תגובה למי ששואל "למה אותי לא מפרסמים כמו הסלב? גם אני מניח תפילין"

יותר ויותר סלבס שהיו רחוקים מכל סממן יהודי-דתי, מראים סימני שיבה למקורות: מי בהנחת תפילין, מי בשמירת שבת ומי באכילת מזון כשר ושיעורי תורה קבועים כסדר. 

כולם מחפשים אותך, אבאל'ה. 

לכולם חסר משהו בנשמה, שאין להם שום יכולת להסביר מהו. הם מנסים הכל, וחוזרים עם ריקנות גדולה - למקום שמקבל אותם תמיד בלי שאלות. למקום שלא ישפוט אותם על מה שעשו, על מה שראו, ועל מה ששמעו. למקום שבו ירגישו תמיד שיש להם בו מקום, שיש להם הכלה והפרייה מסוג אחר. 

אלא שאז, לא פעם, מתקוממים האנשים 'הקטנים', אלו שאף מעשה שלהם - קטן או גדול - לא זוכה לסיקור תקשורתי נרחב. "מה פתאום אנחנו צריכים את האישור שלהם לכך שהיהדות צודקת?", הם מזדעקים.

ובצדק. 

היהדות לא צריכה שום גושפנקא לחשיבות המצוות שבה. היא לא צריכה שיעלו על נס ויראלי - כל מצווה הכי קטנה שמאן דהוא עושה. היא לא צריכה את זה, אבל אנחנו דווקא כן. כי נרצה או לא נרצה, יש משהו אחר שמתרחש בנשמה שלנו כשאנחנו שומעים על סלב שהתקדם לכיוון היהדות, גם אם מדובר בצעד אחד קטן בלבד. 

עומר אדם, משה פרץ, איתי תורג'מן, אביב אלוש, לי בירן, אביב גפן, אייל שני ועוד רבים וטובים - התקדמו במשהו. זה לא הרבה, זה לא העיקר, אבל תחשבו לא רק על מה זה עושה להם, אלא על מה שזה עושה לנו.

לא יודעת מה איתכם, אבל יהא זה הצעד הכי מינורי שיש - כשסלב מתקרב לעבר היהדות, אני מרגישה שאני ה'קטנה' - זו שאיש מעולם לא טרח לסקר את המעשים שהיא עשתה כשחזרה בתשובה - מנצחת בעוד קצת את הקולות הפנימיים שמרחיקים אותה מהאמת שלה (ותתפלאו, יש הרבה כאלה).

 אתם באמת רוצים להיות במקום שבו מפרסמים גם את הצדדים הפחות קוסמים שלכם?  

ב'דיווחים' מעין אלו, פתאום יש לי יכולת להוכיח בזווית נוספת (לעצמי ולא לאף אחד אחר) שהדרך בה בחרתי לפני שנים, היא זו שצודקת - על פני החלופה החילונית, ופתאום אני מקבלת כוחות יש מאין להביט על כברת הדרך הארוכה שעברתי.

אם הם זוכים לכזה כבוד בעולם הזה רק משום שהם הניחו תפילין או הלכו לבית הכנסת או למדו שיעור תורה אך עדיין לא קיבלו על עצמם עול מצוות באופן טוטאלי - אז לאיזה כבוד אני ושכמותי נזכה בעולם הבא על כל מעשה כזה?

נכון, כולנו היינו רוצים לזכות עוד בעולם הזה לראות בשכר על המצוות שאנו מקיימים. כולנו היינו רוצים סיקור על 'יום בחיינו'... כולנו היינו רוצים לזכות בפרוז'קטור הזה שיאיר באור יקרות את הנשמה המיוחדת שמפעמת בנו - על רצונותיה ומאווייה הכמוסים?

אבל רגע. 

לכל 'הארה' שכזו יש שני צדדים. האם אתם מוכנים להיות במקום אותם סלבס - מכל הבחינות? לא פעם אני נתקלת בתגובות על כתבות שמתפרסמות אצלנו בהידברות על אי אלו סלב שמתקרבים ליהדות, ששואלות: 'למה את המעשים שלי לא מראים לעולם כולו?'.

אז תנו לי לשאול אתכם, בכנות, הרי הפרסום הולך בשני הכיוונים - גם הרצויים וגם הלא רצויים. 

