אותיות פורחות באוויר – מאמר לשבת

ההיסטוריה עמוסה באנשים וקבוצות שלחמו למען החירות. חירות מדיקטטורה, מחוסר שוויון ומכבלים רבים נוספים.

נהרות של דם נשפכו על מזבח אידיאולוגיית החירות, וזאת מהסיבה שהנפת דגל החירות הייתה כיסוי לכוונות שונות לגמרי, כמו כבוד או כל אינטרס אחר.

כבר בראשיתה של האנושות עדים אנו לעוצמת השאיפה לחירות. אדם הראשון נצטווה לא לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע, אולם הוא בחר להיות "בן חורין" ממגבלה זו וכן לאכול ממנו.

טבע החירות והשאיפה לעצמאות מוטבעים באדם עוד מיום היוולדו, אולם כולנו מבינים, שפעמים רבות חירות אמתית היא דווקא ההגבלה. אין שעבוד וחוסר חירות יותר מאשר אדם הכנוע וכפוף לרצונותיו החומריים, ואין לך בן חורין יותר מאדם המסוגל להשליט את שכלו על גופו.

פרשת "כי תשא" מתארת את ירידתו של משה מהר סיני, כשבידו שני לוחות הברית. כשמשה ירד וראה את העגל אשר עשו בני ישראל, הוא הבין שהם אינם ראויים עדיין לקבלת הלוחות והחליט לשוברם. 

כיצד הלוחות היו נראים? מתארת התורה כך: "וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ, לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם, מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים. וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה, וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא, חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טו-טז). הכתב לא היה חרוט על האבן עד עומק מסוים בלבד, אלא מפולש מצד לצד. כיוון שכך: "מ"ם וסמ"ך שבלוחות, בנס היו עומדים". כלומר, כיוון שהכתב היה מפולש מצד לצד, יש שתי אותיות שאינן יכולות להתקיים ללא נס. אילו אותיות? מ"ם וסמ"ך. מדוע? משום ששתיהן אותיות סגורות לגמרי, כך שאם הכתב היה מפולש, החלק הפנימי לא יכול היה להחזיק מעמד, שהרי בדרך הטבע, התוך של האות היה צריך להישמט מהם וליפול ארצה.

הפרט שמ"ם וסמ"ך שבלוחות היו עומדים בנס, נושא משמעות סימבולית מרתקת. 

אצל כל סוגי הכתב, החומר נושא את הכתב. הדוגמא הפשוטה היא דיו על נייר. בלתי אפשרי לכתוב באמצעות דיו על אוויר. מוכרחים חומר שיכיל את הכתב, הן בכתב רגיל והן בחריטה. גם בכתב מפולש, מוכרח להיות חומר סביב האותיות, והחומר שמסביב יוצר את צורת האות. אולם בלוחות העדות, המ"ם והסמ"ך עמדו בנס. כלומר, האוויר החזיק את החומר. לא החומר החזיק את האות, אלא האות החזיקה את החומר.

זו המהות העיקרית של התורה - "חָרוּת עַל הַלֻּחֹת". המילה חרות אינה כתובה עם האות טי"ת – "חרוט" מלשון חריטה, אלא "חרות", כך שניתן לקוראה גם מלשון "חֵרות" – בני חורין. זו כוונת דברי המשנה: "אל תקרי חַרות אלא חֵירות" (אבות ו, ב). תורת השם מביאה חירות אמתית לנושאיה. לא רק שהכתב של הלוחות אינו תלוי בחומר, אלא ההיפך – הכתב שולט בחומר ונושא אותו. 

אדם מורכב מגוף ונשמה - "כתב וחומר". כשאדם מקבל על עצמו לצעוד בדרך התורה, הוא בעצם בוחר שה"כתב" שבו ישא את החומר שבו, ועל ידי כך הוא נעשה "בן חורין". "חורין" מלשון "חוֹר". אותו אדם נעשה "בן חורין", כלומר – הוא הבין את המסר של חורי הלוחות, שניתן לגרום לכך שהרוח תישא את החומר.

כל אחד מאתנו יכול להיות בן חורין.

אחד מעשרה הרוגי מלכות, היה רבי חנינא בן תרדיון. כשהוציאו אותו להריגה בשריפה, שאלו אותו תלמידיו מה הוא רואה. רבי חנינא ענה תשובה מדהימה: "גווילין נשרפין ואותיות פורחות" (עבודה זרה יח ע"א). כלומר, הקלף אמנם נשרף, אולם האותיות הכתובות בו אינן נמחקות, אלא פורחות. רבי חנינא התכוון לתאר את הסיטואציה בה הוא נמצא כעת, כשמוציאים אותו להורג. אמנם מוציאים אותי להורג, אולם האש יכולה לכלות רק את הגוף, ולא את התוכן. זהו בן חורין אמתי. בן חורין זהו אדם שהאש אינה מסוגלת לכלות אותו, שהרי הוא אינו תלוי בחומר אלא להיפך – החומר משרת אותו.

הרב יעקב גלניסקי מוסיף רעיון מיוחד, כדרכו (ראיתי בספר "במסילה נעלה", של הרב דב בערל ווין).

התורה כותבת שבני ישראל עשו את העגל, כיוון שמשה התעכב מלשוב – "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר, וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ" (שמות לב, א). אהרן ידע שבני ישראל טעו בחישוב הזמן ומשה אמור לשוב למחרת, לכן הוא ניסה "לסחוב" את הזמן והוא אמר לבני ישראל "וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר: חַג להשם מָחָר" (לב, ה).

השורש לחטאי בני ישראל בהיסטוריה הוא שמשה "מאחר". כלומר, היהדות מיושנת, חלילה, ולדעת המבקרים הללו – חכמי ישראל שייכים לדור הישן והם אינם מבינים בבעיות העכשוויות. בכל דור ודור הם מנסים לפתח "עגל" שיהווה אלטרנטיבה למסורת ישראל. הם טוענים – הבה נחשוב על המחר, על  עתידנו ועתיד ילדינו. הבה נעזוב את הדרך הישנה ונתעדכן בחוקות הגויים. אולם מהר מאוד הם מגלים, שהמחר לא טומן בחובו את רעיון התעתועים שלהם ואת דמיונות השווא, אלא ההיפך – המצב רק הולך ונהיה גרוע. אין ספור אידיאולוגיות ושיטות קמו ולאחר מכן הפכו לאבק דקיק.

אהרון עונה להם – "חג להשם – מחר", המחר האמתי הוא השם. העתיד האמתי הוא רק בורא עולם ותורתו, זהו הדבר היחידי שיהיה קיים לנצח.

כמה נכונים הדברים.

מי ייתן ונהיה כולנו בני חורין.