נשים עם מוגבלויות מתמודדות עם קושי: נדיר למצוא מקווה טהרה נגיש

על פי נתוני המשרד לשירותי דת מספר המקוואות המונגשות, עם מעלון, בערים ובישובים בכלל הארץ, נכון לשנים 2017-2018 הוא 45, כאשר נכון למועד פרסום הטבלה שמונה מקוואות היו בתהליכי הנגשה, שבינתיים היו אמורים להסתיים בחלק מהם. דניאלה יקירה, אישה דתית המסתייעת בכיסא גלגלים: "לטבול במקווה לא מונגש זה חוויה בכלל לא נעימה, זה לא עניין של נוחות או בחירה, זה פשוט בלתי אפשרי".

מדובר בנושא כואב שעלה לדיון ציבורי לא אחת, ובין היתר, ביוני 2017 נערך דיון בוועדה לצדק חלוקתי לבחינת השוויון בנגישות למקוואות טהרה לבעלי מוגבלויות. בדיון השתתפו נשים עם מוגבלות שתיארו את הקושי בו הן נתקלות ואת עגמת הנפש הנגרמת להן כאשר הן מבקשות לטבול במקווה.

ד"ר רויטל שורץ-סבירסקי, משנה לראש העירייה בקרית ביאליק, ומנהלת את השלוחה הצפונית של עמותת 'נגישות ישראל': "מקוואות הם מבנה ציבורי שנועד לתת שירות לאנשים, ובכללם גם לנשים וגברים עם מוגבלות. כמקום כזה הוא עונה על הגדרה של 'תקנת מבנה ציבורי קיים' שחייב להיות נגיש. זה אומר שאדם שמשתמש בכיסא גלגלים או קביים, צריך להגיע למקום שבו יש חנייה מסומנת, להגיע פנימה ללא מדרגות, להיכנס למים עם מנוף או מעלון, ללא משטחים מחליקים, ועם מאחזי יד. ההנגשה צריכה להיות כזאת שאדם בעל מוגבלות יוכל להגיע בבטחה לחדרי ההלבשה שצריכים להיות מצוידים במראות נמוכות, מתלים לבגדים. כמו כן, יש צורך בהנגשה גם למוגבלויות חושיות כמו ראייה ושמיעה, כך שהשילוט יהיה גדול עם אותיות מאירות עיניים ומערכת שמע". לדברי סבירסקי הדברים רלוונטיים לגבי מבנה קיים, אבל קל וחומר כשנבנה מקווה חדש, "תקנת מבנה ציבורי חדש מחייבת אותו להיבנות מראש נגיש", היא מסבירה, "המצב לאשורו הוא בדיוק הפוך, בפועל יש מעט מאוד מקוואות נגישים בארץ, ובדרך כלל הם מאוד ישנים ולא מטופחים, עם מדרגות ללא מעלון,  בוודאי ללא מקום להתלבש וחניות של נכים. דווקא בקרית ביאליק נבנה ונחנך לפני מספר מקווה נגיש, ואליו מגיעים נשים וגברים מכל האזור".

המשרד לשירותי דת: "רואים חשיבות בהנגשה"

סבירסקי אומרת שלעמותה מגיעות תלונות מצד נשים שנאלצות לנסוע רחוק, כדי לטבול במקווה טהרה נגיש. לחילופין, נשים אחרות מסתכנות בהחלקה ונפילה בגלל שהן מנסות להגיע למקווה בכל זאת בכוחות עצמן. "המצב חמור ומעליב בכל אמת מידה".   

