מדוע השתתף ר’ רפאל שמואלביץ בכל השמחות של האברך?

וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם (שמות ג', י')

אחד האברכים החשובים בישיבת מיר סיפר את הסיפור המרגש שלפנינו:

לפני כשלושים שנה, בתקופה בה היו מוסרים את השיעורים בישיבת מיר באידיש, ניגשתי יום אחד אל הגאון רבי רפאל שמואלביץ זצ"ל, מראשי ישיבת מיר בירושלים, ושאלתי אותו בכאב: "למה יגרע חלקי שאיני מבין אידיש? אני כל כך חפץ להשתתף בשיעוריו של הרב, להחכים ממערכותיו ולהתעמק במהלכיו בסוגיא, אך איני מבין כלל את השפה...".

"אם כן", השיב הרב, "תאסוף חברים נוספים שמעוניינים לשמוע שיעור בלשון הקודש, ואשמח למסור בפניכם את השיעור בלשון הקודש".

ארגנתי קבוצה של לומדים, והגאון רבי רפאל מסר לנו שיעור בעברית. השיעור המשיך להתקיים במשך שנים רבות, והרבה מאוד תלמידים זכו להפיק ממנו תועלת וללמוד מתורתו של ראש הישיבה.

מדהים לספר - ממשיך האברך - שראש הישיבה הקפיד, גם בימים הקשים ביותר של מחלתו, להשתתף בכל השמחות שלי. פעם אחת, בליל שבת חורפית, ערכתי "שלום זכר" בביתי. בערב שבת ביקשתי ממורי ורבי הגאון רבי רפאל, שלא יטריח את עצמו להשתתף בשמחה זו לנוכח מזג האוויר הסוער. "אל תקבע לי איך לנהוג", השיב ראש הישיבה בחיוך.

בחרדת קודש ביקשתי: "יסביר לי בבקשה ראש הישיבה, מדוע חשוב לו כל כך להשתתף בשמחות שלי, למרות הקושי הכרוך בדבר?... תורה היא וללמוד אני צריך!".

התשובה נאמרה בטבעיות: "יש לי הכרת הטוב עצומה כלפיך, אתה הרי פתחת את השיעור שאני מוסר בלשון הקודש...".

לפני כמה שנים, כשראש הישיבה כבר היה חולה, ומיעט להשתתף בשמחות, חיתנתי את ביתי. באמצע החתונה, באים ומודיעים לי: הגאון רבי רפאל שמואלביץ מחכה לך בחוץ!

ברגע הראשון לא לקחתי ברצינות את הדברים, הרי זה לא יתכן, הרב בקושי יוצא מן הבית... אך לא חולפת דקה, ובני רץ לעברי כשדמעות בעיניו ואומר: אבא, רבי רפאל שמואלביץ ממתין לך מחוץ לאולם, מחמת מחלתו אינו מסוגל להיכנס לאולם, ולכן מבקש לאחל לך מזל טוב ברכב...".

רצתי מיד החוצה, ואכן נדהמתי לראות את מורי ורבי, ממתין לי ברכב. מהרכב הוא לא יכול היה לצאת, אבל התאמץ להגיע ולהשתתף בשמחתי, ולהרעיף עלי ועל משפחתי ברכות ככל שהיה מסוגל!    

אותה פגישה עם ראש הישיבה ריגשה אותי יותר מכל שאר ביטויי הכרת הטוב שראיתי אצלו, לא רק בגלל המאמץ המיוחד להגיע לשמחה בימים קשים של מחלה, אלא מחמת העובדה המפעימה, שלמחרת החתונה, הגאון רבי רפאל הוזמן לשמש כסנדק בבריתו של נכדי, והיה באפשרותו לברך אותי על נישואי הבת באותה הזדמנות. אך הוא לא חיכה למחרת בבוקר, הוא הרגיש צורך לטרוח באופן מיוחד ולהשתתף בחתונה.

האברך סיים את סיפורו והדגיש: בהצעה לפתוח שיעור בעברית, ברור שכוונתי היתה לצורך עצמי, לטובת תועלתי האישית, ובכל זאת, בגלל שהיתה בכך גם טובה עבור מורי ורבי, הוא הקפיד להכיר לי טובה מרובה על כך, גם כעבור שנים רבות.

אני כמו שאר תלמידיו של רבי רפאל שמואלביץ, קיבלנו ממנו תועלת עצומה, הוא דאג לטפח ולגדל כל תלמיד במסירות שלא ניתן לתארה על הכתב, וכמובן שהיינו מחויבים לרבנו הכרת הטוב עצומה. אך כל זה לא סתר את ההרגשה של רבנו לתלמידו, "על השיעורים שמסרתי בזכותך"... (מתוך הספר 'שלמי הודאה' מהג"ר שלמה צבי שפיצר שליט"א).

* * *

אחד המקורות לגישה זו, שהמקבל טובה מחברו, אמור להכיר לו טובה גם אם כוונתו של המטיב היתה לצורך עצמו, מצינו בדברי חז"ל במדרש (שמו"ר ד', ב'): בשעה שהקב"ה אמר למשה רבינו "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה" - לֵך בשליחותי לגאול את בני ישראל ממצרים, השיב משה ואמר: "ריבון העולמים איני יכול, מפני שקיבלני יתרו ופתח לי ביתו, ומי שהוא פותח פתח לחברו, את נפשו הוא חייב לו".

ליתרו היה עניין אישי להכניס את משה רבינו לביתו, כדי שיתחתן עם אחת מבנותיו (כפי שמובא ברש"י שמות ב', כ'). וכמו כן נאמר בגמרא בברכות (ס"ג) שיתרו לא קירב את משה 'אלא לכבוד עצמו'. זאת ועוד, שיתרו היה חייב הכרת הטוב עצומה למשה רבינו על שהציל את בנותיו, כפי שאומר הפסוק (שמות ב', י"ח-י"ט): "ותבואנה אל רעואל אביהן... ותאמרנה איש מצרי הצילנו מיד הרועים, וגם דָּלֹה דָלָה לנו". מהו "לנו"? - מלמד שאף לנו (אותנו) דלה, שהרועים השליכונו למים והוא הוציאנו (שמו"ר א', ל"ב). ובילקוט שמעוני (קס"ט) מובא, שבהכנסת משה והאכלתו, אין חסד מצד יתרו, כי הוא היה חייב בכך בשכר הצלת בנותיו!

היה מקום לחשוב, שאין שום מקום להכיר ליתרו טובה על פעולה זו של הכנסת האורח, כי היא תגמול עבור הצלת בנותיו ממוות, וגם כאמור כל כוונתו בכך לא היתה אלא לתועלתו האישית. אבל משה רבינו סבר אחרת. למרות כל זאת, הוא הכיר ליתרו טובה מרובה, הרגיש שחייב לו נפשו, על שפתח לו את פתח ביתו. הכרה זו היתה כל כך גדולה בעיני משה רבינו, עד שלא יכול היה ללכת בשליחות הקב"ה לגאול את בני ישראל ממצרים כל עוד לא נטל מיתרו רשות! (וע"ע ברש"ש בשביעית ד'-ב').

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.