איזה חמץ אסור מהתורה ואיזה מדברי חכמים?

הקדמה

- תבואה הבאה לידי חימוץ הינה חמשת מיני דגן בלבד והם: חיטה, שעורה, שיבולת שועל, שיפון, וכוסמין

- על מנת להגיע לידי חימוץ ישנם 3 תנאים והם:  

1. חמשת מיני דגן                                                

2. המעורבים עם מים                               

3. שהיית חמשת מיני דגן עם המים כ 18 דקות בלי לישה

- כל זמן שהבצק נילוש (אפילו כל היום), לא תתרחש החמצה

"חמץ"

- חמץ הוא חמשת מיני דגן שהחמיצו, כלומר: ששהו עם מים זמן מסויים והחמיצו, וראויים לאכילת כלב

- חמץ בפסח אסור מהתורה

"שאור"

- חמשת מיני דגן שהחמיצו והיו ראויים לאכילה, והחמיצו כל כך עד שאינם ראויים לאכילת כלב, ועכשיו הם עצמם מחמיצים. שאור הוא בעצם "שמרים"

- חמץ זה אף על פי שנפסל מאכילת כלב, אסור מהתורה שכן יכול לסייע בהכנת מאכל

"מצה"

- מצה היא אחד מחמשת מיני דגן המעורבים עם מים ונאפתה קודם שהחמיצה

"חמץ נוקשה"

- אחד מחמשת מיני דגן שהתחיל בו תהליך חימוץ, אך כבר מתחילתו לא היה ראוי לאכילת כלב אלא בשעת הדחק, כגון: דבק שעושים מקמח, שאינו ראוי לאכילה מתחילתו

- חמץ נוקשה אינו אסור מהתורה אלא אסור מדרבנן

"חמץ שנפסל ממאכל כלב"

- חמץ שנתעפש או נסרח קודם זמן איסורו ונפסל לאכילה כל כך עד שאפילו כלב לא יאכלוהו, אין לו דין של  חמץ כלל ואינו אסור לא מהתורה ולא מדרבנן, ומותר הוא בפסח לגמרי, כגון:

- כל חומרי הניקוי אפילו אם יש בהם תערובת חמץ, מותרים הם לגמרי בפסח ללא כל חשש, שהרי כלב אינו יכול לאוכלם, ואין צורך בשום כשרות לפסח

- מוצרי קוסמטיקה, איפור, אודם, בושם, משחת נעליים, משחת שיניים, סיגריות וכדומה

- מעיקר הדין אין צורך לקנות משחת שיניים כשרה לפסח אפילו עם טעם טוב, שכן הרי אינה ראויה לאכילת כלב

"חמץ בפסח אוסר בכל שהוא"

- חמץ לא אסור רק כשהוא בפני עצמו, אלא אפילו בתערובת הוא אסור, כלומר: אפילו אם נפל חמץ לתוך תבשיל התבשיל כולו אסור אף על פי שהחמץ מעורב בו ולא נמצא בפני עצמו

- אמנם, יש הבדל אם החמץ מעורב בתערובת, לפני הפסח או בתוך הפסח:

- תערובת חמץ לפני הפסח: אוסר עד שישים: כלומר אם החמץ נפל לתערובת לפני הפסח ויש פי שישים כנגד החמץ בתערובת, החמץ בטל בתערובת, ככל ביטול בשישים שאנו  מכירים, והאוכל מותר באכילה בפסח                                                                                       

- תערובת חמץ בתוך הפסח: אוסר בכול שהוא: כלומר אפילו גרגיר אחד של חמץ שנפל לתערובות בפסח  עצמו, אוסר את כול התבשיל כולו אפילו יש פי אלף כנגדו.

לדוגמא: חיטה אחת שנפלה לתבשיל בתוך פסח, אסרה את כל התבשיל אפילו אם יש בו פי אלף מהחיטה

"חוזר וניעור"

- חמץ שנתערב קודם הפסח בתערובת והתבטל בשישים, ישנה מחלוקת פוסקים אם בתוך הפסח החמץ שהתבטל חוזר וניעור, כלומר: האם משום שחמץ בפסח אוסר בכול שהוא, יחזור ויקבל תוקף אף על פי שנתבטל קודם הפסח ויאסור:

-  לספרדים: אין דין חוזר וניעור, ולכן כל חמץ שנפל לתערובת לפני הפסח והתבטל בשישים, שוב אין התערובת אסורה, ומותר לאוכלו בפסח לכתחילה

-  לאשכנזים: יש דין חוזר וניעור בפסח, אעפ"י שחמץ שנפל לתערובת לפני פסח והתבטל בשישים,  כשמגיע פסח החמץ שהתבטל חוזר וניעור ומקבל תקף ואוסר את כל התערובת בפסח

"נותן טעם לפגם"

- כל המאכלים שאסרה לנו התורה כגון חיות טמאות וכדומה, לא רק הממשות של האיסור (היינו גופו של איסור) אסור מהתורה, אלא אף טעמו בלבד. לדוגמא סיר עם מים שבישלו בו חיה טמאה והוציאו את החיה הטמאה מהתבשיל כך שנשאר רק הטעם של החיה הטמאה בתבשיל, עדיין תבשיל זה אסור.

