הישרדות הנותנים: פרק מתוך "המהפך 4"

בפרקי דרבי אליעזר מובא שביום שנברא בו אדם הראשון, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת:

"בואו ונגמול חסד לאדם הראשון. שעל מדת גמילות חסדים העולם עומד".[1]

וכן מבואר במשנה כי עשיית חסד עם הזולת היא אחד משלשת העמודים אשר העולם עומד עליהם:

"על שלושה דברים העולם עומד, על התורה [לימוד תורה], ועל העבודה [עבודת בית המקדש, וכיום עבודת התפילה], ועל גמילות חסדים".[2]

גמילות חסדים

גמילות חסדים נבדלת בהגדרתה ממצוות הצדקה: "שהצדקה אינה אלא בממונו, וגמילות חסדים נוהגת בין בגופו בין בממונו".[3]

חכמינו ז"ל הפליגו מאד במעלת גמילות חסדים,[4] וציינו כי היא אחד מסימני ההיכר של עם ישראל: "ביישנים, רחמנים, וגומלי חסדים".[5] ועוד אמרו: "גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, הצדקה לחיים, וגמילות חסדים לחיים ולמתים. הצדקה לעניים, וגמילות חסדים לעניים ולעשירים".[6]

לרוב חשיבות עשיית החסד, התורה פותחת בפרשת בראשית במעשה חסד, כאשר עשה הקב"ה לאדם ולאשתו כותנות עור ללבוש; ומסיימת במעשה חסד, כאשר קבר הקב"ה את משה רבנו בהר נבו, כמבואר בתלמוד.[7] ללמדנו את הכרח גמילות החסדים לקיום העולם. כנאמר:[8] "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה".

מילים גבוהות אלה, שעלולות להיראות במבט שטחי כהגזמה שנועדה להצביע על חשיבות הדבר ולעודד עשיית חסד עם הזולת, התבררו כמדויקות לחלוטין בתיאור מצב העולם אילו היה מתנהל ללא עשיית חסד, לאור מחקריו של ד"ר ג'ורג' רוברט פרייס, גאון מדעי מהרווארד ומעובדי פרויקט מנהטן לפיתוח נשק גרעיני בארה"ב.[9]

* * *

ההיסטוריון והעיתונאי מארק קלמפנר, ניסה בספרו "ללב יש סיבות", לפענח את סודם של מצילי היהודים בשואה תוך סיכון גדול של חיי עצמם. קלמפנר ראיין באריכות עשרה אזרחים הולנדים שהצילו ילדים יהודים בשואה, והופתע לגלות כי על אף העובדה שכל המרואיינים באו מרקעים שונים ונקלעו להצלת היהודים באופנים שונים, המשותף לכולם היה שאיש מהם לא חשב שהוא ביצע פעולה מיוחדת או יוצאת דופן. לכולם היה ברור כי פעולותיהם התבקשו מאליהן. קלרה דיקסטרה ענתה על השאלה "מדוע הוחלט לעזור ליהודים", בתשובה: "פשוט כי זה היה אנושי". הייליטייה קוסיטרה ענתה: "כפי שהייתי עוזרת לכל קבוצה אחרת. אדם עוזר היכן שיש צורך". רות מאטהיסן השיבה: "לפני המלחמה היינו כולנו בני אדם הולנדים. ואז באו הגרמנים ויצרו חלוקה. עזרתי להם כי הם בני אדם". קיס וינסטרה שסיכן את חייו כדי להציל את היהודים עליהם שמר, טען: "זה שסיכנתי את חיי פעם או פעמיים, לא הופך אותי לגיבור".

מצילי היהודים בשואה מעניינים את החוקרים במיוחד, משום סכנת המוות אשר ריחפה מעל ראשם באופן ברור לאורך זמן, ובפרט לאור העובדה שהאווירה החברתית של אותם הימים באירופה הכבושה לחצה לפעול בכיוון הפוך לחלוטין.

מה גרם להם לעשות זאת?

