הודיה גור-אריה: "את הילד הראשון ילדתי בגיל 39, עוד רגע יש לי חמישה"

הודיה גור-אריה התחתנה כשהייתה בת 38, והיום, שש שנים אחרי, היא עומדת רגע לפני הלידה החמישית שלה. "ברוך ה' זכיתי להקים משפחה, וזו תשובה ניצחת לכל אלה שאמרו בזמן השידוכים, שאני לא אצליח להביא ילדים לעולם", היא אומרת, "הרבה בחורים חששו להיפגש איתי בגלל הגיל, אבל הייתה לי אמונה חזקה שאזכה להקים משפחה. אני בת יחידה, וכל הזמן אמרתי לאמא שלי שאני יודעת שיהיו לי ילדים. אחרי שהתחתנתי, הייתי בוכה ומתפללת, וצועקת לריבונו של עולם 'עוד ילד, עוד ילד, תן לי עוד אחד, עוד אחד'. מבחינתי המצב שלי הוא ההוכחה שמפתח הילודה הוא בידיים של בורא עולם".

מבאסטות ביפן לניהול כנסים בהידברות

הודיה גדלה בבית עם אבא דתי ואמא חילונית, עם קשר לדת, אבל בלי מחויבות אליה. "אחרי הצבא טסתי לבדי ליפן, במטרה להרוויח כסף ולקנות אופנוע", היא מספרת. "הוריי חשבו שאשאר שם כמה חודשים, אבל הטיול הפך לאורח חיים, ונשארתי במזרח במשך עשר שנים. עבדתי ברוכלות, ובמהלך הזמן טיילתי במסלול של  יפן, תאילנד, הונג-קונג וסינגפור. הייתי עובדת, נוסעת, מטיילת, מבזבזת, ובאה לבקר בארץ אחת לשנתיים-שלוש".

בית חב"ד שהוקם אז ביפן, היה הנגיעה הראשונה שלה ביהדות. "כל קבוצת היהודים שהייתה שם באותו זמן נרתמה לעזור בהקמת בית חב"ד. תרמנו להכנסת ספר תורה, ואני גם הקמתי יחד איתם מסעדה יהודית כשרה בבנגקוק. כיהודייה בחו"ל, רציתי איזשהו קשר ליהדות, ושליחי חב"ד הביאו איתם את השבתות והחגים, האוכל הכשר, בית הכנסת והאווירה היהודית. היו שם הרבה נגיעות בדת ובאמונה, שאז לא כל כך הבנתי אותן, אבל נראה שאלה היו ניצני החזרה בתשובה שלי", היא מספרת.

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

אחרי עשר שנים בחו"ל, החליטה הודיה לחזור ארצה. "השנים עברו, אנשים סביבי למדו, התחתנו, הקימו משפחות והתקדמו, ואני הרגשתי קצת מוזר. התחילה לבעבע התחושה שהגזמתי קצת עם הטיול. חזרתי לארץ בגיל 32, ולא היה לי שום דבר ביד". לאחר תקופה של חוסר וודאות, היא נרשמה ללימודי תואר ראשון. "אחרי הרבה שנים של חיים חסרי מחויבות, הבנתי שדווקא המחויבות לתואר תחזיק אותי. זה לא היה קל, אבל לאט לאט התחלתי להתרגל", היא מתארת.

כשהייתה בת 35, סיימה הודיה את התואר. "טסתי לאירופה לכמה חודשים, וכשחזרתי הכרתי בחור שהיה נראה רציני מאוד ומכוון לחתונה. כמה חודשים אחר כך הקשר התנתק באופן לא ברור, וזה לא היה לי קל. מה שכן, הבחור שאתו נפגשתי היה זה שגרם לי לחזור בתשובה", היא מספרת. "הוא היה בתהליך התחזקות, היינו מדברים הרבה על אמונה, ודרכו התחלתי להתקרב ולהבין. הוא היה צופה נלהב של ערוץ הידברות, ואמר לי שבמקום לצפות בשטויות של הטלוויזיה, כדאי לי לצפות בזה, שאם אני כזו אינטלקטואלית ואוהבת ללמוד, יש שם הרצאות מעניינות".

הודיה החלה לשמוע שיעורים ביהדות, והדבר פתח לה עולם שלם. "תפסתי את עצמי כאדם שמעריך את עצמו וחושב שהוא חכם, והייתי המומה איך לא ידעתי בכלל דברים בסיסיים שקשורים ליהדות".

