כיצד להימנע מכעס?

מלאכי השרת – מי שעוצר רוחו וסובל כעסו, ואינו מתגאה ועוסק בתורה ובמעשים טובים, לעתיד לבוא יהיה לפנים ממלאכי השרת (ספר חסידים סימן קמ"א).

מצוות – כאשר האדם זוכה לשבר את הכעס, הוא מצליח להוציא את כל המצוות וניצוצות הקדושה שנפלו בקליפה (ליקוטי עצות דף נ).

משיח – כשמתגבר ומשבר את הכעס, על ידי זה נעשה ונמשך בחינת רוחו של משיח, ונחשב כאילו על ידו נתהווה (ליקוטי עצות דף נ).

סודות הקבלה – אמרו בגמרא, אין מוסרים דבר סוד אלא למי שעמד באמצע ימיו ואינו כועס, ועל כן הייתה קבלה בידם שלא למסור את החכמה הזו, אלא למי שניסוהו בכעס ואינו כועס, ולפי זה מי שרוצה לזכות ללמוד חכמת הקבלה צריך להיזהר מן הכעס (ראשית חכמה שער הענווה פרק ג).

סעודה – כתוב בשולחן עורך סימן ק"ע סעיף ו: "לא יהא אדם קפדן (פירוש כעסן או רגזן) בסעודה, כי אינו מן הראוי שיראה על שולחנו מחלוקת וקטטה כי מזיק לו ח"ו", ומובא בספר "יערות דבש" דפ"ה כי ח"ו אותו שלחן יכול להפך לנחש (שלחן – לנחש = אותן אותיות).

עושר – הכעס מזיק לעשירות, וכשיצר הרע מסית את האדם שיכעס, יידע שבזאת השעה רוצים להשפיע לו מלמעלה איזה סך ממון, ויצר הרע רוצה לקלקל זאת, ההשפעה על ידי הכעס שמזמין לו באותה שעה, בכדי לפגוע בהשפעת העשירות, והמתגבר על יצרו ומאריך אפו וכובש כעסו, על ידי זה זוכה לעשירות (ליקוטי עצות דמ"ט).

עיניים – הכעס מכלה את העיניים (גמרא נדרים כ"ב).

עניות – מובא בברייתא דאבות דרבי נתן פ"ג: "החובט פתו בקרקע בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו והקורע בגדיו בחמתו והשובר כליו בחמתו, אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות". מובא בספר כף החיים, שגם אם לא עשה מעשה כזה דווקא, אלא דרכו של עולם, אמר התנא שמדרך איש חימה לעשות מעשים כאלה, אבל עיקר העונש הוא משום כעס המביאו למעשים האלה.

עצבות – העצבות גוררת כעס, כמו שכתוב במשלי ט"ו: "ודבר עצב יעלה אף".

פת שחרית - הרגיל בפת שחרית ניצול מן הכעס (גמרא בבא מציעא ק"ז, ובפירוש רש"י שם).

קנסות – בספר חסידים (סימן תרנ"ו) מובא מעשה בצדיק אחד שהיה רגזן, וכשהיו מתקוטטים עמו לא היה משיב אלא מעניש, אחר כך עובר כעסו והיה מתחרט. שאל חכם אחד, "מה לעשות, שלא אעניש בני אדם?", ויעץ לו שבכל פעם שיכעס יקנוס את עצמו בכך וכך מעות לצדקה, מכיוון שידע שבכדי לא להפסיד כסף הוא לא יכעס, ועוד שיהא לו כפרה. וכן כתב הרב פלא יועץ ז"ל: האיש החפץ חיים ויש לו טבע ומידת הכעס וכו, יקנוס עצמו על כל פעם שכועס במעות לצדקה.

ציצית – כתבו המקובלים, שהתיקון לכעס הוא, שיאחז בכנף ציצית ועל ידי זה יסיר הכעס ממנו, שכן כנף בגימטריה = כעס. וארבע כנפות יש בציצית, וארבע פעמים כנף (150) = ציצית = 600, ובאומרו קריאת שמע, צריך לשים את ארבעת הציציות כנגד החזה, אשר על פי הקבלה מתגלים החסדים כנודע, ולכן בעוד שהציציות שם בחזה, יכוון למתק את הכעס, שהוא כמניין כנף על ידי החסדים המתגלים שם בחזה.

קרי – הכעס גורם שפוגם בפיו בדברי גידופים, קללות וכד, ומטמאים אותו בקרי, שכן "ברית המילה" (הדיבור) הוא כנגד ברית המילה (יסוד), והכל מידה כנגד מידה (החיד"א בציפורן שמיר סימן י"א אות קע"ח).

שבת – לכועס בשבת יש איסור נוסף, שכן הוא עובר על "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת", כמובא בזוהר (בתרגום לעברית): "זכאי מי ששומר דירה לשבת, כלומר את הלב, שלא יתקרב אליו העצב הבא מהטחול והכעס הבא מהמרה, שזה אש הגיהינום, שעליה נאמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, וכן מי שכועס, אש הגיהינום יוקדת בו" (תיקוני הזוהר תיקון מ"ח).

שנאה – אם כועס על חברו שעשה שלא כרצונו ובא לשנאתו, יזכור טובה שעשה לו, וינחם על הרעה אשר חשב לעשות לו.

שתיקה – שתיקה מבטלת כעס וגם קול נמוך, ולכן כשיראה האדם שהכעס מתגבר אצלו, ישתוק או לפחות ידבר בנחת ובשקט ולא יגביה את קולו. בנוסף לכך, כדאי לא להסתכל בפניו של אותו אדם שכועס, אלא ידבר אליו בלי להסתכל בפניו.

תינוק – הזוהר מביא, שסגולה לאדם הכועס להסתכל בפניו של תינוק, והדבר מעביר את הכעס (זוהר פרשת ויצא דף קכ"ו).