למה החזיר נחשב לחיה בזויה יותר מחיות אחרות?

איילת שואלת:

"מדוע מכל הבהמות והחיות הטמאות דוקא החזיר נחשב לחיה הכי בזויה ושפלה לפי היהדות איזה גירעון קיים בו שאין באחרים?"

* * *

שלום וברכה,

לשאלתך, מדוע החזיר נחשב לחיה בזויה יותר מחיות אחרות, יש שני טעמים, טעם מוסרי, וטעם חומרי.

הטעם המוסרי: החזיר מייצג את הצביעות. החזיר כידוע, יש לו טלפיים כבעלי החיים הכשרים, אך הוא אינו מעלה גירה. רבים הסבירו שהחזיר יש בו מידה מגונה יותר מחיות טמאות אחרות, כי הוא נוטה להציג את טלפיו כלפי חוץ שהוא יושב, כאילו רצה להודיע לעולם שהוא כשר.

אמנם באכילת חרק מתחייב האדם בחמישה לאווים מן התורה, ובאכילת חזיר מתחייב בלאו אחד, אלא שהחרקים והשרצים נראים דוחים כפי שהם טמאים, ואין האדם מתאווה לאכלם, ורוב האנשים שאוכלים חרק - אוכלים אותו בשוגג ובאי שביעות-רצון. החזיר לעומת זאת מייצג את התאווה והרצון, כי הוא מושך את בני האדם לאוכלו: גופו טפוח בשומן ולא מכוסה פרווה עבה, בשרו שומני - אומרים שהוא טעים אך בו בעת גם מזיק לבריאות האדם, והוא מציג כלפי ראווה את סימן הטהרה של בעלי החיים הכשרים, בעודו חיה שאינה טהורה. מכל הבחינות מייצג החזיר את הצביעות, את החיצוניות היפה וה"טעימה", וכשמאחוריה מסתתר נזק בריאותי לציבור וגם טומאה חמורה בדיני התורה.

ולכן בדרך משל, מייצג החזיר את הצביעות שיש בעולם, את כל התרבויות הגויות שמשדרות חיצוניות יפה ומושכת, אך תוכנן ריקני וטמא, כגון התרבות הרומאית שהיתה מדברת רבות בשבח הגוף היפה והאתלטיקה והאסתטיקה, היו בונים פסלים ובניינים מרשימים ביופיים החיצוני כאילו ייצגו את שערי גן עדן, אך בפועל היו נוהגים בשחיתות עם בני אדם, יצרו מעמדות מבזים, כבשו מדינות ורצחו וטבחו אנשים במיתות המשונות והאכזריות ביותר, שרק האינקויזיציה משתווה להן. כלפי חוץ הם הציגו את עצמם כיפים וחכמים, אך מאחורי מעטה הצביעות התחבאה שחיתות מוסרית גדולה.

צביעות זו היא שמדרדרת את עם ישראל, זו הצביעות שגרמה לתופעת ההתיוונות, המומרים, ה"השכלה" והחילון, והיא גם זו שמעכבת את בוא המשיח בדורנו.

והטעם החומרי לדבר: שהחזיר הינו יצור שומני מאוד, ולמרות שאינו בריא עבור האדם, ובארצות הברית אף גורם לתחלואה גדולה בציבור, מכל מקום טעמו ידוע כמושך אנשים יותר מבשר בעלי חיים אחרים. וזו לבדה סיבה ראויה להרחיק חיה זו מארץ ישראל, כדי שלא יימשכו לאוכלו, ויעברו במזיד על איסור תורה חמור.

בברכה,

דניאל בלס