על הצב, הארנב ועל ערב פסח - טור מזווית קצת אחרת

רק כדי לנער קצת את הזיכרון מהאבק שאולי נדבק בו בימים האחרונים, נזכיר, כי הצב הסכים לתחרות, והארנב, שבטוח היה בניצחונו - התיישב לנוח בצל העץ ולהמתין בסבלנות לרגע האחרון. ברגע האחרון, כך תכנן, ידלג בכמה קפיצות גדולות ויקטוף בקלות את הניצחון.

אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד. הארנב, כידוע נרדם, והצב, בעקביות ובנחישות הלך והלך והלך (והלך...) כשכולו ממוקד מטרה.

הארנב, שהתעורר רגע אחד מאוחר מדי - כבר לא הספיק לזנק, והצב בהכרזה חגיגית הוכתר כמנצח  התחרות.

עם יד הלב, מעולם לא הצלחתי להבין ממש את הסיפור הזה.

עם כל רחמיי על הצב העלוב, הכנוע והמתמיד, המתנהל לאטו - לא הצלחתי לרדת לנבכי נפשו הצבית: למה, למה היית צריך להסכים בכלל לתחרות המטופשת הזאת? הרי זו תחרות לא הוגנת? הרי אין לך בכלל סיכוי! הרי כל מטרתו של הארנב הייתה רק לזלזל בך, לצחוק עליך ולהוכיח לכולם עד כמה הוא זריז ומוצלח ואתה סתם, סתם צב אטי ומסורבל.

יכולת לנענע את ראשך, לסרב בנימוס, או טוב מכך - להתחפר בתוך השריון שלך ולהיעלם עד יעבור זעם (וארנב).

ואתה הארנב - סתם גיבור על חלשים. רוצה באמת להראות את הכוח שלך? לך תתחרה עם ארנבים נוספים. מה אתה מחפש לך את החיה הכי אטית בכל היער? באמת זה מה שיעשה לך טוב? זה מה שיוכיח לך שאתה שווה משהו? שניצחת צב? באמת...

ועכשיו, בערב פסח, בינות להררי האבק והלכלוכים הנשטפים - עלו בי לפתע תובנות חדשות, אקטואליות עד מאד לזמן הזה.

איזו מן אישה את - ארנב או צב? מתנהלת ביסודיות ובאיטיות, או מחכה לרגע האחרון ואז מתנפלת כרוח סערה על העבודה?

יש נשים שהן כמו הארנב, זריזות ומקפצות ומקציפות ומקרצפות ומגיעות ברגע האחרון (או רגע אחרי האחרון) כשבדרך הן נהנות מעיסוקים אחרים, מנוחה או אפילו בטלה.

ויש אחרות שעובדות אט אט, בעקביות. עוד מדף, עוד דלת של ארון, עוד חלון...

גם הן מגיעות לסוף המסלול, עייפות - אך מרוצות ומסופקות.

ואת, לא משנה לאיזו קטגוריה את משתייכת, מדוע את מנסה כל הזמן להילחם בטבע שלך, בנטייה שלך? מדוע את מסתכלת סביבך מתוסכלת על ההספקים הלא מספקים - או על ההתנהלות הכל כך לא מאורגנת? על השכנה שכבר לפני שבוע סיימה לנקות את המקרר, או על אחותך שמרשה לעצמה מסע קניות מענג בין האקונומיקה והספונג'ה?

יש ארנבים בעולם הזה, ויש גם צבים. ואין להם שום סיבה להתחרות זה בזה. להשוות את הקצב, המהירות, סגנון העבודה. הוא צב והוא ארנב - ושניהם זה בסדר גמור, לגמרי.

מאחלת לך למצוא את הסיפוק בעבודות הלא נגמרות הללו (ששש... יש לי סוד לגלות לך- הן נגמרות בסוף, באמת. עוד שבוע וזה מאחורינו), למצוא את הסיפוק בסגנון העבודה שלך, להשלים ולקבל באהבה גדולה את האישיות והתכונות שיצק בך הבורא, ולהגיע מוכנה אל החג המופלא הזה, לקבל ממנו את כל המתנות שהוא מעניק לנו.

הורים יקרים, קבלו "תיבת אוצרות", כלי נפלא לעבודה עם ילדיכם, לחיזוק הקשר בין הורים לילדים ולהעצמה אישית.

אילת בריטמן היא מנהלת מרכז "אוצרות" - כלים וסדנאות להעצמה אישית.