי

מקום מושבו של המלך חשיארש היה בשושן,[1] עיר במערב איראן, הידועה גם כיום בפרסית בשם שוּש (Shush) ובאנגלית בשם סוּסה (Susa).

יש לשים לב לחילוק מרתק שמציינת המגילה, חילוק שהתבאר ביתר שאת לאור ממצאי הארכיאולוגיה: במגילה אנו קוראים לפעמים על "שושן" ולפעמים על "שושן הבירה". בתנ"ך ובדברי חז"ל, המילה "בירה" פירושה מקום גבוה, מבצר או מצודה. (עם השנים קיבלה מילה זו משמעות שונה: עיר שבה שוכן הממשל). במגילה, הביטוי "שושן הבירה" מורה דווקא על האיזור בו נמצא ארמון המלך, וכפי שציין האבן עזרא: "בשושן הבירה - שם ארמון".[2] ובשפתינו: בארמון שושן או במצודת שושן. על עניין זה כתב חוקר הלשון העברית אבא בֶּנְדָוִיד: "בתוך שושן היו שני חלקים: היתה בה עיר והיתה בה בירה. מצודת המלך וסביבותיה נקראה 'שושן הבירה', ושאר העיר נקראה 'העיר שושן'. ומרדכי היה בא והולך מן העיר אל הבירה, ומן הבירה אל העיר. עיר לחוד ובירה לחוד".[3] מתחם המלוכה "שושן הבירה" הכיל ארמונות מלוכה, בית הנשים הראשון והשני, מבני ממשל, ועוד. עוד מלמדנו הביטוי "שושן הבירה" כי ארמון המלך היה נתון במקום גבוה. ואכן, ארמון אחשורוש בשושן העתיקה נבנה על רָמָה גבוהה ורחבה, הקיימת עד היום. חז"ל אמרו בתלמוד[4] כי סביב שושן הבירה עבר "ערקומא דמיא" (נהר, תעלת מים). ואמנם, גם פרט זה נתגלה כיום בחפירות הארכיאולוגיות, וכפי שכתב פרופסור אליה שמואל הרטום:[5] "מחפירות שנעשו בשטחה של שושן העתיקה יוצא שבין העיר לבין המצודה  [הבירה] הפריד נהר: ארמון המלך נמצא במקום גבוה בבירה".

לפי מסורת מקובלת אותה מתאר רבי בנימין מִטּוּדֵלָה בספרו, קבר דניאל נמצא בשושן, בבניין מיוחד המוכר גם כיום.

המתחם המלכותי

שרידי ארמון אחשורוש בשושן העתיקה, שנבנה על גבי רָמָה גבוהה הקיימת גם כיום

מפת שושן העתיקה. האיזורים החומים מתארים את הרמה הגבוהה עליה עמד ארמון המלך אחשורוש

פאר ארמון המלך

במגילה מוצג גם תיאור מפורט שעוסק בארמונו של המלך. והנה פרטים אלו נתגלו בחפירות הארכיאולוגיות, וכפי שכתבו החוקרים:[6] "מחבר המגילה הכיר כהוגן את שושן הבירה ואת חצר המלך על כל חלקיה, כגון את החצר החיצונה, את החצר הפנימית, את בית המלכות, והוא האפדן שעמד על עמודים והיה פתוח לחצר הפנימית, כפי שנתגלו לנו מחדש ע"י החפירות שנערכו כאן ע"י הצרפתים".

המגילה מתמקדת גם בחצר גינת ביתן המלך, ומתארת את הפאר שהיה מצוי בשטחו של הגן: "חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף ועמודי שש, מיטות זהב וכסף על ריצפת בהט ושש ודר וסוחרת".[7] המלך הפרסי הקיף את עצמו ברהיטים מפוארים, בבדים משובחים ובכלים יקרי ערך.[8] תיאור זה מקביל במדויק לתיאורו של ההיסטוריון היווני הרודוטוס אודות אביזרי הפאר שאחשורוש נהג להקיף את עצמו בהם. וכפי שכתבו החוקרים:[9] "המסופר במגילת אסתר על גלילי כסף, מיטות זהב וכסף וכלים מכלים שונים, שהוצגו לראווה במשתה אחשורוש, מתאים לתיאור שמביא הרודוטוס על שלל הכסף והזהב שהשאירו אחריהם הפרסים, כאשר נסו מפני היוונים בימי כסרכסס: 'ואלו התפזרו במחנה ומצאו אוהלים מקושטים זהב וכסף, מיטות מצופות זהב וכסף, גביעי זהב וספלים וכלי שתיה אחרים'. הרודוטוס מוסיף ומספר, שכלי הבית של כסרכסס עצמו נפלו בחלקו של המצביא היווני, ביניהם כלים, מיטות ושולחנות של זהב וכסף, ממש כפי שמתואר במגילה".

