הבחין באמצע תפילת העמידה שעומד לקבל קנס

מעשה שהיה ביהודי שהחנה את רכבו במתחם החניה הסמוך לבית הכנסת ונכנס להתפלל, אך שכח לשלשל שקלים ב'מדחן' (parking meter), עבור החניה.

במהלך תפילת שמונה-עשרה נתבטלה כוונתו של האיש, ולכן נשא עיניו אל השמים דרך החלון, על מנת שתתעורר כוונתו[1], אך עוד לפני שהספיק להביט בשמים, הבחין בשני פקחים שעומדים ורושמים דו"ח לרכב הסמוך לרכבו, ומיד נזכר שאף הוא לא שילם בעד החניה, ובעוד רגעים מספר עומד הוא לקבל קנס נכבד...

הסתפק האיש: האם רשאי אני לרוץ, ובלא אומר ודברים להכניס לתוך המכונה מטבע, בכדי למנוע הפסד כספי רב, או שמא בשום אופן אין להפסיק באמצע התפילה.

ילמדנו רבינו: כיצד איפוא יש לנהוג במקרה שכזה? 

תשובה

נאמר בשולחן ערוך (אורח חיים סימן ק"ד סעיף א'): לא יפסיק בתפלתו. ואפילו מלך ישראל שואל בשלומו, לא ישיבנו! וכתב המשנה ברורה (סק"ב) בשם המגן אברהם, כי אפילו במקום הפסד ממון אין לו להפסיק.

אולם בספר 'ברכת הבית' (שער מ' סק"ה) כתב כי אין הדברים אמורים אלא בנוגע להפסקה בדיבור או בהיסח הדעת מוחלט מהתפילה, אבל הליכה ממקום למקום לא אסרו במקום הפסד מרובה[2]. הלכך נראה שיש להתיר למתפלל לצאת ולהציל את עצמו מקנס, באופן שלאלתר יושב לתפילתו. (אך להפסיק בדיבור אסור, אף על פי שאלולא יפסיק יושת עליו קנס גדול).

ובפרט יש להתיר כאשר נטרדת מחשבתו לגמרי עקב אבידת ממונו, וכשם שמצינו שבמהלך התפילה מותר להפסיק על מנת להרגיע את התינוק שבוכה[3]. וכן כשנפל ספר קודש על הרצפה ומפריע לו בכוונת התפילה, מותר לעקור ממקומו ולהרימו[4]. וכן כאשר הטלפון מצלצל או שמקישים בדלת ללא הרף, ומחמת כן אינו מסוגל לכוון בתפילה - יילך ויסיר את השפופרת או יפתח את הדלת, מבלי להפסיק בדיבור, וישוב מיד לתפילתו[5]. וכן כל כיוצא בהם. ולכאורה הוא הדין במקרה דנן.

ברם, כאשר הצענו את הדברים לפני מו"ר שליט"א, אמר כי למעשה נראה שאין עולה על הדעת כלל להתיר לצאת באמצע התפילה לצורך עסקיו וענייניו ולצורך תשלומי המיסים שלו, ועל האיש שיצא אל מחוץ לכותלי בית הכנסת באמצע תפילת העמידה ניתן לקרוא את הפסוק בפרשת שלח (במדבר ט"ו, ל"א): כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר! מאחר והראה שאין התפילה לפני הקב"ה חשובה בעיניו, (ובפרט באופן זה שהוא זה שגרם לכך שיושת עליו הקנס). וכי גם לפני מלך בשר ודם היה עושה כן?! ואין לומר שיוכל לצאת מחמת הפרעת כוונתו, משום שכל הדוגמאות הנ"ל עוסקות במפריעים שאין נותנים לו להתרכז מחמת רעש או מחמת דאגתו לכבוד שמים (כאשר מונח הספר על הארץ), אך כאן כיסו וליבו דופקים, ולפיכך עליו להסיר את דאגותיו וטרדותיו מחמת איבוד כספו, ולרכז מחשבתו אך בתפילה, וכמו שאומרת הגמרא במסכת סוכה (כ"ה:) אודות אדם שמצטער מחמת שחושב על אובדנו: "איבעי ליה ליתובי דעתיה" - עליו ליישב את דעתו, ובכך להכשיר עצמו להמשיך בתפילה. עד כאן דברי קודשו של רבינו שליט"א[6].

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.