מלכה שלהיים: "הייתי החוזרת בתשובה היחידה בסמינר גייטסהד"

כאשר מציצים בגלריית הציורים המרשימה של האומנית מלכה שלהיים, ציורים המבוססים כולם על הווי היום-יום החרדי והיהודי, קשה להאמין שהאישה שעומדת מאחוריהם לא גדלה כל חייה בחברה החרדית.

סיפור חייה של מלכה הוא ללא ספק מרתק, ומתחיל הרחק ממקום מושבה כיום בירושלים. היא נולדה בלונג איילנד, בעיירה קטנה בשם 'סנטר מוריצ'ס'. למרות שהוריה הגיעו מבתים חרדיים, שניהם עזבו לגמרי את היהדות ושמירת המצוות. כך יצא שמלכה גדלה ללא כל ידע בנושאים הבסיסיים ביותר. כילדה היא למדה בבית הספר שבעיירה בה התגוררה, בית ספר שאינו יהודי כמובן.

"למרות שהוריי עזבו את המצוות", מספרת מלכה, "הם הדגישו כל הזמן שחשוב להם שאתחתן עם יהודי. היו להם גם מנהגים עליהם הקפידו מאוד, כמו הדלקת נרות חנוכה, ליל הסדר, צום ביום כיפור, ועוד. אבל לא הבנתי כלום מהמשמעות של הדברים האלו. הייתי היהודייה היחידה בכיתה, ובכלל לא הרגשתי שיש לכך חשיבות כלשהי או משהו שאמור להשפיע על החיים שלי. התנהלנו כמו הרבה מאוד משפחות יהודיות באמריקה שהגיעו אחרי השואה ועזבו הכל".

(איורים: מלכה שלהיים)

מחפשת תשובות לשאלות

כשהגיעה מלכה לגיל תיכון השתנו הדברים. "האמת היא שבמשך כל השנים הרגשתי שאני לא חלק מהחברה שסביבי, אבל רק אז, כשהתבגרתי, התחלתי להרגיש עד כמה שאני גם לא רוצה להיות חלק ממנה. לא הצלחתי להתעניין בכל הדברים שעניינו את חבריי לכיתה, הייתי כל כך רחוקה מהם. ניסיתי להסיח את דעתי מכך ומצאתי את סיפוקי באומנות".

האומנות, כפי שמלכה מציינת, אכן השכיחה ממנה את הקשיים והיא גילתה בה עולם שלם. "אהבתי מאוד לצייר וליצור, הייתי יכולה לעסוק בכך שעות. הייתה לי מורה נחמדה מאוד לאומנות, ובכל פעם היינו יושבות יחד ויוצרות. לפעמים גם נשארנו אחרי שעות הלימודים כדי ליצור. ככה העברתי את השנים הראשונות שלי בתיכון".

אהבתה העצומה לאומנות הובילה אותה באותן שנים להירשם ללימודי אומנות בבוסטון ובמכון פראט בניו יורק. שם היא עשתה חיל בלימודיה והבינה לראשונה שהאומנות עומדת להיות חלק ממנה גם במשך השנים הבאות.

בגיל שש עשרה השתנו חייה של מלכה. זה היה בעקבות כך שאימה נפטרה. "זו הייתה נקודת שבר, אך דווקא ממנה צמחתי. עד אותו יום הייתי הבת הקטנה בבית והוריי דאגו לי תמיד. אחרי שאמא נפטרה למדתי פתאום להיות עצמאית, וזה מה שהוביל לכך שבגיל שמונה עשרה אמרתי לעצמי – 'לא עוד. אני לא מעוניינת עוד להישאר בארה"ב, אני רוצה לבקר בארץ ישראל".

מדוע בכלל הרגשת קשר עם ארץ ישראל?

"האמת היא שבתחילה רציתי סתם כך לטייל בעולם וחשבתי בכלל על אלסקה, אבל חברה יהודייה שהכרתי המליצה לי לנסוע לארץ ישראל ולבקר בקיבוץ. דיברתי עם קרוב משפחה שלי כדי לשמוע ממנו על הקיבוץ ולהבין איך אוכל להגיע לשם בדרך הקלה ביותר. קרוב משפחתי בדיוק חזר בתשובה באותם ימים והוא הסביר לי בפשטות שאם אני כבר באה לישראל, הרבה יותר הגיוני שאגיע לירושלים".