שאלה זו הביכה עוד לפני כן, במשך שנים רבות, את תומכי התיאוריה האבולוציונית של דארווין לפיה העולם פועל על פי חוקי הברירה הטבעית הקובעים כי המתאים והחזק הוא השורד והחלש נכחד. משום שאם אמנם נכונים החוקים הללו, הרי לא היו בעולם לא מצפון ולא מוסר, ובודאי לא סיכון חיים עצמי במטרה להציל זרים.

חסד בעולם החי

תמיהה גדולה זו על תיאוריית האבולוציה מתעצמת שבעתיים לאור העובדה שלא רק בני אדם בעלי בחירה נוהגים במידת החסד וההקרבה למען הכלל, אלא גם בעולמם של בעלי החיים ישנן תופעות רבות של עשיית חסד עם החולה, עם החלש והמסכן, ועם הנרדף, כאשר לא פעם מדובר במעשים מופתיים הכרוכים במאמצים גדולים והקרבה עצמית. מעשים אלה, גם אם אמנם מוטבעים הם באינסטינקטים של בעלי החיים ואינם ברמת הבחירה האנושית, מעידים בבירור על שלילת חוקי הברירה הטבעית של דארווין.

הנה דוגמאות אחדות:

דולפינים יצילו לא רק את בני מינם אלא גם חיות אחרות, חלשות או חולות. הם ישחו שעות סביב החיה ויתמכו בה בגופם מעל פני המים כדי שתוכל להמשיך לנשום.[10]

בעלי חיים רבים מגוננים בגופם על הולדות מפני טורפים, גם במחיר סיכון חייהם. ראויה לציון מיוחד הסוריקטה, חיה הדומה לנמייה ומצויה בדרום אפריקה, שמלבד מסירותה להגנת ילדיה, היא מניקה ולדות הזקוקים למזון, למרות שאינם שלה.  

תאו אפריקני יתמסרו להצלת בני מינם הצעירים אפילו משיני אריות ותנינים.

מהיכן, אם כן, נובע הצורך הפנימי לגמילות חסד עד כדי סיכון עצמי, בניגוד גמור לחוקי הברירה הטבעית שפיתח דארווין?

דארווין עצמו לא יכול היה להתעלם מעניין מרכזי זה והתפתל רבות בניסיון ליישבו, אך ללא הועיל.

* * *

והנה, בימי הדיון הסוער שהתפתח בנידון, הברקה מדעית של אדם אחד האירה את העניין. באחד הימים נתקל ג'ורג' פרייס במאמר מחקרי שנקרא "הטרגדיה של המרעה המשותף", שנכתב על ידי הביולוג גארט הארדין.[11] במאמר זה מוכיח הארדין כי בסביבה שבה קיימים משאבים מוגבלים, מביאה התנהגות שכל עניינה קידום האינטרס העצמי – להרס הסביבה המשותפת עד לאובדנה המוחלט. כמשל לדבריו, מציג החוקר שטח מרעה משותף לכמה עדרי צאן. כל בהמה נוספת שיוסיף רועה לעדרו, אמנם תקדם את תועלתו האישית של אותו רועה, אך תמעיט את משאבי המרעה, עד שבסופו של דבר ייגרם נזק לכולם.

פרייס הבין מיד כי טמון במאמר סוד מהפכני הנוגע לעצם קיומו של העולם. הוא יצר קשר עם חוקרים אחרים בתחום, ובעמל רב יצר נוסחה מתמטית שיש בה שילוב של מתמטיקה עם הכרת הטבע. באמצעות הנוסחה הלוגית, הוכיח פרייס בבירור שאילולי התנהגות אלטרואיסטית (זוּלָתָנוּת, גמילות חסד עם הזולת), היה העולם נחרב. בני אדם היו מתחרים זה בזה באכזריות חסרת מעצורים עד מוות, והעולם היה חדל מלהתקיים.

הספר החדש "המהפך 4"

הנוסחה של פרייס התפרסמה ב-1970, משכה תוך זמן קצר תשומת לב רבה בעולם, וקיבלה את השם: עיקרון הנדיבות. נוסחה מעניינת זו נחשבת עד היום כניסוח מתמטי מוצלח ביותר של התופעה האמורה.

בתחילה, ניסו תומכי תיאוריית האבולוציה להשתמש במשוואתו של פרייס לצורכיהם, עד שהוא עצמו ביטל לחלוטין את דבריהם.

