5 דקות תורה ביום
מדוע אוכלים מרור ללא הסבה, ומה מסמל המרור?
דבר התורה היומי מפי הרב רונן חזיזה, במסגרת "לפחות 5 דקות תורה ביום" יוֹם רִאשׁוֹן ט' נִיסָן (29 בְּמֶרְץ)
- הרב רונן חזיזה
- ו' ניסן התשע"ה
א. מָרוֹר - נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה עַל קָרְבַּן הַפֶּסַח: "עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ". הַיּוֹם, אֵין לָנוּ קָרְבַּן פֶּסַח וְלָכֵן, מִצְוַת "מָרוֹר" הִיא מִדִּבְרֵי חֲכָמִים.
ב. מִצְוָה עַל כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה לֶאֱכֹל בְּלֵיל הַסֵּדֶר כַּזַּיִת "מָרוֹר" (27 גְּרַם). מַהוּ הַמָּרוֹר? לַסְּפָרַדִּים "חַסָּה" הִיא הַמָּרוֹר, וְלָאַשְׁכְּנַזִּים "חֲזֶרֶת".
ג. אֶת הַמָּרוֹר מְטַבְּלִים בִּמְעַט חֲרֹסֶת. הַחֲרֹסֶת הִיא זֵכֶר לַטִּיט שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ מְכִינִים בְּמִצְרַיִם. אֶת הַחֲרֹסֶת מְכִינִים מִפֵּרוֹת שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל נִמְשַׁל אֲלֵיהֶם, כְּגוֹן: אֱגוֹז, תָּמָר, שָׁקֵד, תְּאֵנָה, תַּפּוּחַ וְיַיִן. לֹא יָשִׂים הַרְבֵּה חֲרֹסֶת עַל הַמָּרוֹר, כִּי אָז לֹא יַרְגִּישׁ אֶת טַעַם הַמָּרוֹר. אֶלָּא, יִטְבֹּל מְעַט וַיְנַעֵר אֶת הַחֲרוֹסֶת.
ד. קוֹדֵם אֲכִילַת הַמָּרוֹר צָרִיךְ לְכַוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת אֲכִילַת מָרוֹר בְּלֵיל הַסֵּדֶר, וְאִם שָׁכַח וַאֲכָלוֹ בְלֹא כַוָּנַת הַמִּצְוָה - יָצָא יְדֵי חוֹבָה.
ה. עֲלֵי הַחַסָּה נְגוּעִים מְאֹד בַּחֲרָקִים - עַל כֵּן יֵשׁ לְהַקְפִּיד לִקְנוֹת חַסָּה הַגְּדֵלָה בִתְנָאֵי חֲמָמָה מְיֻחָדִים וּנְקִיָּה מֵחֲרָקִים, וְאף עַל פִּי כֵּן, יֵשׁ לְשָׁטְפָה בְּמַיִם וּלְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל עָלֶה שֶׁהוּא אָכֵן נָקִי מֵחֲרָקִים. וְיֵשׁ הַמַּחְמִירִים לִשְׁרוֹתָה קוֹדֵם בְּמֵי סַבּוֹן כַּמָּה דַּקּוֹת.
ו. הַרְבֵּה הוֹצָאוֹת יֵשׁ עַל חַג הַפֶּסַח: אֹכֶל, בְּגָדִים, כֵּלִים חֲדָשִׁים, צֶבַע, רָהִיטִים וְכוּ' וּלְעִתִּים זֶה מִסְתַּכֵּם בְּאַלְפֵי שְׁקָלִים. אוּלָם, כַּאֲשֶׁר מַגִּיעִים לִקְנִיַּת יְרָקוֹת נְקִיִּים מֵחֲרָקִים שָׁם מַתְחִילִים לַחֲסֹךְ וְאוֹמְרִים: "לָמָה אֲשַׁלֵּם יוֹתֵר עַל אוֹתָהּ חַסָּה?" כָּל מִי שֶׁמִּתְבּוֹנֵן, רוֹאֶה שֶׁזֶּה מַמָּשׁ אֶחָד מִפִּתּוּיֵי הַיֵּצֶר הָרַע הָרוֹצֶה לְהַכְשִׁיל אֶת הָאָדָם, מֵאַחַר, וְהַדָּבָר כִּמְעַט בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לִבְדֹּק וּלְנַקּוֹת חַסָּה רְגִילָה, שֶׁכֵּן צֶּבַע הַתּוֹלָעִים דּוֹמֶה מְאֹד לְצֶבַע הֶעָלִים.
ז. בַּאֲכִילַת הַמָּרוֹר לֹא מְסֵבִּים - כֵּיוָן שֶׁהַהֵסֵבָּה מְסַמֶּלֶת חֵרוּת וְאִלּוּ הַמָּרוֹר מְסַמֵּל שִׁעְבּוּד. לִפְנֵי אֲכִילַת הַמָּרוֹר מְבָרֵךְ בַּעַל הַבַּיִת בְּקוֹל רָם: "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרוֹר" וְכֻלָּם מִתְכַּוְּנִים לָצֵאת בְּבִרְכָּתוֹ.
שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי ד', ו')
"אַל תַּעַזְבֶהָ וְתִשְׁמְרֶךָּ אֱהָבֶהָ וְתִצְּרֶךָּ"
אָדָם אֶחָד עָבַר בָּרְחוֹב וְרָאָה מִישֶׁהוּ מְתַקֵּן פַּנְצֵ'ר בְּרֶכֶב "סוּסִיתָא" [יָשָׁן מְאֹד]. הוּא פָנָה אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: "יֵשׁ לִי כָאן רֶכֶב "מֵרְצֶדֶס" חָדָשׁ שֶׁיָּכוֹל לְשָׁרֵת אוֹתְךָ לְכָל מָה שֶׁתִּצְטָרֵךְ, אַתָּה מְעֻנְיָן לִרְאוֹת?" וְהָאִישׁ הֵשִׁיב: "מִצְטַעֵר, אֲבָל אֲנִי מְאֹד עָסוּק, יֵשׁ לִי כָּאן פַּנְצֵ'ר בַּ"סוּסִיתָא" וְאֵין לִי דַקָּה פְנוּיָה.." הָאִישׁ חָזַר וְאָמַר: "כֵּן, אֲבָל אֲנִי מַצִּיעַ לְךָ כָּאן רֶכֶב אַחֵר "מֵרְצֶדֶס" חָדִישׁ, וְהוּא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלְּךָ רַק בֹּא רֶגַע וְאַסְבִּיר לְךָ אֵיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ.." וְהַלָּה הֵשִׁיב: "אֲבָל אֵין לִי רֶגַע בִּשְׁבִילְךָ! אַתָּה לֹא רוֹאֶה שֶׁאֲנִי עָסוּק בִּלְתַקֵּן אֶת הַפַּנְצֵ'ר?!! אוּלַי תִפְנֶה לְמִישֶׁהוּ אַחֵר בְּבַקָּשָׁה?.."
נוּ, מָה אַתֶּם אוֹמְרִים? דּוּ-שִׂיחַ מַצְחִיק? הַדָּבָר שֶׁהָכִי מַצְחִיק הוּא שֶׁהָאִישׁ שֶׁמְּתַקֵּן אֶת הַפַּנְצֵ'ר - זֶה אֲנַחְנוּ..
אֲנַחְנוּ כָל הַיּוֹם עֲסוּקִים בְּלִשְׁמוֹר עַל דְּבָרִים. לִשְׁמוֹר עַל הַבַּיִת, לִשְׁמוֹר עַל הַכֶּסֶף, לִשְׁמוֹר עַל הַחֶסְכוֹנוֹת, לִשְׁמוֹר עַל הַיְּלָדִים, לִשְׁמוֹר עַל הַנִּקָּיוֹן, לִשְׁמוֹר עַל הַמְּכוֹנִית, לִשְׁמוֹר עַל הַמַּצָּב רוּחַ, וּבִגְלַל זֶה אֵין לָנוּ זְמַן לִלְמוֹד תּוֹרָה! וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר: אַל תַּעַזְבֶהָ - וְתִשְׁמְרֶךָּ! אֱהָבֶהָ - וְתִצְּרֶךָּ! בִּמְקוֹם שֶׁתִשְׁמוֹר שְׁמִירָה שֶׁבְּרֹב הַמִּקְרִים אֵינָהּ עוֹזֶרֶת, יֵשׁ פִּתְרוֹן - הַתּוֹרָה תִשְׁמוֹר לְךָ עַל הַכֹּל שְׁמִירָה הֲכִי מְעוּלָּה!! הַתּוֹרָה שׁוֹמֶרֶת עַל הַבְּרִיאוּת, עַל הַפַּרְנָסָה, עַל הַיְּלָדִים, עַל הַכֹּל!! אֲבָל בִּשְׁבִיל זֶה אַתָּה צָרִיךְ לֹא לַעֲזֹב אוֹתָהּ! לִלְמוֹד אוֹתָהּ, לֶאֱהֹב אוֹתָהּ עוֹד וְעוֹד וְכָךְ תִּזְכֶּה.
עַכְשָׁו, כָּל אֶחָד יַגִּיד לְעַצְמוֹ: הַאִם אֲנִי מוּכָן לְהַטּוֹת אֹזֶן לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וּלְהַשְׁקִיעַ יוֹתֵר זְמַן בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וּמִמֵּילָא לִזְכּוֹת לִשְׁמִירָה, אוֹ שֶׁאֵין לִי זְמַן כִּי אֲנִי עָסוּק בִּלְתַקֵּן אֶת... הַפַּנְצֵ'ר בַּסוּסִיתָא?.. כֵּן, יְהוּדִים יְקָרִים, הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהִשְׁתַּדְּרֵג! שִׁמְרוּ עַל הַתּוֹרָה וְהִיא תִשְׁמוֹר עֲלֵיכֶם! תֶּאֱהָבוּ אוֹתָהּ וְהִיא תִנְצֹר אֶתְכֶם! בְּהַצְלָחָה.