האם אתם באמת רוצים להיות במקום שבו מפרסמים גם את הצדדים הפחות קוסמים שלכם? את הצדדים שבהם הפפראצי נדחף לכם לתוך הקורי עכביש של העיניים ששכחתם לשטוף היטב לפני שיצאתם לרחוב - ומפרסם את זה בכל מדורי הרכילות למיניהם? האם אתם מוכנים לקחת את הסיכון להיות בצד הפחות זוהר של כל נושא הפרסום?

כי אתם יודעים, לכל דבר יש מחיר, ולמטבע - נוצצת ככל שתהיה, יש שני צדדים. 

אתם לא יכולים לבקש פרסום רק לדברים הטובים שלכם. מה עם הדברים הרעים? מה עם מה שפחות הולך לכם? מה אם חייכם האישיים שאני בטוחה שלא הייתם רוצים להראות קבל עם ועדה - ללא סיבה מוצדקת וטובה באמת?

תזכרו דבר אחד: בעיני הקב"ה אתם הסלבס האמיתיים!

 אז לפני שאתם רצים לרצות להיות במקום של אותו סלב - אני חושבת שצריך לעצור לרגע, להסדיר נשימה אמונית ולזכור דבר אחד: אם הקב"ה היה רוצה בשבילנו מסלול אחר, זה היה קורה גם מבלי שתצטרכו לדחוף את קרון החיים בעצמכם. אם הקב"ה היה רוצה שתעברו במסלול של הסלב - הוא כבר היה מפלס לכם את הדרך לשם מזמן. 

אם לא הגעתם לשם, זה לא סימן לכך שהמקום שבו אתם נמצאים היום - הוא פחות חשוב חלילה. נהפוך הוא. במקום שלכם, יש לכם יישוב הדעת להשיג הרבה יותר מבחינה רוחנית, כי אף פפראצי לא גונב לכם את תשומת הלב ומעסיק אתכם בחשבונות מיותרים של איזו תמונה שלכם עלתה היום למדור הרכילות.

תחשבו על זה במושגים של סלב: מי מהם לא היה רוצה שיהיה לו רגע אחד של שקט מכל הצלמי פפראצי למיניהם, שמתפרצים למקומות לא להם ומכניסים את האף למקום שבו הם כלל לא אמורים להיות? בזמן שאתם 'מקנאים' בהם - תחשבו כמה הם מקנאים בכם, שיש לכם את כל הזמן שבעולם להיות אתם כפשוטו, מבלי שאף אחד ייכנס לכם לתוך הורידים, ויראה לעולם מה אכלתם/שתיתם/מצמצתם היום?

ועכשיו, אחרי שעשיתם קצת 'חשבון נפש' - תחזרו לאחד ועוד אחד הכי פשוט שלכם ושם - תשמחו. 

תשמחו במקום שלכם, שאולי לא הושג בהבהובי פרוז'קטורים למיניהם אך השווי האמיתי שלו נאמד בעמל אמיתי, יומיומי, שקניתם בזיעת אפיכם מבלי לקבל את הגושפנקא של צלם פפראצי כזה או אחר, אלא את הגושפנקא של בורא עולם. יש צלם יותר טוב ממנו, תגידו?

תרצו או לא תרצו - כל מעשיכם בספר נכתבים, ועם הפפראצי של בורא עולם - אי אפשר להתווכח על השאלה 'היה או לא היה', 'זה הוא או לא הוא'. 

כל מה שאתם עושים עכשיו, בפרט כשאתם לא מחשבים חשבונות - זה נצח נצחים בעולם הבא. 

אל תסתכלו על מה שאין לכם או מה שאין בכם, על מה שלא השגתם או על מה שהחיים השיגו אתכם בו. המקום שלכם הוא המקום המדויק שבו אתם צריכים להיות, לא מילימטר אחד יותר או פחות. ותזכרו דבר אחד: בעיני הקב"ה אתם - שמקיימים את מצוותיו גם מבלי שהפרוז'קטור יאיר עליכם בכל רגע ורגע - הסלבס האמיתיים. שהלא נאמר כבר על ידי רבותינו בגמרא בבבא בתרי 'עולם הפוך ראיתי. עליונים למטה, ותחתונים למעלה'. 

ליצירת קשר עם הכותבת אפשר לפנות במייל shira@htv.co.il