טענתם הראשונית היתה כי הנה מצאנו פתרון לקושיה שאיימה על תקפות התיאוריה של דארווין, לדבריהם: "כעת מה שנדרש הוא רק תיקון לתיאוריה. העולם אמנם מתקדם בגלל תחרות בין תכונות ומאפיינים, אבל לפעמים יחידים יקריבו את עצמם לתועלת הכלל". כלומר, המאבק האבולוציוני אינו בין יחידים, אלא בין קבוצות.

אלא שכל בר דעת מבין מיד כי מעתה יצאה האבולוציה מהגדרתה המדעית-טבעית העוסקת בהישרדותו העצמית של הפרט, ונכנסה למערכת על-טבעית המושגחת על ידי כוח עליון המשגיח גם על הכלל. וכפי שהיטיב להגדיר זאת פרייס עצמו בתגובתו לתומכי האבולוציה: "עם התיקון הזה, תיאוריית האבולוציה היא כבר לא תיאוריית הכפירה של דארווין, אלא תיאוריה של אמונה".

פרייס לא נשאר אדיש לתגליתו. הוא שינה את אורחות חייו, הפך מאתאיסט לאדם דתי, ועסק בעזרה מאסיבית לנצרכים וחסרי בית עד למותו בשנת 1975.

איזון במעשי החסד

ראוי לציין כי הדרכת התורה היא להיות מאוזן בכל תחומי החיים, ובכלל זה במתן לזולת. וכדברי המשנה:[12]

"איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם".

כלומר, יש לבחור פעולות שהטוב היוצא מהן ייטיב לאחרים מבלי שהעושה ייפגע כתוצאה מפעולות אלו. אולם אם הוא עצמו ניזוק במידה רבה מעשייתו למען הזולת, אינו נדרש לעשות זאת. כי על פי התורה "חייך קודמין לחיי חברך". ולפיכך, שנים שהיו מהלכים בדרך, וביד אחד מהם קיתון של מים. אם שותים שניהם, שניהם מתים כיון שכמות המים אינה מספקת לשניהם. ואם שותה אחד מהם, יגיע לישוב וינצל. למד רבי עקיבא מהכתוב:[13] "וְחֵי אָחִיךָ - עִמָּךְ", כי האדם נדרש להעניק חיים לזולתו רק כאשר חיי עצמו לא יינטלו עקב כך. משום שחייך קודמים לחיי חברך.[14]

גם חובת האדם להיטיב לזולת, הינה לפי סדר עדיפויות מוגדר: "ענייך ועניי עירך? ענייך קודמין. עניי עירך ועניי עיר אחרת? עניי עירך קודמין".[15]

כך גם מצאנו שההלכה היהודית מגבילה את סכום הנתינה לצדקה ללא יותר מחמישית ההכנסות לאחר ניכוי הוצאות העסק: "המבזבז [הנותן שפע מממונו לצדקה] אל יבזבז יותר מחומש".[16] מלבד אנשים אמידים מאד שרשאים לתת יותר מכך.

חוקים ברורים אלה יוצרים מערך הגנתי מצוין סביב הנותן והמעניק, ושומרים עליו שעשיית החסד לא תפגע בו עצמו או בסביבתו הקרובה.

למרבה הצער, ג'ורג' פרייס, על אף היותו ממוצא יהודי, לא היה מודע להדרכת התורה ונסחף אחר התיאוריה שפיתח עד כדי שנתן את רכושו לחסרי בית, והוא עצמו עבר לחיות עימהם בעוני מחפיר. ולבסוף, נפל ליאוש ושלח יד בנפשו.

* * *

התברר אפוא כי קיים באנושות דחף רוחני פנימי ובלתי מוסבר לגמילות חסד עם הזולת, דחף שבלעדיו העולם יגיע לקיצו.

אכן כדברי הפסוק: "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה",[17] וכמובא בפרקי דרבי אליעזר: "שעל גמילות חסדים העולם עומד"[18].

דברים כפשוטם ממש.

לרכישת "המהפך 4" במחיר מוזל בהידברות שופס, הקליקו כאן.