איזו מצווה "מדליקה" בך את הניצוץ?

מצות נר חנוכה התייחדה מכל המצוות. משום כך אומרת הגמרא (שבת כ"א ע"ב): "פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת, מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת".

הפשט הפשוט הוא, שפתילות ושמנים שאינם טובים להדלקה בשבת מפני שאינם דולקים יפה והאדם עלול להטותם בשבת, ניתן להדליק בהם נרות חנוכה, אשר "אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד" (נוסח ההדלקה).

אך ה"שם משמואל" (חנוכה תרע"א, עמוד קפ"ד טור א') מבאר שמונח בדברים פרוש עמוק יותר. הפתילות והשמנים הם כנגד נשמות עם ישראל, כמאמר הכתוב: "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ', כ"ז). הרמז בדבר הוא, שנשמות עם ישראל שהשבת הקדושה לא הדליקה אותם, כלומר שהם הרגישו פעם את הרגשת שמירת השבת, אך היא לא הציתה והבעירה בהם את ההתלהבות לבורא העולם, אזי נר חנוכה הוא שיבעיר בהם את הרצון להידבק בקב"ה.

בכל אחד מעם ישראל חבוי הניצוץ היהודי, שרק צריך "להדליק" אותו, ומיד הוא שב לבוראו, אלא שלכל נשמה יש הדבר המסוים ש"מדליק" ומעורר אותה. 

ישנן נשמות שקדושת השבת גורמת להתעוררות נשמתם. בחורים חילונים באים לישיבה לשבת, נהנים מהסעודות ומהזמירות ומשתתפים בתפילות המרוממות את הנפש. אחרי שבת שואלים אותם איך היה, והם משיבים שההרגשה היא "גן עדן!..." השבת "הדליקה" אותם...

יש יהודי שהשבת לא "מדליקה" אותו, אבל כשהוא בא לסליחות – שוב אינו יכול לעמוד שווה נפש מול המראות והקולות המרעידים את לבו, ואז הוא מחליט: זהו, ממחר אני מתחיל להניח תפלין! הצעקות חדרו ללבו! הסליחות הדליקו את נשמתו! ואם לא הסליחות – אז יש את תפילת הנעילה של יום כפור, ודאי היא תעורר אותו.

ישנם אנשים שבהגיע יום טוב, ובפרט שמחת תורה, באים לבית הכנסת, רוקדים ושמחים, והשמחה היא שגורמת להדלקת הניצוץ שבתוכם.

אבל יש בני אדם שאינם "נדלקים" לא בשמחת תורה ואף לא בתפלת נעילה של יום כפור. נשארים כבויים בדיוק כפי שהיו בכניסת החג! כשם שנכנס כך יצא...

באים רבותינו ואומרים: פתילות ושמנים שלא מדליקים בשבת מדליקים בהם בחנוכה. לחנוכה יש כֹח נורא להדליק את האדם!

לפעמים עצם ראיית הנרות הדולקים גורמת להם אותה התעוררות פנימית של נשמתם!

לכן אנו רואים שאפילו בני אדם הרחוקים מתורה ומצוות מדליקים נר חנוכה. ורבים חזרו בתשובה וקבלו עליהם עול מלכות שמים לאחר שנרות החנוכה האירו את נשמותיהם!

ראיתי סיפור מעניין על כֹחם הגדול של נרות החנוכה להאיר את נשמת האדם.

הספור התרחש בזמנו של רבי יעקב יצחק הכהן הורוביץ זצ"ל, "החוזה מלובלין", אשר נקרא כך על שם היותו בעל רוח הקדש, שהכל גלוי וידוע לפניו.

בעיר לובלין חי יהודי מלשין מאוּס, שהיה עושה צרות צרורות לבני עמו, היה הולך ומלשין עליהם אצל ראשי השלטון. כתוצאה מכך נלקחו יהודים לבתי סוהר, ספגו מכות והתרוששו מממונם.

באו יהודֵי העיר לפני ה"חוזה" ואמרו לו: "רבנו, איננו יכולים יותר. פלוני נענש בעשר שנות מאסר, וחברו נכלא לשבע שנים, והכל בגלל אותו מלשין רע לב. אנא, רחם עלינו. הנה, עכשיו חנוכה, ויודעים אנו שבנרות החנוכה פועל רבנו את כל הישועות. יפעל נא, אם כן, לאבד את אותו רשע מן העולם!".

