פרשת תולדות
מיכל החיים
הרצאה יוקרתית שנערכת עבור עילית עולם העסקים בעולם – הופכת לשדה ניסויים מוחשי שמזכיר מעבדה בבית ספר לפיזיקה. המרצה, שולף מתחת לדוכן הנואמים: מיכל זכוכית, אבנים, גרגירי חצץ, חול, וקנקן מים. מן הניסוי לומדים המאזינים מה הם הדברים החשובים בחיים...
- יונתן דדון
- פורסם י"ט חשון התשע"ד
תחושת הדריכות ששררה באולם ההרצאות הגיעה לשיאה. על כסאות ספורים ישבו בכירי תאגידי הענק של חברות מובילות בארה"ב והביטו במרצה הישיש שעמד על דוכן הנואמים וסקר אותם אחד לאחד. הם היו מוכנים לרשום כל מילה שתצא מפיו של הפרופסור הזקן. אך הוא לקח לעצמו את הזמן והעביר במשך דקות ארוכות את מבטו האיטי בין הנוכחים. את המתח היה ניתן לחוש בחלל האוויר.
המקום בית–הספר "קלוג" (Kellogg) שנמצא באוניברסיטת נורת'ווסטרן, אילינוי. אחד המוסדות האקדמאיים המובילים בעולם למינהל עסקים. הפעם אירח המוסד היוקרתי יום עיון מיוחד עבור קבוצה נבחרת של עשרים מנהלים נבחרים אותו מרצה הוזמן לשאת הרצאה מתוך עשר בנושא: "תכנון זמן יעיל בעידן המודרני", הוקצבה לו שעה אחת בלבד לשאת את דבריו. הוא הופיע בזמן בדיוק נמרץ, עלה על הדוכן, והביט ארוכות בפני האליטה המינהלית – האמריקאית שהמתינה בכיליון עיניים למוצא פיו של המומחה...
השתיקה נשברת...
"אנו עומדים לערוך ניסוי!", פתח סוף–סוף הפרופסור את דבריו.
מול פרצופם הנדהם של הנוכחים – הוציא המרצה מתחת לדוכן שחצץ בינו לביניהם – מיכל זכוכית גדול והניח אותו בעדינות לפניו על השולחן שלידו. אחר כך הוא התכופף אל רצפת האולם, ושלף משם תריסר אבנים. כל אחת מהן הייתה כגודל כדור טניס, והן – הושמו בזהירות מרבית אל תוך המיכל.
אמרו "כן"– לזקן
כאשר הוא התמלא לגמרי, ולא היה ניתן להוסיף בו אפילו אבן אחת – הרים המרצה את עיניו באיטיות ושאל את המנהלים הנדהמים: "האם המיכל מלא?"
"כן!" – השיבו כולם.
"האומנם?", הוסיף הוא לתהות.
שוב גחן האיש למטה ושלף משם קערה עמוסה באבני חצץ קטנות. לאט–לאט הוא שפך את תכולתה מעל האבנים שניצבו בתוך כלי הזכוכית, ניער קלות את המיכל ושאל: "עכשיו, המיכל מלא או לא?"
"כנראה שהתשובה שלילית", שבר אחד מן המאזינים את השתיקה ההססנית של עמיתיו.
"נכון!", הסכים עימו איש האקדמיה הישיש. הוא שחה ארצה והוציא משם סיר עמוס גרגירי חול, בדייקנות הוריק המרצה את החולות בין האבנים ואבני החצץ – ושאל שוב את הקהל:
"האם המיכל מלא?"
"לא!", ענו המחוננים פה–אחד.
כפי שציפו – נשלף מן קרקעית אולם ההרצאות כד מים גדול. תוך דקה הוא רוקן אל מיכל הזכוכית – עד שהמים הגיעו אל שפתו העליונה.
'מה הוא רוצה?'
צמרת עולם העסקים האמריקאי – הביטה מהופנטת במעשיו המוזרים לכאורה של המרצה החכם. בחושיהם המפותחים הבינו הכל כי גלום בהם תובנה מסוימת הקשורה לנושא תכנון מרחב הזמן בחיי היומיום. עם זאת הם לא יכלו להצביע בדיוק להיכן בדיוק חותר הפרופסור המכובד. זה הרים את עיניו מן המוצגים ופנה אליהם:
"ובכן, איזו אמת, איזו תובנה, אנחנו יכולים ללמוד מן הניסוי הנוכחי?"
אחד מן המבריקים שבחבורה שהיה בעל תפיסה מהירה במיוחד – ירה את התשובה הבאה:
"למדנו מכך, כי ככל שהיומן העסקי שלנו נראה על פניו – צפוף במטלות ופגישות, עדיין אם נתאמץ נוכל לספח אליו התחייבויות נוספות – שיצופפו עוד יותר את הלו"ז המאתגר שלנו, וכך נצליח להפיק מעצמינו את המיטב".
"אמת"– יש רק אחת
"לא!", הסתייג מדבריו המרצה, "האמת הגדולה שמונחת לפנינו היא שאם לא נכניס את האבנים הגדולות למיכל תחילה – לא נצליח לעולם להוסיף אחריהן את השאר".