באחת ההרצאות שהתקיימה במקום מגוריה, היא החליטה לפגוש את הרב זמיר כהן, וסיפרה לו על הקושי עם הקשר הזוגי שעברה. "הייתי אז עדיין חילונית לחלוטין, ואמרתי לו שאני כבר לא צעירה, ושהייתי בקשר רציני, שנותק פתאום. הרב שאל אותי אם אני רוצה שהוא ידבר עם הבחור", היא משחזרת. "הייתי בהלם מכך שאדם גדול כל כך מדבר איתי באופן אישי ומפורט, ומוכן לעזור לי כמו אבא לבת שלו, זה הדהים אותי. אמנם סירבתי להצעה לדבר עם הבחור, אך הרב נתן לי את מספר הטלפון שלו, ואמר לי שאהיה איתו בקשר. הוא גם כיוון אותי לסמינר של חוזרים בתשובה, ומאוחר יותר גם למדרשה".

בעקבות ההיכרות עם הרב, נרשמה הודיה למדרשת סלע בבני ברק, מדרשה לחוזרות בתשובה. "הלכתי על התשובה מהר מאד - קניתי בגדים צנועים, שמרתי שבתות באופן מלא, והמדרשה הייתה הקרקע טובה ביותר שלי לכך", היא אומרת. "תמיד כשאני מחליטה על משהו, אני הולכת אתו עד הסוף, וכך היה נכון לי לעשות גם בתשובה. הייתי שומעת הרבה שיעורי תורה, ובשבתות גם מסרתי שיעורים על פרשת השבוע. בנוסף, כשאדם חוזר בתשובה, חשוב שיהיה לו רב שיכיר אותו ויעזור לו בתהליך, ולי הייתה הזכות הגדולה לקבל את ההדרכה הזו מהרב זמיר כהן. ראיתי את המשפחה שלו, את הילדים, ושהרב חי את חייו כמו השיעורים שהוא מוסר. הוא היה הדוגמא שלי לאורח חיים והתנהגות נכונה".

במקביל לחזרה בתשובה, החלה הודיה לעבוד בהידברות בשיווק, מכירות וארגון פרויקטים. "הייתה לי נגיעה בהרבה נושאים, עם תמיכה גדולה מאחורי של דוד תופיק המנכ"ל וניר גרמי, הסמנכ"ל. הקמתי את מחלקת חוגי בית ומחלקת טהרת המשפחה, ניהלתי את הנסיעות של הרב זמיר לחו"ל, עבדתי בהפקה, ובערבים הייתי באה עם הרב לכנסים של הידברות".

נישואין, גירושין, נישואין

אחרי שלוש שנים ארוכות ומפותלות בשידוכים, הכירה הודיה את האדם שאתו היא רצתה להתחתן, אך זמן קצר אחר כך, הם פירקו את החבילה. "הרב זמיר קידש אותנו, אבל אז, מסיבות אישיות ואחרי התייעצות עם הרב, החלטנו להתגרש אחרי חודש אחד בלבד. חיכיתי לזיווג שלי כל כך הרבה זמן, והייתה חתונה והפקה שלמה, והגירושין האלה היו ניסיון גדול עבורי. אנשים מסביב לא הבינו מה קרה, וביקשו ממני לחכות קצת, לנסות ולבדוק. אבל זו הייתה ההחלטה, ואחרי הגירושין הרגשתי הכי שמחה בעולם. נשארתי עם כיסוי הראש, הרב זמיר אמר לי שזו תהיה יראת השמים שלי בשידוכים, ושמי שהוא הזיווג האמתי שלי ירצה אותי ככה".

שנה עברה, ואז באמת הגיע עודד, בעלה. "שמעון פרץ, הבדרן מהידברות, אמר לי כל פעם שהוא ימצא לי מישהו, שהוא חייב למצוא לי מישהו. עודד עובד באלומיניום, ושמעון היה בא אליו לעבודות שונות מידי פעם. כך הוא זכה לשדך בין שנינו", היא מתארת.

השניים נפגשו עוד שלוש פגישות, ואחרי שלושה שבועות הם כבר היו מתחת לחופה. "הרב זמיר קידש אותי שוב, בנר שמיני של חנוכה, וזה היה התיקון. עם כל מה שעברתי, המהירות שבה התחתנו לא הפחידה אותי. בעלי ואני הרגשנו שזה הצעד הנכון, לא חששנו לעשות אותו".