"אכן", נאנח הרב, "אין ברירה. אדם שעושה מעשים חמורים כאלה, מוכרחים לפעול בנרות החנוכה לסילוקו מן העולם"...

באו כולם להדלקת נר חנוכה של החוזה מלובלין, לשמוע שהרב מקללו, וכולם יענו אמן.

הרב עמד ליד הנרות, אחד הנוכחים לחש באזנו את שם הרשע ושם אמו, והוא התחיל לומר את השם ולהתפלל...

חלפו מספר דקות. הרב פנה אל הסובבים ואמר: "אינני יכול. אמרתי את שמו, אבל הוא נמצא בתוך אור גדול החוסם אותי, כך שאינני יכול להרע לו. לכו לביתו ותבדקו מה הוא עושה, היכן הוא נמצא"....

רצו לבית המלשין הרשע המרושע, ומצאוהו מדליק נרות חנוכה!

חזרו לחוזה מלובלין וסיפרו את שראו עיניהם. אמר הרב: "אם הוא מדליק נרות חנוכה – אינני יכול לפעול דבר! אור נרות החנוכה שופע עד סוף העולמות, ושום קללה שאקלל אותו לא תפעל את פעולתה!".

זה האור הנפלא של חנוכה, שבכֹחו לחדר ולהבקיע גם את נשמתם של הרחוקים ביותר!

האדמו"ר מביאלא זצ"ל הקשה, איזה כֹח יש בחנוכה יותר משבת? הרי שבת היא מדאוריתא, ואילו מצוות חנוכה הוא רק מדרבנן, ואם כן מדוע חנוכה יכול לתקן ולקרב את נשמות עם ישראל לבורא העולם, יותר משבת וימים טובים?

כדי ליישב את הקושיא יש להקדים דברי הרמב"ם בהלכות מגילה וחנוכה (פ"ד הי"ב-י"ג) שכתב: "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה, שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק וכו'".

וכן נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תרע"א ס"א): "צריך ליזהר מאד בהדלקת נרות חנוכה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק".

כבר דנו האחרונים אם החיוב למכור כסותו הוא רק עבור נר אחד בכל לילה או אפילו עבור ההידור של "מוסיף והולך". יש שהסיקו שמדברי הרמב"ם משמע שמוטל על העני למכור את כסותו אפילו כדי לצאת ידי ההידור של 'מוסיף והולך'.

בנוסף למצוות נר חנוכה מצינו רק עוד מצוה אחת בלבד שהעני נצטווה למכור את כסותו עבורה, והיא מצות ארבע כוסות של ליל הסדר, אשר גם בה יש ענין של זכירת הנס ו"פרסומי ניסא" של "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם" (שמות ו', ו'-ז'). מצות ארבע כוסות היא המקור לדברי הרמב"ם שפסק שיש לעני למכור את כסותו עבור מצות נר חנוכה שגם היא נועדה ל"פרסומי ניסא".

נמצאנו למדים כי במצוות נר חנוכה יש חביבות מיוחדת וכֹח סגולי להרים את האדם ממקומות נמוכים ביותר.

וצריך האדם להאמין באמונה שלימה, שיש בכֹחו להתרומם למדרגות גבוהות מאוד, עד שיהיה בבחינת "אֲ‍נִי אָמַרְתִּי אֱלֹקִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם" (תהלים פ"ב, ו').

זה מה שאנו צריכים גם בימים הללו, להתרומם ולזכור את הניסים שבעזרתם הצליח קומץ אנשים צדיקים להביס את האימפריה היוונית ולסלק אותה מעל ארצנו הקדושה, להחזיר את עטרת תפארת ישראל, לבנות בחזרה את בית המקדש ולהאיר מחדש את אור המנורה.

אף בימינו אנו, עבודת כל אחד היא להרבות אורה בישראל. הדליקו, האירו! כל אחד ידליק לא רק את החנוכייה שלו, אלא את כל נרות עם ישראל, ויקרבן לאבינו שבשמים.

נלקט מן הספר "משכני אחריך" על בראשית חלק ב'. לרכישת ספרי "משכני אחריך" לחצו כאן.