"הרופאה הודיעה לי: אסור לי להפיל לך את התינוק, אבל אל תדאגי – לא נכריח אותך להיות אמא"

ברגע הבא מיהרה סיגל לשתף את החבר בתגלית, והוא הכריע בלי לחשוב פעמיים: "את עושה הפלה". סיגל, לעומתו, לא הייתה בטוחה שזה מה שהיא אכן רוצה לעשות. "אמרתי לו שאני רוצה לשקול ולחשוב, אבל אחרי מחשבה והתייעצות עם בני המשפחה שלי, הבנתי שהוא לגמרי צודק. מילא, לעבור את ההיריון לבד, זה אולי אפשרי, אבל לגדל ילד לבד? זה כבר לגמרי לא פשוט. חזרתי אליו ואמרתי לו שאני מסכימה, אלא שאז התברר לנו שמדובר בפרוצדורה רפואית שנעשית באשפוז ועולה כמה אלפי שקלים. לא היה לי את הכסף הזה, ולכן אמרתי לו: אני אעשה הפלה, אבל רק בתנאי שאתה נותן לי את הכסף".

החבר הבטיח לסיגל שישלם, אך בפועל עברו להם הימים והתשלום לא הועבר. "בינתיים העובר גדל, והתחלתי להרגיש בחילות ותופעות נוספות שמאפיינות הריון. הייתי מנדנדת לו יום-יום שיעביר לי כבר את הכסף, היו לנו הרבה וויכוחים על כך, עד שבסופו של דבר הכסף הועבר לחשבון שלי, ועוד באותו יום  קבעתי תור לוועדה להפסקת הריון".

הוועדה שעליה מדברת סיגל, היא וועדה שכל אישה שמעוניינת בהפסקת הריון יזומה חייבת לעבור. הוועדה מאפשרת את הפסקת ההיריון במקרים העונים לקטגוריה של: הריון מחוץ לנישואין, הריון בגיל מבוגר (אחרי 40) הריון בגיל צעיר מאוד, כאשר לעובר יש בעיות בריאותיות, או כשהוא עלול לגרום לאם לבעיות בריאותיות, ועוד.

"הצגתי לפני הוועדה את המקרה שלי", מספרת סיגל, "וכשסיפרתי להם על מערכת היחסים הלא טובה שלי עם החבר, הם אישרו לי במהירות". באותו רגע, כשהאישור היה בידה היא פנתה לקבוע תור בבית החולים, כפי שנאמר לה שעליה לעשות.

התור נקבע לשבוע שלאחר מכן, ובינתיים, כפי שסיגל מספרת, היא הספיקה לשוטט באינטרנט לא מעט. "רציתי לקרוא ולשמוע הכל, להבין מה הצעדים שאני עושה ומה יקרה לעובר שלי, ואז ראיתי גם את מחלקת אמ"א של הידברות, ויצרתי קשר עם מנהלת המחלקה".

באותו רגע החל המהלך להשתנות. "עד אותה שנייה היה ברור לי שאני הולכת לבצע הפלה, והאמת היא שגם אחרי שדיברתי עם מנהלת המחלקה זה המשיך להיות ברור, אבל קצת פחות. פתאום הבנתי שיש גם אפשרות אחרת. אני זוכרת שהייתי מדברת עם חברות שהיו אומרות לי: 'מה את צריכה ללדת עכשיו? הילד הזה יהרוס לך את החיים, את תצטרכי להפסיק ללמוד ולא תוכלי לעשות כלום! ואיך תגדלי אותו לבד? מאיפה יהיה לך כסף?' ומצד שני הייתי משוחחת עם מנהלת המחלקה שתמכה בי כל כך ולא גמרה לעודד אותי: 'תינוק זה חיים! כן, יהיה לך תינוק מתוק, אנחנו נעזור לך מאוד, וגם נתמוך בך מבחינה כספית'. הייתי כל כך מבולבלת, אבל האמת היא, שהיום אני יכולה להודות בכך שבתוך הלב שלי, לא באמת רציתי לעבור הפלה".

ואז הרופאה הודיעה: "אני לא יכולה לעשות הפלה"

חלפו מספר ימים מאז קיום הוועדה, והגיע היום בו נקבע התור להפלה. סיגל יצאה מהבית ועשתה את דרכה אל בית החולים. "כל הדרך בכיתי", היא נזכרת, "ידעתי שאני הולכת להיפרד מהנשמה שצומחת בתוכי, ידעתי שאני הולכת לעצור חיים, ולא רציתי. זה היה וויכוח בין הלב לבין השכל, אבל ידעתי שאני חייבת".

היא הגיעה לבית החולים, נכנסה למחלקה, חתמה על טופס האשפוז והתיישבה מול הרופאה המנתחת. זו ביקשה ממנה שלפני שמתחילים בפרוצדורה של הפסקת ההיריון, היא תמלא מספר טפסים המעידים על מצבה הרפואי. "באופן כללי אני בריאה, אבל אני גם רגישה לכמה תרופות ויש לי קצת אלרגיות. כתבתי את זה בטפסים בתמימות, ואז הרופאה קראה את הדברים והודיעה לי: 'במצב כמו שלך אסור לי לנתח אותך. אם אני מנתחת, אני עוברת על החוק ומשרד הבריאות מבטל את הרישיון של בית החולים ושלי'.

