ממתק לשבת - פרשת בהר

1. תמונת השבוע - שמיטה

פרשת בהר פותחת במצוות שמיטה. בשנת השמיטה שומט האדם את הקרקע שלו ואינו עושה בה עבודות לפיתוח האילנות והצמחים, וכן שומטים את הכספים ומוותרים על החובות. התורה הקדושה מבטיחה למי שישמור על השמיטה למרות הקשיים, שהתבואה תגדל פי שלושה ממה שמוציאה בשנה רגילה, כדי להחזיר לשומר השמיטה יבול לשנת השמיטה, לפניה ולאחריה.

במשך שנות הגלות, נמנעה מבני ישראל מצוות השמיטה, וכיום שחזרו לישב בארץ הקודש ומגדלים בה פירות וירקות, שוב ניתנה האפשרות לקיים את מצוות התורה, אולם לרוב הפוסקים כיום מצוות שמיטה היא רק מדרבנן ולא מן התורה. ישנם פוסקים שמתירים למכור את האדמה בארץ ישראל, כדי להפקיע מהם את הצורך לשמור שמיטה, אולם רוב גדולי ישראל אינם מתירים זאת.

שמיטה

2. תמונה היסטורית -  פרוזבול

כאמור, בשנת השמיטה שומט ועוזב האדם את החובות שאנשים חייבים לו ועדיין לא גבה אותם. אולם, בסוף תקופת הבית השני, תיקן הלל הזקן מראשוני וגדולי התנאים, את תקנת הפרוזבול, ועל פיו אפשר להמשיך לגבות את ההלוואות שלא נגבו ומצוות שמיטת כספים לא מבטלת אותם. הלל תיקן תקנה זו לטובת העניים שימצאו ממי ללוות, ולטובת העשירים שיקבלו בחזרה את מה שהלוו לאחרים. התקנה קובעת, שהאדם הכותב פרוזבול מעביר את החובות שלו לבית הדין, ואז יכול להמשיך לגבות אותם גם לאחר השמיטה.

'פרוזבול' היא מלה יוונית, שמשמעותה מסירה אל בית הדין וחז"ל דרשו כצירוף המלים "פרוז בולי בוטי" = תקנה לעשירים ולעניים.  

3. פתגם השבוע

"פרנסה היא כמו מעיין, ככל ששואבים ממנה יותר לצדקה, היא מתרבה והולכת" (רבי מרדכי מלכוביץ')

4. סיפור קצר

אל הרבי מליובאוויטש, בא פעם חסיד אחד שהיה סוחר גדול של נעליים והתלונן בפני הרבי, שמרוב עיסוקיו בעסקי הנעליים, אין הוא מתפנה אפילו לזמן קצר כדי ללמוד שיעור תורה. השיב לו הרבי: בנוהג שבעולם, שאת רגליהם מניחים בנעליים, אבל מעולם לא שמעתי אדם שמניח את ראשו בנעליים?! הוצא את ראשך מהנעליים ותראה שיש לך זמן רב ללמוד.

5. בדיחה יהודית

כשחיבר רבי יעקב עמדין את ספרו "לחם מן השמים", בא אליו עם הארץ אחד ושאל: "רבנו, והלוא בברכת 'המוציא' מברכים המוציא לחם מן הארץ? השיב רבי יעקב בחיוך: לחם שמים הוא לתלמיד חכמים, לחם מן הארץ לעמי הארץ...

6. מושג ביהדות - תקופת התנאים

החכמים שמתקופת הזוגות ועד חתימת המשנה, נקראו בשם תנאים. הכינוי תנא מורה על חכם שמוזכר במשנה וחי בתקופתה. ראשוני התנאים היו בסוף זמן בית המקדש השני ורוב התנאים היו אחרי החורבן. לאחר החורבן, עבר מרכז התורה מירושלים ליבנה בראשות רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו הקימו גם מרכזי לימוד בתורה בלוד ובבני ברק. התנאים העמידו את התורה שבעל פה ואת היסודות של ההלכה הנהוגה עד היום.

7. שו"ת בהלכה – הלכות ספירת העומר

שאלה: מה הם דיני הטועה או השוכח ספירת העומר?

תשובה: אם ספר ולא בירך יצא ידי חובה. לכן אם שואלים אותו בין השמשות או אחר כך כמה מונים היום, יאמר לו אתמול היה כך וכך, שאם יאמר לו כמה מונים היום, אינו רשאי לברך אחר כך על הספירה.

אם אמר לשואל ימים או שבועות בלבד כגון שביום השביעי אמר לו "היום שבוע אחד", אינו יכול לחזור ולספור באותו ערב עם ברכה, ויספור בלי ברכה. ויש מחמירים רק מ"בין השמשות", אמנם לכתחילה יש להיזהר מ"פלג המנחה". אך אם אמר לחבירו לפני "פלג המנחה" יכול להמשיך ולספור בברכה.

יש מקילים שאם לא אמר לו "היום כך וכך" יכול לחזור ולספור בברכה. ויש מקילין עוד שאפילו אמר "היום כך וכך" אך לא התכוין לספור, יכול לספור באותו ערב בברכה.

אם לאחר שבירך ספר בראשי תיבות "היום ג' ימים" ולא "היום שלושה ימים" אינו צריך לחזור ולברך. אמנם יחזור וימנה בלא ברכה. ואם לא חזר ומנה, אף על פי כן יכול לספור בשאר הימים בברכה. לכן יש להזהר במיוחד בערב ל"ג בעומר שלא יזכיר ל"ג בעומר עד שיברך ויספור.

אם בירך על דעת לספור ארבעה ימים, ולאחר שבירך נזכר שצריך לספור חמשה, - סופר חמשה ואינו צריך לברך שנית. וכן אם טעה בספירה, כגון שהיה צריך לומר "ששה ימים" ואמר "חמשה ימים", אם נזכר מיד - סופר כראוי ואין צריך לברך שנית, אבל אם הפסיק יותר מכדי דיבור - צריך לברך שנית.

אם בעת הברכה ידע את היום הנכון ורק בספירה טעה, יש אומרים שאינו חוזר ומברך. ויש חולקים, ולכן יברך ללא שם ומלכות ורק יהרהר שם ומלכות בליבו ואחר כך יספור.

מי שמסופק מהו יום הספירה הנכון ואין לו אפשרות לברר, לא יברך ויספור מספק, כיוון שאין שום משמעות לספירה מספק. ואם ספר בלא ברכה, ונתברר לו למחרת שנכון ספר, יכול להמשיך ולספור בברכה. 

בעריכת מתתיהו דייטש-אשכנזי, עורך העלון והספר רב-המכר "שַׁבָּת טִישׁ".

פורסם בעיתון "גוט שבת" היוצא לאור ע"י ביהכנ"ס המרכזי "מארינה רושצ'ה" במוסקבה, רוסיה.