"עוד ילד, עוד אחד"

כשהגיעה הודיה לרופאת הנשים אחרי החתונה, הציעה לה זו ייעוץ אצל רופא מומחה, בגלל גילה המתקדם. "אמרתי לרופאה שהרופא הטוב ביותר הוא בורא עולם", היא אומרת בחיוך, "מבחינת הרפואה לא היו לי סיכויים רבים, אבל בפועל, מיד כשהתחתנו קיבלנו את הבשורה המשמחת". במהלך ההיריון, הציעו להודיה לקיים מגוון בדיקות מקיפות, אך לאחר התייעצות עם רבנים היא החליטה לא לבצע בדיקות פולשניות.

כמה חודשים אחרי שנולד בנה הראשון, אליה, התחיל ההריון השני, ואיתו באו גם ההפחדות. "כל הזמן אמרו לי שחשוב שאדע שזה תהליך מורכב בגיל שלי, שזה יותר מסוכן, ושאולי אפילו אקח הפסקה מהעבודה, אבל אני מבחינתי הייתי מלאה באמונה, עם ברכה מהרב והרבה תפילות", היא מתארת. "בכלל, גם אחרי שכבר זכיתי בילדים, הייתי באה לרבנים ומבקשת שיברכו אותי לזרע קודש. זה היה מבלבל אותם - אבל אני כבר ביקשתי ברכה לילד הבא. הייתה לי אמונה מטורפת, הייתי צועקת לריבונו של עולם 'עוד ילד, עוד ילד'. בעלי לא היה מבין למה אני מתפללת ככה, מבחינתו אפשר היה לחכות קצת. אבל אני רציתי מאד, והתפללתי כל הזמן".

שלושה בנים נולדו לה ולאחריהם חלמה הודיה על בת, ואז הגיע ההיריון הרביעי - תהילה הנסיכה נולדה לעולם.

תהילה הנסיכה

אחרי ארבע לידות צפופות, שהרופאים ראו כנס רפואי, חשב בעלה של הודיה שבזאת הם סיימו. "הוא אמר לי לומר תודה על המוגמר, וגם ככה לא היה קל לגדל ארבעה קטנטנים", היא מספרת, "אבל אני, שבצעירותי חיפשתי כל כך הרבה הנאות, ראיתי עכשיו חשיבות גדולה דווקא במשפחה. הרצון להיות אמא לילד נוסף, היה חזק מאד אצלי. שנה לאחר מכן, בדיוק ביום ההולדת שלי, התבשרתי בבשורה המתוקה ביותר שיכולה להיות".

כעת, אחרי שש שנות נישואין, עומדת הודיה ללדת את הילד החמישי שלה. "אמרתי לבעלי שאנחנו לא מספיקים לצאת לחופשה, שגם לא חגגנו גם את יום הנישואין שלנו, והוא אמר לי 'תסתכלי סביבך, על הבית והילדים, זו החגיגה'".

מה היית רוצה לומר לנשים שמתחתנות בגיל מתקדם, וחוששות מקושי הילודה בגיל כזה?

"לדעתי, הרפואה מאד מייאשת ומקטינה את היכולת של האישה להביא ילדים בגיל מבוגר, למרות שזה אפשרי. לכן חשוב לי לומר שאסור לאבד את האמונה בנושא הזה. אני גם חושבת שכדי לקבל מתנה כזו מה', צריך לתת משהו, אי אפשר לקבל בלי לעשות מצדנו גם צעד. אני אישית בחרתי להקדיש את עצמי למשפחה ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות. הבית שלי תמיד נקי ומתוקתק, יש ארוחת צהריים חמה, אני יודעת מה עובר על הילדים, שואלת ומתעניינת, ומדברת עם המורים והגננות. מבחינתי הילדים הם לפני הכל. אגב, זו האמונה הכי גדולה שלי, שה' מאמין בי, וסומך עליי שאני יכולה לגדל את הילדים האלה".

הודיה זכתה להקים משפחה, כנגד כל התחזיות. "אליה כיום בן שש, עילאי בן חמש, נהוראי בן שלוש וחצי, ותהילה המתוקה חגגה שנתיים לפני שבוע. אמרתי לה' שאני מוסרת נפש על זה, ושהוא ייתן לי ויכבד את רצוני. הייתי בוכה ומתפללת הרבה על כך. כשמאמינים במשהו - האמונה הזו יוצרת מציאות, ומבחינתי, זו ההוכחה שמפתח הילודה הוא רק בידיים של בורא עולם".