- וכן טעם של איסור שנבלע בסיר, גם כן אסור. אמנם דווקא שהטעם הוא משובח וטוב הוא אסור אך אם הוא פגום וסרוח אינו אסור

- אך באו והוסיפו חכמים ואסרו לכתחילה גם טעם שהוא פגום ורק בדיעבד התירוהו ולכן:

- טעם של איסור שהוא "נותן טעם לשבח" - אסור

- טעם של איסור שהוא "נותן טעם לפגם " - אסור לכתחילה אך מותר בדיעבד

- טעם הבלוע בסיר נהפך ממשובח לפגום, לאחר 24 שעות

- דוגמא: סיר שבישלו בו בשר טרף, גם אם הסיר שטוף היטב אסור עדיין לבשל בו אוכל עד שיעבור הגעלה כדין, אמנם אם טעו ובישלו בסיר הנקי לאחר שעבר על הסיר 24 שעות מזמן שבישלו בו את הטריפה, האוכל מותר משום שהטעם שיצא מן הסיר לאוכל הוא נותן טעם לפעם

- אף בחמץ לא רק ממשותו של החמץ אסורה בפסח , אלא אף טעמו של חמץ אסור בפסח, אם הוא משובח

- ישנה מחלוקת פוסקים בחמץ, האם "נותן טעם לפגם" בחמץ מותר בפסח בדיעבד כמו כל איסורי האכילה שמותרים בדיעבד אם הם נותנים טעם לפגם או שהחמירו חכמים ואסרו בפסח גם "נותן טעם לפגם" אפילו בדיעבד, ולהלכה:

-  לספרדים: "נותן טעם לפגם", מותר רק בדיעבד בפסח                           

-  לאשכנזים: "נותן טעם לפגם", אסור בפסח אפילו בדיעבד

- דוגמא להסבר ההלכה: אדם שלקח בטעות סיר נקי אך אינו כשר לפסח, (היינו שלקח סיר שבישלו בו חמץ לפני הפסח וניקו אותו היטב אך לא הגעילו והכשירו אותו כלל לפסח), ובישל בסיר זה אוכל כשר לפסח. והשאלה היא האם האוכל שבושל בסיר זה מותר בדיעבד או לא:

-  לספרדים: אם בסיר זה לא בישלו חמץ יותר מ-24 שעות, הטעם שבסיר פגום, ולכן האוכל מותר בדיעבד

שכן החמץ הבלוע נפגם טעמו וכל נותן טעם לפגם מותר בדיעבד, אפילו בפסח  

-  לאשכנזים: אעפ"י שהטעם הבלוע בסיר פגום, האוכל אסור. שכן נותן טעם לפגם אסור בפסח אפילו בדיעבד  

- כול דין נותן טעם לפגם הוא רק בדיעבד היינו אם כבר עברו ובישלו אך לכתחילה נותן טעם לפעם אסור

- אין כאן המקום להסביר מה ההגדרות של "נותן טעם לפגם" ו"נותן טעם לשבח" ובכל שאלה יתייעצו עם תלמיד חכם, וההסבר הוא רק כדי לתת רקע כללי במושגים

"מצה שרויה"

- מצה שנאפתה ורוצים להרטיבה עם מים או משקה אחר, לרוב הפוסקים מותר לכתחילה לנהוג כך, מאחר והמצה נאפתה, שוב אינה מחמיצה

- אמנם ישנם חסידים המחמירים שלאחר שהמצה נאפתה, ששוב לא תבוא במגע עם מים. חומרא זו נובעת משתי חששות והם:

1. שמא לא נאפתה המצה כראוי ויש מקומות במצה שיכולים להחמיץ

2. שמא  נדבק קמח על המצה מבחוץ ובמגע עם מים יחמיץ

- להלכה: אין אנו נוהגים חומרות אלו כלל, ולכתחילה מותר להשרות המצה עם מים בפסח ללא שום חשש. אמנם יש חסידים המחמירים בחומרות אלו

- מי שנהג שלא לאכול מצה שרויה ורוצה לבטל מנהגו ולאכול מצה שרויה:

- אם קיבל על עצמו בנדר שלא לאכול מצה שרויה: יעשה התרה לנדרו אצל חכם

- אם חשב שאסור לאכול מצה שרויה מעיקר הדין: אין צורך לעשות התרה לנדרו ויאכל מצה שרויה בלי התרה

"מצה עשירה"

- חמשת מיני דגן בחיבור עם מים - מחמיצים בתנאים מסוימים (כפי שהתבאר לעיל)

- מה הדין אם לוקחים אחד מחמשת מיני דגן ומחברים אותו עם מי פירות (מי פירות = היינו פרי סחוט), לרוב הגדול של הפוסקים חיבור של חמשת מיני דגן עם מי פירות בלבד, אינו מחמיץ כלל, (חוץ רש"י הסובר שמי פירות אף הם מחמיצים). אמנם, לכול השיטות אם יהיה במי הפירות אפילו מעט מים, הם יחמיצו מהר יותר ממים לבד

- מצה שנילושה עם מי פירות בלבד או יין בלבד, נקראת "מצה עשירה"    

- לספרדים: מצה עשירה מותרת בפסח ללא כל חשש ולכתחילה

- לאשכנזים: אוסרים מצה עשירה בפסח מ-2 סיבות:

1. חוששים לדעת רש"י שמי פירות מחמיצים כמים

2. שמא נתערב עם מי הפירות מים ואז יהיה חימוץ

- גם לאשכנזים האוסרים לאכול מצה עשירה בפסח, מותר לזקנים, חולים או ילדים שלא הגיעו לחינוך, לאכול מצה עשירה

- עוגיות "פפושדו", הם עוגיות הנעשות עם מי פירות  או יין בלבד, ולכן מותרות לספרדים לכתחילה בפסח ללא כל חשש