הסכנה שבדקירה אחת: בדיקת מי שפיר עלולה להוביל לגרידה והפלה

האם לגשת לבדיקות נוספות? האם ייתכן שהן מיותרות?

כאשר אנו מופנים למעקב רפואי בתקופות רגישות בחיינו, כמו אשה בחודשי ההיריון, אנו מגלים כי ישנם מקרים בהם המדע והרפואה מקדשים את האמצעים למען המטרה, וזאת גם מבלי שהדבר יועיל באמת למטופל/ת. במצב כזה, עלולים האנשים הפשוטים למצוא את עצמם מול מערכת משומנת אשר כל כוונתה היא לנצל אותם, גם כתוצאה מכך נשקף להם נזק עקיף, ולפעמים אפילו ישיר, תוך שהמערכת מעלימה את המידע על כך. מסתבר כי לפעמים אנשי המדע אינם יודעים לעצור באדום.

ההליך הרפואי של בדיקת מי השפיר, הוגדר בתכנית כ'ניסויים בבני אדם', לא פחות.

לפי הנתונים שהוצגו בתכנית, מאות נשים עברו בדיקת דיקור מי שפיר בבית החולים סורוקה בבאר שבע, אך לא ברור אם הפעולה הייתה נחוצה, ואם הייתה לה עילה רפואית מוצדקת. לכאורה, המניע לבדיקות היה מחקרים שנעשו במסגרת בית החולים בתחום האבחון הגנטי, אולם למטופלות לא הוסברו הסיכונים הטמונים בדיקור זה.

במקרים מסוימים, עלול דיקור מי שפיר להוביל ללידה מוקדמת של פג, אשר עלול להיות פגוע לכל ימי חייו.

זה מה שקרה לעינת, שהתראיינה לתכנית עם דמעות בעיניים, בעקבות דיקור מי שפיר שהוביל ללידה מוקדמת של הבת נעמי. כעת אין איש שיחזיר את המצב לקדמותו.

נעמי נולדה במשקל 750 גרם, בשבוע ה-27. הפגיעה הייתה קריטית: שיתוק מוחין וסיבוכים פיזיים חמורים.

המונולוג של עינת מצמרר. היא מגוללת את ההתרחשויות הקשות, ומספרת כיצד הגיעה לבית החולים בגלל צירים מוקדמים, ואז, כאשר נראה כשהצירים פסקו, "מגיע רופא בכיר ומציע לנו לעבור בדיקת מי שפיר, הוא אומר שיכול להיות שהצירים המוקדמים נבעו מזיהום, הוא נותן לנו דד ליין עד ארבע אחר הצהריים". עינת לא הבינה מדוע עליה לבצע את הדיקור, והתחילה להתלבט.

מנחם, בעלה של עינת, היה קצר רוח. כיום הוא מספר כי "כעסתי על אשתי שהתלבטה. אם הרופא אומר, זה מה שעושים. הרי העובר בסכנה ויש דחיפות, לא צריך להשתהות, עושים את זה וכמה שיותר מהר... שאלתי, למה לחכות עד ארבע? בואי נעשה את זה עכשיו!"

לרוע מזלם, עינת השתכנעה.

היא ממשיכה לספר בכאב קורע לב, "עומד מולך רופא בכיר, אומר לך שחיי העובר שלך בסכנה, הייתי בטוחה שהדיקור הוא הדבר הכי נכון בעולם, את מאמינה שמישהו עומד מולך ורוצה בטובתך".

עם דמעות בעיניים, היא ממשיכה, "הדבר שאני הכי מצרה עליו, זה המילה הפשוטה הזו: 'לא!' למה באותה סיטואציה לא אמרתי 'לא'?"

שמונה ימים אחרי הדיקור, נולדה הבת. קוראים לה נעמי והיא סובלת משיתוק מוחין - - -

המקרה של עינת אינו מקרה יחיד. אמא נוספת שהתראיינה לתכנית, מספרת מקרה כואב נוסף, כמעט זהה. "בביקור אחד, הרופאים הסבירו שההיריון מסוכן. אמרתי שיש לי סטיגמה, ששמעתי שהבדיקה מסוכנת לעובר, אמרו לי שזה לא נכון".

