חג החירות מאחורי הסורגים: ראיון עם הרב הראשי בשב"ס

חשבתם פעם איך חוגגים את חג החירות מאחורי הסורגים? עבור הרב יקותיאל יהודה וויזנר, לא מדובר בשאלה היפותטית. כרב הראשי של שירות בתי הסוהר, הוא מתמודד עם השאלה הזו כל שנה מחדש.

"ההכנות לפסח בבתי הסוהר נחלקות לשני חלקים", הוא מספר. "חלק האחד זה החלק הלוגיסטי – הכשרה, החלפת כלים לכלי פסח, רכישת מצות, מצות שמורות ומזון בכל ההכשרים. זה חלק שדורש המון עבודה, כמובן. אבל החלק השני הוא החלק הקשה יותר: הכשרת הלבבות. ההכנות הרוחניות לחג הפסח, שהוא חג החירות וחג משפחתי כל כך והאסירים חוגגים אותו בכלא ובלי המשפחה".

איך מרגיש אדם שיודע שכל עם ישראל טרוד בקניות והכנות, ונוסע לעשות את החג עם בני משפחה – אבל הוא יישאר מאחור? "זה שבר גדול", אומר הרב וויזנר. "האסירים לא טרודים בקניות ובהכנות, אז יש להם יותר מידי זמן לחשוב...לחשוב על האישה והילדים, על החופשה שהם לא יקבלו, כי רק מיעוט הולך הביתה לפסח. הלב נקרע מול הכאב שלהם. בצד הטכני, השב"ס עושה מעל ומעבר לספק את כל צרכי הפסח, אבל בצד הרגשי, השבר הוא שבר. להגיד שאני לא מזיל דמעות כל ערב חג? זה יהיה שקר".

הרב הראשי בשב"ס

הרב וויזנר אחראי ל-33 רבנים העובדים בבתי סוהר בכל חלקי הארץ. "מדי שנה אנחנו משתפים פעולה במאמץ לעזור אנשים להרגיש חירות מאחורי הסורגים. כל שנה אני אומר שחירות היא לא רק פונקציה של המקום בו אתה נמצא, אלא של איך אתה מרגיש. מישהו שיצא לדרך חדשה ולא תקוע בעבר, הוא כבר בן חורין. ולהיפך, מי שמחוץ לכלא אבל כפוף לתאוות ולדחפים שלו, הוא אסיר. כלא הוא דבר מאד סובייקטיבי".

הרב וויזנר גם מסתכל באופטימיות לעתיד, אל השנים בהן האסירים ישובו לחגוג בחיק משפחותיהם. "חז"ל אומרים שחייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. לאסירים לשעבר יש יתרון בזה: הם יודעים בדיוק איך מרגיש אסיר, וכמה מתוקה תחושת החירות".

את ליל הסדר חוגגים האסירים בלי ליווי רבני השב"ס. "לפני שהתחלתי בתפקידי הנוכחי הייתי רב צבאי במשך 26 שנים, וחוץ משנה אחת, תמיד חגגתי סדר בבסיס צבאי כלשהו", אומר הרב וויזנר. "הלוואי והיה אפשר לעשות את זה גם בכלא, אבל לכלא אסור לנו להביא את המשפחות שלנו, ולכן כל אגף בכלא חוגג סדר משלו, כשאת הסדר מנהל אסיר אחראי שמונה לכך. בסך הכל, להוציא את בתי הכלא הביטחוניים, בכל כלא וכלא בישראל נחגג ליל סדר כהלכתו".

מקום לחשבון נפש

אל הסדר יושבים לא רק האסירים הדתיים, אלא כמעט כולם. "מטבע הדברים, אדם שיושב בכלא עושה חשבון נפש. רבים מהם מתחילים להרגיש שערכי התורה מעניקים להם תשתית ותמיכה. התפיסה היהודית היא גם זו שהכי מאפשרת סליחה, כי זה הבסיס לאמונה. בחברה הדתית, אנחנו נדרשים להאמין שהשם סולח לעבריינים, כי אם אנחנו לא מאמינים בזה, איך נצפה שהוא יסלח לנו? ברוך השם, ראיתי מאות אנשים שהגיעו לכאן לא דתיים, והפכו את המאסר למנוף לתשובה ועבודת השם. הם יצאו מכאן יהודים שומרי תורה ומצוות לכל דבר ועניין".