"לא האמנתי למה שאני שומעת", נזכרת סיגל וקולה רועד, "כבר הייתי בטוחה שבעוד שעתיים אני מסיימת עם ההיריון וכל הסיפור הזה מאחוריי, ופתאום התברר לי שזה לא ממש ככה". אבל הרופאה המשיכה ואמרה: "אל תדאגי, אף אחד לא יכריח אותך להיות אמא אם את לא רוצה", והיא שלחה אותה לוועדה נוספת, בה היא הייתה אמורה לקבל אישור מיוחד בשל מצבה הרפואי.

אלא שלוועדה הזו לא הגיעה סיגל מעולם. "באותו רגע שיצאתי מחדר הרופאה, הרגשתי בלב תחושה חזקה, שאני לא מוכנה לעבור את ההפלה הזו. אני אומנם בחורה חילונית, אבל מאוד מאמינה, והרגשתי שמשמיים שולחים לי סימן שעליי להמשיך עם ההיריון הזה, ולתת חיים לילד שלי".

שווה הכל

ההחלטה לא הייתה פשוטה בכלל. החבר, כפי שסיגל מציינת, לא תמך בה, והוא אפילו לא יצר קשר כדי להתעניין או להשתתף בבדיקות המעקב. "במשך תשעה חודשים סחבתי את ההיריון לבד, ממש לבד. והיו לי כל כך הרבה דאגות, פחדתי שלא אעמוד בעול הכספי ושלא אצליח להמשיך ללמוד. כל הזמן גם חששתי מכך שברגע שאלד כל החברות שלי ינתקו איתי את הקשרים, ובני המשפחה יכעסו עליי. היחידים שהיו אתי באותה תקופה הם ההורים שלי שמאוד תמכו בי, ואני זוכרת איך שאמא שלי הייתה באה לישון בחדר שלי בלילות, כדי שלא אהיה לבד, היא נתנה לי המון כוחות".

גם ברגע הלידה, סיגל מציינת שאמא שלה לא אפשרה לה להיות לבד. "היא באה אתי לבית החולים כבר יום קודם, כי אשפזו אותי, והיא נשארה אתי עד אחרי הלידה. כל הזמן היא הייתה על ידי, וגם בני משפחה נוספים הגיעו. הלידה לא הייתה קלה, וגם לא האשפוז אחריה, גם לי וגם לתינוק היו קצת בעיות רפואיות, אבל זה עבר במהירות, ואחרי שבוע השתחררנו".

ואיך את מרגישה עכשיו?

"עכשיו?" היא משיבה, "כשהתינוק כבר בן חמישה חודשים, אני מרגישה הכי כיף בעולם. אני בטוחה שהצעד שעשיתי הוא הצעד הכי חכם ונכון שאפשר לעשות. אני זוכרת את עצמי בשנה שעברה הולכת ביום כיפור לבית הכנסת ובוכה לאלוקים שיוציא לי את התינוק מהבטן, כי אני לא רוצה אותו. אבל בדיוק לפני כמה שבועות הזדמן לי שוב להגיע לבית כנסת ופשוט נכנסתי כדי להודות לבורא עולם שזיכה אותי לגדל את הילד הזה".

וסיגל גם מציינת שכל החששות שלה בנוגע לניתוק קשרים של חברות ובני משפחה התבדו לגמרי. "קודם כל, אבא ואמא שלי ממש אוהבים את התינוק, כאילו שהוא הילד שלהם הם עוזרים לי המון גם בטיפול בו וגם בהוצאות הכספיות, גם בני המשפחה הרחוקים שולחים לו כל הזמן מתנות מהארץ ומחו"ל. אפילו  החברות שהייתי בטוחה שינתקו איתי קשרים, באות לבקר אותי המון, הן ממש מאוהבות בתינוק".

ואגב, סיגל מציינת שאפילו אבא של התינוק שמח לבסוף במה שקרה. "אחרי הלידה, הוא יצר קשר ושאל אם הוא יכול לבוא לברית. היה לי מאוד קשה לענות לו על כך, כי במשך כל ההיריון הוא נעלם והתנתק, אבל החלטתי שהתינוק לא צריך לסבול בגלל שהקשר בין ההורים שלו בעייתי, ולכן אמרתי לו שהוא מוזמן, ולא רק הוא, אלא כל בני המשפחה שלו, והם באמת הגיעו".

כיום, כשהתינוק כבר בן חמישה חודשים, מציינת סיגל שהיא שלמה לגמרי עם החלטתה. "אני עם התינוק בבית ומודה בכל יום לאלוקים על כך  שהוא שמר לי על הילד, אני מרגישה שהוא עשה לי נס, כי הייתי עלולה לאבד את התינוק המתוק הזה ברגע אחד".

ויש לה גם מסר לנשים אחרות שבמצב דומה: "ברגע שנכנסתן להריון קיבלתן מתנה – מתנת חיים, אתן לעולם לא יכולות לדעת מה יהיה עם בני הזוג שלכן, או לאן יובילו אתכן החיים, אבל הילד תמיד יישאר שלכן, ואי אפשר לקחת אותו, זו המתנה הכי טהורה ומדהימה שיש, ואם תחשבו פעמיים אני בטוחה שתגיעו למסקנה שפשוט אי אפשר לוותר עליה".

שוקלת הפלה? מכיר/ה מישהי שנמצאת על פרשת דרכים?

אמא יקרה, אנחנו כאן, במחלקת אמ"א של הידברות, כדי לעזור לך. העניקי לילדך הזדמנות נוספת, אל תתני לו לסיים את חייו. לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il