בסופו של דבר מלכה לא הגיעה לירושלים וגם לא לקיבוץ. "הגעתי לביתו של בן דודי, התארחתי אצלו ומשם יצאתי לטיולים בכל רחבי הארץ, אני חושבת שאין כמעט מקום בו לא ביקרתי. בינתיים בן הדוד הצליח ליצור קשר עם ישיבת אור שמח שבאותם ימים הציעה מסגרת לבנות ושמע מהם את כל הפרטים על תכנית הלימוד. כשהוא שטח אותם באוזניי החלטתי שאין לי מה להפסיד וכך הצטרפתי לקבוצת בנות שלמדו באור שמח".

על השיעורים באור שמח מספרת מלכה שהם היו פשוט מרתקים: "פתאום גיליתי שקיימות תשובות לכל השאלות ששאלתי את עצמי תמיד. גיליתי שמותר לשאול ואפשר להתעמק, ויותר מכך - יש יופי להתעמקות הזו. זו הייתה התעלות אמתית. נהניתי מכל דקה".

עם זאת, מלכה מציינת שתהליך ההתחזקות שלה היה ממושך. "לקח לי זמן עד שבאמת החלטתי שאני הולכת לשנות את החיים שלי ולהפוך אותם. מה שבינתיים עשיתי זה להתקשר לאקדמיה בחו"ל, שם כבר התחלתי ללמוד ציור, ולהודיע שאני לוקחת שנה של חופש. בסופו של דבר לא חזרתי לשם עד עצם היום הזה".

ההחלטה: לימודים בגייטסהד

הצעד הבא של מלכה כבר היה מהפכני עוד יותר, כאשר היא החליטה בעצת מורותיה שליוו אותה בארץ, לטוס לחו"ל ללמוד בסמינר גייטסהד שבאנגליה.

"לפני שנסעתי לא הבנתי עד כמה שזה עומד לדרוש ממני", היא מציינת בכנות, "כי המסגרת בגייטסהד במהותה בכלל לא מתאימה לבחורות שחוזרות בתשובה, אלא פונה מלכתחילה לבנות שבאות עם רקע והבנה ביהדות. לא לכאלו כמוני שעד גיל שמונה עשרה לא ידעו כלום. הייתי החוזרת בתשובה היחידה באותן שנים בגייטסהד. הלימודים שם היו קשים מאוד עבורי והדרישות מרובות ומתישות".

למרות זאת, היא לרגע לא מתחרטת על כך שהגיעה לשם. "אלו היו שנים מדהימות ומקסימות, הכרתי בגייטסהד כל כך הרבה דמויות ומחנכות שהשפיעו עליי ועיצבו את האישיות שלי, היו לי גם חברות נפש נהדרות. אני אסירת תודה לכולם". לאחר שלוש שנות לימודים היא זכתה להתחתן עם בעלה שלמד בישיבת אש התורה, וכך הקימה את ביתה.

מהרגע בו התחתנה מלכה ועד היום היא מתגוררת בירושלים, שם היא גם זכתה לגדל את ילדיה. "הייתה לי כל הזמן שאיפה להמשיך לעסוק באומנות, אבל כשהילדים היו קטנים לא התפניתי לכך", היא מסבירה. "הייתי עסוקה כל כולי בגידול הילדים".

רק לאחר שהילדים גדלו, החליטה מלכה לשוב לעסוק בתחום האומנות האהוב עליה כל כך. היא למדה אצל המורים הטובים ביותר בארץ, כמו פנינה פרנק, מרק ינאי, ליאוניד בלקלב, ועוד. הודות לשילוב בין לימודיה בישראל ללימודים בארה"ב, היא פיתחה סגנון ייחודי מאוד של ציור המשלב בין ההשפעה האמריקאית והישראלית.

כשמציצים בגלריית הציורים המיוחדת שלה, אי אפשר שלא להתפעם מהיופי הזועק מכל תמונה ומהאהבה הרבה לארץ ישראל וליהדות, המתבטאת בכל נגיעה ונגיעה. מלכה גם מלמדת תלמידות רבות וממשיכה לצייר מהסטודיו הפרטי בביתה בירושלים.

מה את הכי אוהבת לצייר?

"אני מציירת הכל, אבל בעיקר אני אוהבת לצייר את ירושלים עם נופיה המגוונים ועם אנשיה המעניינים", היא משיבה. "אין כמו ציורים עם הווי ירושלמי אוטנטי. אני חושבת שאלו גם הציורים שיש בהם הכי הרבה מסר, וזה מה שחשוב לי להעביר".