בדיון בוועדה השתתפו נשים עם מוגבלות: "אני אישה עם מגבלה. חלק מהמקומות שיש בהם מעלון הוא בצורה מאוד לא מכבדת. חוויה שקשה לתאר עד כמה היא מזעזעת ומשפילה. דבר נוסף שחשוב, זה שאם כבר יש מעלון, חשוב שהבלנית תדע להפעיל אותו. קרה לא פעם שאחרי שכבר נסעתי למקווה הנגיש הבלנית לא ידעה להפעיל את המעלון. הבלניות גם לא עוברת הכשרה להכיר את סוגי המוגבלויות". אישה נוספת תיארה: "נדרשתי לשלם במקווה מונגש מחיר גבוה יותר מאשר במקוואות לא נגישים. 40 שקלים לעומת 15 במקומות אחרים. במקווה הנגיש גם אין פעמון כמו שיש במקומות אחרים ובמקווה הנגיש אין אפשרות לאמבטיה כמו שיש במקומות אחרים. צריך גם לתאם הגעה שבוע מראש לפני ההגעה בניגוד למקווה רגיל". יו"ר הוועדה, ח"כ מיקי זוהר, התבטא בתקיפות: "לא נראה לי הגיוני שנשים עם מוגבלות ולרעה ותמנע מהם הגישה למקווה. הוועדה מזועזעת וקובעת כי קיים חוסר שוויון ואפליה לרעה של נשים המבקשות לקיים את אחת המצוות הבסיסיות ביותר ביהדות. הוועדה מוחה על כך כי שעדיין ישנם ערים רבות ללא מקוואות מונגשים. הוועדה תדרוש לפעול באופן מיידי לפיקוח ואכיפה מוגברת של הסוגיה".

נציג המשרד לשירותי דת אמר בשעתו: "אנחנו רואים חשיבות בהנגשה. כל מקווה שמוקם היום ומבקשים תקצוב מהמשרד, אחד התנאים הוא הנגשת המקווה. ב-2014 המשרד ערך מיפוי של המקוואות לפי הנגישות על מנת לבחון היכן יש להנגיש את המקוואות אך בשלב הזה הפרויקט לא מתקדם בגלל סיבות תקציביות".

"מקווה לראות שיפור בתחום"

"אני נכה מגיל 11, עד אז הייתי בריאה", מספרת דניאלה יקירה, 45, פעילה בתחום נגישות והנגשת מקוואות ומבני ציבור. "כשהייתי בת 11 וחצי, יום אחד קמתי עם שיתוק אחרי שווירוס פגע בעמוד השדרה שלי וגרם לנכות". יקירה, אם לארבעה ומתגוררת בקרית אתא, נעזרת כיום בכיסא גלגלים. בעבר הסתייעה בקביים. "כשהייתי צריכה ללכת למקווה, זה כמובן הפך לפרויקט. בתחילה המצב שלי יותר אפשר לי ללכת למקווה רגיל, בגלל שהייתי הולכת עם קביים ומכשיר ברגל, כך שגם אם היו כמה מדרגות - יכולתי לעלות אותן. היום אני יושבת על כיסא גלגלים וחייבת הנגשה מלאה, שזה אומר החל ממקום חנייה ועד לחדר הטבילה.

"אם זה לא נגיש, זה פשוט בלתי אפשרי. כלומר עבורי ועבור נשים נוספות זאת לא בחירה, זאת חובה. לטבול במקווה לא מונגש זאת חוויה שמלווה בקושי ומה שמשפיע, בין היתר, זה היחס של הבלנית. זה פרמטר שיכול לשנות את החוויה. בהתחלה כשהייתי מגיעה למקווה לא נגיש, נאלצתי ללכת על 'שביל' מאולתר של מגבות שהונחו על הרצפה כדי שלא אחליק, ומלבד זאת בלי עזרתה הפיזית של הבלנית זה לא הייתי יכולה לעשות את זה". יקירה מצאה מקווה נגיש במרחק נסיעה של כחצי שעה מביתה אך עלות הטבילה גבוהה: "טבילה עולה 55 שקלים מאחר שזה לא מסובסד. גם שם המצב טעון שיפור, אבל כרגע זה מה שיש. אני חושבת שבמקביל להנגשה גם הבלניות צריכות לעבור הדרכה, הן צריכות לדעת איך לסייע ולגשת".

יקירה מקווה שיהיה שינוי בתחום: "מאז שהתחתנתי חלפו 26 שנים, אבל לצערי המצב השתנה מעט אבל בטח לא מספיק. מקווה נגיש זה עדיין נדיר. אני מכירה נשים  שנוסעות למעלה מ- 50 ק"מ כדי להגיע למקווה נגיש. זה לא צריך להיות ככה. אומנם יש חקיקה אבל לא ממש מקיימים ואוכפים אותה. מדובר במצווה בסיסית ביהדות, ומקווה נגיש יכול לשרת נשים רבות, ולא רק נשים שנעזרות שבכיסא גלגלים, אלא לקשת רחבה של נשים עם קשיים מסוימים".