בשלב זה, הרופא "נתן לי את העט כמתיימר 'לעזור', אפילו הורה באצבע איפה לחתום, שאני לא אחפש, שאני לא אקרא משהו!... חתמתי", התוצאה הייתה, למרבה הצער, עוד לידה מוקדמת, וסיבוכים רפואיים לא פשוטים.

לכאורה מדובר בפרוצדורה מוכרת, דיקור בודד בבטן של שק מי שפיר לצורך אבחון גנטי. בפועל, הסיכונים אינם מבוטלים. כאמור, למרבית האבסורד, בטפסים שניתנו למטופלות לא אוזכר כלל הסיכון ללידה מוקדמת.

הייתה גם אמא אחרת, שידעה לומר 'לא' בזמן הנכון, סירבה לביצוע דיקור מי שפיר וחיי עוברה ניצלו: היא הגיעה לאשפוז בגלל צירים מוקדמים, "מחליטים שלמחרת מיילדים אותי, ובסביבות שמונה, תשע בערב הרופאים עזבו כרגיל את בית החולים.

"בערך בעשר או אחת עשרה בלילה, מגיע ד"ר... ומעיר אותי משינה. אני מתעוררת בבהלה, לא מבינה מה קרה. הוא מושיט לי דף ועט שאני אחתום על הסכמה לדיקור מי שפיר. שאלתי, למה? הוא ענה לי, חשוב מאוד לדעת אם הריאות של העובר בשלות להתמודדות בפגיה. אמרתי לו שאין בזה שום היגיון, בפגיה יודעים שאנחנו צריכים להגיע, לכן זה לא השיקול כרגע, אם הריאות בשלות או לא בשלות. הוא עוד ניסה לשכנע, אבל אני הבהרתי בצורה חד משמעית שאני לא מוכנה לדיקור, והוא יצא".

התסכול ניכר בקולה, "רעדתי מכעס, אין שום טעם לעשות את הדיקור, בטח שלא בשלב כזה, למה הוא מגיע אליי בשלב כזה, בסיטואציה כזאת? איפה אני כאן כאדם? אני אמורה להיות בראש! הדאגה לעובר שלי אמורה להיות בראש!" - הסירוב שלה הציל אותה ואת עוברה מהניסוי.

מסתבר כי גם בקרב צוות בית החולים, ידוע היה כי הדיקור נעשה ללא אבחנה ועילה רפואית מוצדקת. במערכון שהכינו אנשי הצוות הרפואי, והגיע לידי תכנית 'עובדה', מספר עובדות מגלמות נשים בהיריון הממתינות בתור לרופא. על כל סוג של תלונה, תשובתו הרופא זהה: "אינדיקציה נהדרת לדיקור!".

בכך הן חושפות את ההבנה השוררת בקרב צוות בית החולים, כי הדיקור שירת מטרות אחרות, ולא את טובת המטופלות.

המניע לכאורה היה עיבוד של עשרות מחקרים בתחום האבחון הגנטי, שנעשו במסגרת בית החולים סורוקה באותה תקופה.

כאשר התחקירנית שואלת, כמה דיקורים בוצעו לפני שהחלו המחקרים? התשובה היא דיקור אחד או שניים לשבוע.

ברגע שהחלו המחקרים, תדירות הדיקורים עלתה בעקומה חדה. מסתבר כי הלחץ שהמערכת יודעת להפעיל על המטופל הוא מוחלט. במקרה הזה, המערכת עושה כל שביכולתה כדי למנוע מהמטופלת להגיע למידע הנכון, כדי שתסכים לעבור את הדיקור. כפי שמגלה עינת, המטופלת ומשפחתה חוו "לחצים מרובים, אולי תעשי, למה לא?". לבסוף היא נכנעה, והנורא מכל קרה.

מסתבר, אפוא, כי המדע לא יודע לעצור באדום.

רק אנחנו יכולים לעמוד מולם, בעזרת השם, עם העיקרון 'זהירות מונעת אסון'. 

לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה לנשים למניעת הפסקות היריון: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל  kalina@htv.co.il