דממה מוחלטת השתלטה על אולם ההרצאות. המנכ"לים ניסו לאמץ את מוחם אודות המשמעות העמוקה אליה רומז הפרופסור – ולשווא. הוא חש במבטיהם השואלים והתחיל להסביר את הכל...
משימות החיים – המרכזיות
"מה הם הדברים החשובים בחיים? אושר, בריאות, השכלה, משפחה, חינוך, ידידים, שמחה, סיפוק, כוח נתינה ועוד. אלו הבסיס העיקרי והערכי של מערכת החיים שלנו. לא אגזים אם אקבע כי עליהם עומד הכל.
משימות החיים – המשניות
לצידם ניצבים פרמטרים נוספים של: תהילה, אגירת כסף, מוניטין, ועוד. צילם של אלו שנשען במידה רבה על סטיגמות חברתיות – חיוור לעומת ההצלחה האמיתית שמשתקפת ברשימה הראשונה שמניתי לכם, רשימה שמבוססת על נתונים המאוגדים באישיות האדם כבן אנוש שוחר טוב מעצם הווייתו.
קוד ההצלחה – סדר עדיפויות
מה שאנו חייבים לזכור ולשנן כי תחילה אנו צריכים למלא את מיכל החיים שלנו באבנים הגדולות – הערכים השואפים להגשמת המהות העיקרית שלנו. הדברים האחרים שמשדרת לנו החברה אינם עולים בקנה מידה אחיד עם הערכים הפרטיים שנמצאים בתוכנו אנו, הם משולים לאבני חצץ, חול, ומים, שהדגמתי לכם כאן אותם כתוספות לוואי הנספחות אל העיקר, האבנים הגדולות. אם ניתן עדיפות לקטנוניות הזאת ונעמיס על מיכל החיים שלנו את הדברים השוליים שהחברה משדרת לנו כסמל של ההצלחה, לא יישאר מקום אחר כך להכניס שם את הדברים הגדולים והחשובים באמת, חד וחלק...
שאלת החיים
דווקא משום כך, טרם תהליך או כניסה לצומת קבלת החלטות או ציונים מרכזיים בחיים – אתם צריכים לשאול את עצמיכם: 'מה הן האבנים הגדולות בחיים?' כאשר תזהו אותן אל תהססו להכניס אותם בעדיפות ראשונה אל מיכל החיים שלכם. תודה רבה!".
בתנועת יד קלה וידידותית בירך המרצה את שומעי לקחו המרותקים – ויצא באיטיות מן האולם...
מהי הצלחה?
מאז ומעולם היו אנשים שעבורם ההצלחה הסתכמה בצורה פשטנית וברורה: הגשמת משאלות ומימוש ציפיות. עד היום הזרם הדומיננטי של החברה מכתיב על סדר היום כל מיני הגדרות מצועצעות כאלו ואחרות המבטאים הצלחה חיצונית ושטחית, כפי שאמר מנהיג זכויות האדם האפרו–אמריקאי וזוכה פרס נובל לשלום מרטין לותר קינג (1929–1968): "אנחנו נוטים לשפוט הצלחה על פי גובה המשכורת וגודל המכונית – במקום לאמוד אותה על פי איכות השירות ויחסי האנוש שלנו."
מידת הגבורה כמוטיב החותר אל האמת
לשם כך בפתיח פרשת השבוע שלנו – "תולדות", מציבה החכמה העליונה את קו המנהיגות שנקט סמל מידת הדין האנושית, יצחק, מידה דקדקנית מטבעה הרואה את הדברים לאשורם בפרספקטיבה רחבה הנוגעת ברבדים הנסתרים של תוכן הדברים. מידה המצטמצמת והמתמקדת באדם הפרטי ופחות בזרם האנושי ובברק החיצוני מסביב. "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם – אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק." – כך נכתב שם לפני אלפי שנות דור בדיוק מקסימאלי.
"ואלה", אלו, "תולדות", יצירות הפאר המונומנטאליות, הפרטיקולאריות, והאקסקלוסיביות שנכרכו באישיות: "יצחק בן אברהם", שכללו בין השאר מצליחנות בקנה מידה חברתי: שגשוג פיננסי שבא לידי ביטוי בעיסוקיו השגרתיים: חקלאות, גידול חסר תקדים של בקר וצאן [וכן כריית בורות אינטנסיבית לאספקת מים סדירה עבור כל אלה.], תהילה וכבוד שהקנו לו מעמד של יוצא ובא בחצרות השליטים הקדמונים בימים ההם.
איך באמת הגדיר יצחק לעצמו את המונח – "הצלחה"?
מכלול הנתונים הללו היו בעלי חשיבות שולית וזניחה – כלפי הדברים החשובים בחיים – אותם ראה יצחק לנגד עיניו כבר מתחילת דרכו המטאורית. בתור אחד שיישם את מונחי ההצלחה מתוך אספקט המוטו האישי ששרטטה השקפת העולם ותפיסת החיים האינדיבידואלית שלו.
