למה דווקא חלב אם? כי אין תחליף לאמא

ההנקה היא לא רק פעולה טבעית ובריאה לאם ולתינוק, היא עבודת המידות ממש. מסקנות מתריסר שנים של הנקה לפני שתים עשרה וחצי שנים ישבתי, בסוף חודש תשיעי, עגולה, נפוחת אף ומלטפת בטן כפייתית, במשרדו של גיא פינס.

הסברתי לו שאין לו מה לחשוש, תוך חודש וחצי אני חוזרת לעבודה, ומיד נתחיל לצלם את התוכנית, שלכבודה נערכה הפגישה. גיא אמר: כולן אומרות חודש וחצי, אני נותן לך שלושה חודשים. סגור, חייכתי. מאז, כאמור, עברו שתים עשרה וחצי שנים. למשרד של גיא לא חזרתי, ולקח לי כמעט עשר שנים לחזור לעבוד בטלוויזיה.

(צילום: shutterstock)

פחות מחודש לאחר אותה פגישה חיי התהפכו לחלוטין. בשיחות שאני מעבירה, אני תמיד אומרת שהלידה של בכורי הייתה ממש בבחינת ליד-ה'. הרגשתי רגע של קדושה אלוקית, כשהנשמה של בני נכנסה לגופו הקטן. אבל לא על כך אני חושבת הפעם.

משהו גדול נוסף קרה לי עם כניסתי לעולם האימהות: התאהבתי בלהיות אמא, רציתי לגמוע כל רגע של אושר. חלק נכבד בהתאהבות הזאת שייך להשם יתברך, ששלח לי שליחה נאמנה. היא הייתה לצדי בכל צעד ושעל, בכל בעיה ושאלה של אמא טרייה, חסרת ביטחון. שמה אסתר גרוניס, והיא יועצת הנקה מופלאה. אסתר לימדה אותי להניק, ובחסד הזה היא עזרה לאימהות שלי להתהוות. כי מאז, כל ההוויה שלי כאמא, כולל בחירות חיים וקריירה, כרוכה ישירות בעובדה שאני אם מניקה.

אני מודעת לכך שאני דורכת על יבלות אימהיות בהעלאת הנושא, אבל אני בכל זאת כותבת. לא כדי "לעשות רגשי", חלילה. הנקה קשורה לבריאות האישה, לבריאות התינוק ולתזונה.

ארגון הבריאות העולמי יצא לאחרונה באופן חריף וחסר תקדים נגד תחליפי החלב כדי לעודד הנקה. המחקרים שבגינם הארגון יצא בהצהרה הדרמתית מצדדים חד-משמעית בהנקה, ומציינים סיכונים הנגרמים ממתן תחליפים. ולמרות המחקרים, מערכת הבריאות בישראל פועלת נמרצות נגד עידוד הנקה. לא רק שאין תמיכה נכונה ומספקת בבתי החולים ולאחר מכן בטיפות החלב. נהפוך הוא, בתי החולים מקבלים לא מעט מחברות הפורמולות למיניהן. די להתבונן בפתקי פרטי היילוד המחוברים לעגלות התינוקייה, כדי להבין מאיזו חברת תחליפי מזון בית החולים מקבל כסף. תרים יד אם טרייה ומתוסכלת שלא ניסו ״לעזור לה להניק״ בתינוקייה. אבל בינתיים, כדי שהתינוק לא יבכה, שלפו בקבוק מוכן של תחליף.

בשנים האחרונות אף יצאה הוראה ממשרד הבריאות להוציא את כל יועצות ההנקה מבתי החולים, ולהחליפן באחיות התינוקייה, אשר קורסות מהעומס ומקבלות פחות מרבע מהידע ומהניסיון שיש ליועצות המוסמכות. מתמיה מדוע המשרד שאמון על בריאותנו עושה צעדים שמסכלים התנהגות בריאה וטבעית.

להיות כלי

שוב בנימה אישית, בלב שלם אני מאמינה שהנקה היא גאונות לשמה, מתנה אין סופית של השם יתברך. אמא של תינוק יונק אינה דומה לאמא של תינוק שמקבל תחליפים. לא חלילה מבחינת האהבה או החיבור. לתלות הטוטאלית של התינוק היונק באמו יש עוצמה שונה לגמרי מזו של אם שנותנת תחליפי חלב. כל חייו של תינוק יונק תלויים באמו. ומכיוון שהקשר כל כך אינטנסיבי, גיליתי שההנקה היא עבודת מידות אינסופית. קשה, מייגעת, מתסכלת - ומתגמלת.

אמא מניקה היא כלי. היא נמצאת בנתינה מתמדת. אמא מניקה נמצאת במצב של ביטול עצמי, לא פשוט כלל. אמא מניקה צריכה לעבור תודעתית את הכאבים והקשיים, לתת לשכל לשלוט בסיטואציה ולדעת שלמרות הכאב ומסירות הנפש מורטת העצבים, היא עושה את הטוב ביותר בשבילה ובשביל תינוקה. אמא מניקה צריכה לגלות סבלנות ואורך רוח גם כשלא תמיד מתאים לה. להיות אמא מניקה זה להיות בעלת חסד עצום המלאכה הזאת, שאני זוכה לעשות כבר יותר מתריסר שנים - שכן הקטנה בת השנה ותשעה חודשים עדיין יונקת - היא עבודת מידות מפעימה. והיא, ללא ספק, זו שהתחילה והובילה את דרכי לחזור הביתה, לארמונו של מלך מלכי המלכים.  

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

הטור פורסם בעיתון "בשבע".