שוורים משיש שקישטו את ראשי העמודים בארמונות אחשורוש ונמצאו בשושן הבירה

יין המשתה

"והשתיה כדת - אין אונס". כלומר, והשתיה כחוק,[10] שאין להכריח או להפציר באדם לשתות.

אדם בן זמננו הקורא פסוק זה תמה: האם יש לחוקק חוק מיוחד האוסר להכריח אדם לשתות יין?

אולם במדרש מבואר שלקראת משתה גדול זה, בו ביקש המלך אחשורוש בכל מאודו לשמח את אנשי המלוכה, ביטל המלך נוהג מלכותי קדום שהיה כה מושרש במשתאות הארמון, עד שהמלך נאלץ לחוקק חוק חדש כדי לבטלו.

לפי הנוהג המקובל, כדי להגביר את שמחת ההוללות של השרים ואנשי החצר הרבים, בתחילת המשתה היתה מובאת כוס זהב ענקית מלאה ביין חי וחזק, ושר המשקים היה מוסמך על פי חוק לבחור באחדים מהמוזמנים מנכבדי המלוכה, ולאלץ כל אחד ואחד מהם לשתות כוס מלאה עד תומה. המטרה בכך היתה להפוך חלק מהמוזמנים לחסרי דעת במשתה, והכל היו משחקים בהם ומתלוצצים עליהם. האומלל העולה בגורל לא יכול היה לסרב, וחוייב לשתות את כל הכוס גם היה נחלה או מת כתוצאה מכך.  

הנה לשון המדרש:[11]

"כך היה תכסיס [מנהג] של פרס: היה להם כוס גדול מחזיק שלשים שמציות [מידת נפח פרסית], והוא נקרא 'פתקא'. והם משקים בו לכל אחד ואחד, אפילו הוא מת אפילו הוא משתגע הוא שותה. ומי שהוא שר המשקים, היו גדולי פרס מעשירים אותו. שהגדולים של מסובין רומזים לו [בעת המשתה, שלא יפנה אליהם עם הכוס הגדולה], ונותנין לו כמה דינרין של זהב שלא להשקותו בו. אבל אחשורוש לא הכניס אותו הכוס בסעודתו, אמר מי שהוא רוצה לשתות ישתה".

גביעים וקערות מלכותיים מזהב ומכסף, בעלי גודל מופרז, ששימשו לשתייה במשתאות מלכי פרס ומדי

וזהו ביאור הכתוב במגילה "והשתיה כדת - אין אונס": "והשתיה כחוק החדש - שאין להכריח לשתות".

והנה בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בארמונות האימפריה האחמנית נמצאו גביעי זהב ענקיים, בעלי צורות משונות, שהעלו תמיהה רבתי בלב כל הרואה אותם: וכי איזה אדם שותה יין בגביע ענק כזה? ואם יש תמהוני שחפץ בכך, הרי בודאי אין הוא נמנה על נכבדי העם, מדוע אם כן ייצרו את הגביע מזהב?

מתברר אפוא כי אלו אותם גביעים ששימשו עבור אותו נוהג אכזר שרווח במשתאות ההוללות של מלכי פרס, מלבד במשתה אחשורוש, וכעדות חז"ל.

יצויין כי גם היווני אריסטופנס שחי זמן מה לאחר תום עידן השלטון הפרסי, מתאר את משתה הפרסים במילים הבאות: "הם היו מכריחים את האורחים לשתות יין חי ומתוק מכוסות זהב". אלא שאינו מציין את גודלן העצום של כוסות הזהב, אשר עלו לאחרונה מן העפר והתגלו. כנראה שעקב הזמן הרב שחלף מאז מלכות פרס, לא הגיע פרט זה לידיעתו. 

לרכישת מגילת אסתר עם פירוש הרב זמיר כהן