אילה שפירא מתחפשת ומספרת: "אני לא גיבורה"

 

"אני אכתוב ספר למבוגרים ולנוער על מה שקרה לי", אומרת אילה שפירא, הילדה בת ה-11 שנפגעה אנושות מפגיעת בקבוק תבערה סמוך למקום מגוריה. את הדברים היא אומרת בראיון לעיתון הילדים "אותיות".

זה קרה לפני יותר מחודשיים. אילה שבה מחוג בבר אילן עם אביה, וסמוך ליישוב אלמתן בו הם מתגוררים, השליכו מחבלים בקבוק תבערה שחדר לתוך הרכב, התפוצץ בין רגליה והעלה אותה באש. מאז היא שוכבת בבית החולים שיבא בתל השומר, רוב הזמן היתה עטופה בתחבושות, לאחר שספגה כוויות קשות במיוחד בכל חלקי גופה, מבפנים ומבחוץ.

"לא ראינו כלום לפני כן. היה חשוך. ראיתי רק משהו בוער עף אלינו, ופתאום הכל התפוצץ", שחזרה אילה בראיון. "ברגע שהאש התלקחה ידעתי מה אני צריכה לעשות כדי לחיות. הכנסתי את יד ימין לתוך הלהבות כדי לשחרר את החגורה. פעלתי על אוטומט".

 

ואכן, אילה הגיבורה התגלגלה מהרכב במטרה לכבות את האש שאחזה בה, והצליחה לצעוד רגלית עם אביה, אבנר, שנפגע קשה אף הוא, עד שהגיעו לביתם שהיה רחוק מאות מטרים ממקום הפיגוע. סבה, ישראל, סיפר בראיון להידברות, כיצד בכתה אילה שקשה לה ללכת והיא חשה התמוטטות, אך אביה עודד אותה וכך צעדו בגבורה עד שנחתה בידי אמה ההמומה, שלא איבדה עשתונות והובילה אותה במהירות למקלחת, עד לבוא כוחות ההצלה.

לאילה זה מוזר שכולם קראו לה גיבורה. "זה קצת מצחיק, כי אני בדרך כלל לא גיבורה. יחסית, אני אפילו פחדנית".

תחילה הרופאים לא נתנו לה סיכוי. הבצקת הפנימית, הריאות מלאות הכוויות, והגוף שקרס, לא נתנו הרבה אפשרויות. היא שכבה בטיפול נמרץ מורדמת ומונשמת. כנגד כל הסיכויים הטבעיים, התרחש הנס. התפילות הרבות שהעתיר עם ישראל שליווה בדאגה את אילה, לא שבו ריקם. היא חזרה לנשום בכוחות עצמה, עד שבשלב מסוים החלה לדבר. היום היא במחלקה כירורגית, מטופלת הרבה מאוד שעות ועושה פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.
 

 

בפורים הקרוב תתחפש אילה לקפטן הוק, עם כובע פיראטים וקרס מפלסטיק, וגלימת שודדי ים מעל חלוק בית־החולים. כך היא מנסה לשמור על שפיות וחיי ילדה בת 11, כמה שאפשר.

אילה חושבת שהממשלה צריכה להיות נחושה יותר במאבקה בטרור. "אני לא יודעת מה אני הייתי עושה, אבל יש דרכים הרבה יותר טובות מאשר לשבת בשקט ולחכות שיתקפו אותנו. אם לא יטפלו בטרור, זה לא ייפסק".