מה דעתך על התופעה שבה כל עבריין מופיע פתאום בבית המשפט עם כיפה?

"מי שמעמיד פנים שהוא מתקרב ליהדות רק מפסיד מזה. לא רק שהשופט מבין מצוין שזה הצגה, אלא שגם אם יש לו כיפה גדולה כמו שטריימל - זה לא פוטר אותו מלקום לתפילה מוקדם בבוקר כשהחברים שלו עוד ישנים. אם אתה לא קם לתפילה – לא תיחשב דתי. בבית סוהר יש ממש המחשה של 'עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים'".

המערכת התורנית הקיימת היום בבתי הסוהר בישראל מרשימה מאד. מלבד האגפים התורניים, שהאסירים בהם לומדים תורה מבוקר עד ליל, הרב וויזנר מספר על תוכנית 'המדרשה' שכוללת 1,100 אסירים מכל רחבי הארץ. "הם לומדים תורה משמונה עד אחת, ואחרי הצהריים אנחנו מביאים להם מתנדבים שמוסרים להם תכניות ערכיות – כולל מרצים של הידברות".

הרב וויזנר, מאמין גדול בתשובה ובתיקון, נתקל לא פעם בשאלות לגבי יכולתו להתייחס באמון ובאהבה לכל אסיר. "ברור שלפעמים זה קשה, אבל אני ושאר רבני השב"ס מאמינים שאם לא נתייחס לכל אדם בכבוד, נדון אותו להישאר בנפילה בה הוא נמצא. מה יצא לנו אם נתייאש מהאדם? גם הוא ייהרס וגם המשפחה שלו. יש בכלא לא מעט אנשים שהם דור שני ושלישי לפשיעה. אנחנו רוצים לשבור את המעגל הזה".

איך באמת שוברים את מעגל הפשיעה?

"אנחנו מגיעים מתוך תפיסת 'שבע יפול צדיק וקם'. יש לי ויכוח עם חלק מאנשים המקצוע שכל הזמן מחטטים ובוחשים ברפש, במה שעשה האדם. אני אומר שצריך להיות מודעים לעבר וצריך לטפל, אבל לא לבחוש כל הזמן בצחנה. במקום זה, אני ממליץ לאסירים למצוא דרך חדשה, לשנות שפה, לשנות יחס לזולת. אני אומר להם להתחיל את השינוי ב'בין אדם לחברו' כבר בכלא, לא לחכות לשחרור כי אז זה לא יקרה. ובאמת אנחנו זוכים לראות המון עבודת מידות מופלאה בין האסירים בכלא. זה בהחלט לא נכון לגבי כולם – אבל זה נכון לגבי רבים".

בכלל, בבתי הסוהר הישראלים, אומר הרב וויזנר, עושים השתדלות רבה לתקן את האדם - "למען האדם ולמען החברה".

איך אתה רואה את התפקיד שלך?

"אני חסיד בויאן, והרב'ה שלי שלח אותי לתפקיד הזה. לא ידעתי למה אני הולך בדיוק, אבל מהר מאד התחברתי לתפקיד ואני מודה לקב"ה על הזכות שניתנה לי. יש סיפור על רבי חיים מצאנז שהגדיר את תפקידו של רב בתור 'להיות לב שומע לנדכאים ולשבורי לב'. זה מה שאני מנסה לעשות. אני אשמח שכל הקהילה שלי תשתחרר מחר, ואשאר מחוסר עבודה. אבל בינתיים, היא זקוקה לאהבה, העצמה ואמון, ואני מקווה שאני עושה מלאכתי נאמנה ומתפלל שלא תצא תקלה תחת ידי".