ומה הם באמת? תשובה: "אברהם הוליד את יצחק." כלומר, המאמין המונותיאיסטי הראשון בעולם, אברהם, היווה עבורו מפה ומצפן אובייקטיביים כדי למלאת את מיכל חייו בערכים האמיתיים – בדוגמא האישית הנדירה שחווה כבן מול דמותו של אביו מולידו. זה ולא אחר היה בסיס הטון הפנימי העמוק של ההצלחה אותה הגדיר באופן אישי יצחק לעצמו, הצלחה שהולידה אותו כל פעם מחדש כדמות מקראית מיוחדת המייצגת בתוך כל השאר גם את קו השמאל במיסטיקה היהודית.
רק אחרי שיישם יצחק את האג'נדה של אביו ענק הרוח ונתן תשומת לב מספקת למשנתו הרוחנית שהותיר אחריו ושנחקקה בתודעתו משחר נעוריו – אז נשאר לו מרחב תמרון להתפנות אל שאר הדברים שנתפסים כקנה מידה מצליחני בעיני הזרם האוניברסאלי השולט מסביב, החברה.
ולסיום, מושל מדינת ניו–יורק ה– 53, ג'ורג' פטאקי אמר: "חפשו את המילה 'הצלחה' בעשרה מילונים שונים ותמצאו עשר הגדרות שונות. מילון העולם החדש של ובסטר מגדיר הצלחה כ'צבירת עושר, תהילה וכולי', סוף ציטוט.
אם ההגדרה הזאת נכונה – באיזו מילה עלינו לתאר את הגברים והנשים המשוקעים כל כולם בקריירות שלהם... המקדישים את כל חייהם לגידול ילדים חכמים וישרים... התורמים בנדיבות לקהילה וחיים חיים למופת? האם עלינו להסיק כי הם אנשים טובים והגונים – אבל לא אנשים מצליחים?
לא על פי קנה המידה שלי – ואני גם מקווה שלא על פי קנה המידה שלכם... בעיני ההצלחה היא רק התהליך של הגשמת תקוותיך וחלומותיך – לא על פי קנה המידה שקובעת החברה – אלא על פי קנה המידה שאדם קובע לעצמו..."
דיפאק צ'ופרה מנכ"ל מרכז צ'ופרה הציג את הדברים מנקודת מבטו האישי: "בעיני ההצלחה היא היכולת לאהוב ולהרגיש חמלה. היא היכולת לחוות אושר ולהעניק אותו לאחרים. היא הביטחון כי לחייך יש משמעות ומטרה. היא תחושת קשר לכוח היוצר של היקום. היא גם היכולת להגשים את מטרותיך. היא ההגשמה ההדרגתית של מטרות ראויות. היא גם הרחבת האושר. כאשר כל אלה בידיך – ההצלחה החומרית במונחי: רכוש חומרי, פינוקים, ומותרות נובעת כתוצר לוואי."
כאמור, תובנה משמעותית זו – נרמזה כבר בפתיח פרשתנו.
מסרון
"מתחילים עם – הדברים החשובים"
טיפים לחיים טובים:
1. הדברים החשובים בחיים הם אלו הקשורים למדד הסיפוק האישי שלך, הערכים שאתה מאמין בהם ומאפיינים אותך, כל השאר הנמדדים במשקפיים חברתיות מקבלים ערך משני בלבד. לכן, הדרך אל ההצלחה מתחילה בערכים שלך. אם למשל ערך הנתינה חיוני בחייך, התחל עימו, ותעצים אותו בהדרגה ככל שניתן.
2. עד היום לא הגדרת לעצמך מהי הצלחה? קשה מאוד לשרטט מונחי הצלחה ולתאר אותם בתוך סדר היום הצפוף, כיוון שהטון החברתי הדומיננטי מפריע לאותו טון אינטימי של האדם הפרטי לצוץ מתוכו ולשפוט את משנתו האידיאולוגית. לכן, הזמנים בהם האדם שרוי עם עצמו כמו לפני השינה או בהמתנה לפגישה, אלו רגעי האיכות שלו שניתן לנצלם בין השאר גם להגדיר את מונחי ההצלחה האישיים לפי צו הפלס האובייקטיבי, הלב.
3. מרגישה שאת הרבה זמן חולמת להגיע לאתגר מסוים והוא מתרחק ממך? איך בכך כל שלילה או הקשר לחוסר הצלחה! כי המדד של ההצלחה וההגדרה שלה איננה תלויה בהגשמת הציפיות, אלא בצעידה אליהן. "ההצלחה", כך אמר ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל, "היא היכולת לעבור מכישלון אחד למשנהו בלי לאבד את ההתלהבות", הפרס הכי גדול של ההצלחה היא המסע עצמו אליה, היא הטיפוס במעלה ההר ולא הצבת הדגל על פסגתו. ההצלחה היא מקום להגיע ממנו, החזון, ולא התוצאה הסופית – להגיע אליו.
למדור פרשת השבוע באתר הידברות
פרשת תולדות – כל הסרטים ב-VOD הידברות