איך נראות הפנים של הילדה שלי? סיפור על הפסקת היריון

לפני כארבעה חודשים עברתי הפלה, הפסקת הריון.

ישנם רגעים בחיים שאני נשברת ולא מתרוממת. אני רוצה לספר את הסיפור שלי, כי באמת חשוב לי שבפעם הבאה שאמא תחזיק ילד ברחם, היא תבין שלא משנה מה יקרה, היא כבר תישאר איתו כל החיים, בין אם במציאות או במחשבה.

אפשר להפיל ילד, זה נכון. אבל לעולם אי אפשר לחיות בלעדיו. הוא יבוא איתך עד הסוף, אם לא במציאות אז בראש.

טוב, אז הסיפור שאני אספר עכשיו הוא הסיפור על הבת שלי. ואם אתם שואלים את עצמכם איך אני יודעת שזו בת, אני אתחיל מההתחלה כדי שתבינו.

חודש לאחר שנפרדתי מבן הזוג – גיליתי שאני בהריון, בחודש שני. דמעות של אושר ושמחה. אני ממש אוהבת ילדים, זה מילא אותי. כילדה שלא גדלה הרבה עם ההורים, היה חשוב לי לבנות משפחה אוהבת וגדולה. כמובן, סיפרתי לאקס שלי.

לצערי, כבר מהשיחה הראשונה נאלצתי להבין שהוא לא מעוניין בילד. לא התייחסתי, המשכתי במחשבה שההיריון ממשיך. אז הייתה לי שיחה עם הדודה שלי, שטענה, את לא יכולה לגדל אותו,  מה את מבינה, את מעשנת, את עדיין קטנה, זה יהרוס לך את החיים. עדיין לא הקשבתי...

לאחר חודש, האקס שלי ודוד שלי הבינו שעוד מעט זה כבר לא יהיה אפשרי, והפעילו עליי לחץ –  את רוצה ילד??? מה את מבינה? מילים ששברו אותי לחלוטין.

ועדה של שתיקה

הגיעה הוועדה, שהייתה מלאה בשתיקה. אני לא מבינה איך עברתי. אבל זה פשוט קרה. עבר עוד יום, ואני שוב בבדיקות חוזרות. העובר שלך בסדר. הוא בריא, הוא נושם, דמעות. יומיים אחרי הוועדה כבר הייתי על המיטה בבית החולים.

כן, שש בבוקר, ואני שנייה לפני הרדמה, לא בוכה לא מתפללת, ובעיקר, לא מבינה! אני נכנסת כבר רדומה, אני לא זוכרת כלום מהרגע הזה, אבל אני זוכרת את הרגע שבו קמתי – מלאה בדמעות, צרחתי את הצרחה הכי חזקה שיש, והדם פשוט היה בכל כיוון, בעיניים שלי ראיתי את הדם על ידי, על פניי, הרגשתי רוצחת לכל דבר. זה לא שהיום אני לא מרגישה כך.

מאז כל לילה לפני שאני עולה לישון, אני נזכרת בך ילדה יפה שלי, ומאיפה אני יודעת שהיא יפה? ראיתי אותה בחלומות שלי, אני רואה אותה גם עכשיו במחשבות שלי, היא תמיד מלווה אותי בתחושת האשמה, אין רגע שבו אני לא נזכרת בה, אין רגע שבו אני לא שומעת את הבכי שלה.

אני רוצה להגיד דבר אחד. היום היא צריכה להיות בת שבעה חודשים ויום אחד. בעוד חודשיים הייתי צריכה לשכב בבית החולים ולחבק אותה חזק, לשמוע את הבכי הראשון שלה ולחייך, אבל זה לא יקרה, כי טעיתי, ואת הטעות הזאת אי אפשר להחזיר לאחור, ועל טעות משלמים, ואין לזה מחיר וסוף.

אמאאאאאאאאאאאא יקרה, יש לך עובר בבטן, לפני שאת חושבת להפיל אותו, תחשבי אם את יכולה לחיות במחשבה שאת רוצחת ושאת לא תראי איך נראות הפנים שלו לעולם. אז עכשיו את חושבת שאת יכולה לעבור את זה. אני אולי כאן בחיים, אבל אני לא חיה באמת, אולי אני נושמת אבל כל נשימה שלי מלאה בכאב כל כך גדול שחונק אותי.

אל תעשי את זה, כי חיים לא ייתן לך, אל תאמיני לאנשים שאומרים שזה קל, כי אין דבר כזה למנוע חיים מילד שלך ולהמשיך לחיות כרגיל'. לרצח יש גדרים בהלכה, והריגת עובר בהלכה לא נקראת רצח ממש. (זו הסיבה, למשל, שאם נגזר על אישה בהריון, אפילו בחודש תשיעי, אחת מארבע מיתות בית דין - הורגים אותה ולא מתחשבים בכך שגם העובר ימות). גם המשפט על 'אפילו ערבים' מיותר ודמגוגי פה. מחבלים הם לא כאלה עדיני נפש, הם פשוט רוצים את שכרם בגן עדן....

אשמח אם תפיצו את זה כדי שאף אחת לא תעשה את הטעות הקשה מנשוא הזו.

לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה לנשים למניעת הפסקות היריון: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל  kalina@htv.co.il