ח"כ ינון אזולאי: "אבא ז"ל הקפיד שבשולחן השבת לא נדבר פוליטיקה"

"כשהיינו חוזרים מהטיפולים בבית החולים, אבא היה מבקש לשמוע את השיר 'הטוב כי לא כלו רחמיך'. הוא נהג לומר שצריך להודות לקדוש ברוך הוא על הכול", כך מספר השבוע ח"כ ינון אזולאי בראיון לאתר הידברות במלאות 30 לפטירת אביו, השר לשירותי דת, דוד אזולאי ז"ל. השר אזולאי נפטר אחרי התמודדות עם מחלה קשה. בנו משתף: "הוא היה בעל אמונה. הוא לא בא בטרוניה. הוא לא שאל: 'למה זה מגיע לי?'. התפעלנו מההתמודדות שלו עם המחלה. דווקא אחרי שאבא נפטר הבנתי את החסד שעשה הקדוש ברוך הוא. תמיד חשבתי שאם אבא יבריא, זה ייעשה קידוש שם שמיים גדול. דווקא בלכתו של אבי היה קידוש שמיים גדול, דווקא אז התגלו המעשים הטובים, הענווה, הפשטות והצניעות – זה היה אבא".

ח"כ אזולאי (39), מתגורר באשדוד, והוא אב לחמישה ילדים. הוא הושבע לכהונה כחבר כנסת מטעם מפלגת ש"ס לפני כשמונה חודשים. כשהוא ירד מהדוכן, לאחר השבעתו, אביו ז"ל בירך אותו. "אבא שם את שתי ידיו על ראשי ובירך אותי", הוא נזכר, "היום, אבא מסתכל עלי מלמעלה – ואני מרגיש את שתי ידיו. בעזרת השם תמשיך להיות גאה בי גם מלמעלה". ח"כ אזולאי הוא השלישי מבין ארבעת ילדיהם של דוד ז"ל ופנינה. הוא היחיד שהולך בדרך הציבורית של אביו: "האמת היא שאבא לא דחף אותי להיכנס לפוליטיקה, הוא דווקא תמיד ניסה לדחוף אותי מחוץ לזה. מאחר שממילא עסקתי בעשייה ציבורית – זאת הייתה הנחמה והגאווה שלו".

"לימוד תורה קודם לכול"

"להיות חבר כנסת זה עול ציבורי והרבה אחריות", מסביר אזולאי, "באתי מבית של עשייה, ואני ממשיך בה גם עכשיו. סדר היום שלי מלא וגדוש. בהחלט, להיות חבר כנסת זה תפקיד עם כוח, שצריך לנצל אותו לטובת האזרח שאין לו דרך להגיע לדרגים הגבוהים יותר. אם עושים קידוש שם שמיים במקום הזה - זה הסיפוק הכי גדול שיש". לדבריו, רעייתו תומכת בפעילותו: "ברגע שהתפקיד הוטל עלי על ידי נשיא מועצת חכמי התורה, הרב שלום כהן, והוא זה שהחליט שזה מה שטוב ונכון – היא מקבלת את זה בקלות. כשיש דעת תורה והולכים לפיה – אין ספיקות". אזולאי הוא חבר כנסת צעיר יחסית: "כל אחד בכנסת צריך את השני, והאמת היא שבגדול מרבית חברי הכנסת מגיעים לשם עשייה.

(צילום: פלאש 90)

"בתקשורת נשמעת הביקורת שאנחנו מותחים אחד על השני. בסופו של דבר, אחר כך כולם מדברים עם כולם. היחס הוא של שווה בין שווים. ברגע שאתה בא ממקום לעזור, והפוליטיקה לא עומדת בראש – כולם אוהבים אותך. אני חלק מהמגמה הזאת. מלבד זאת, צריך לדעת להפריד בין מחלוקת אידיאולוגית לבין חברות. בסך הכול, אפשר ואפילו צריך להישאר חברים על אף המחלוקות האידיאולוגיות. הגבול הוא ברור – אם יש פגיעה בקודשי ישראל או בגדולי ישראל – אז אין חברות. אם אדם פוגע במה שהוא יקר לי, אין סיבה שמאחורי המליאה אהיה חבר שלו. סך הכול מרבית חברי הכנסת הם אנשי עשייה טובים. כמובן שבכל מקום יש שוליים, אבל לדעתי ההסברה שלנו בקרב הציבור כחברי כנסת לוקה בחסר. יש לנו בעיה בהסברה. עובדתית לא תמיד הדברים החיובים מגיעים לתקשורת ומקבלים בולטות".    

לפני 54 שנים נולד בעיר מקנס שבמרוקו דוד אזולאי, בנם של מסעוד ופרלה, והוא מצאצאי החיד"א (הרב חיים יוסף דוד אזולאי, פוסק הלכה ומקובל). כשהיה בן תשע, עלתה משפחתו לישראל, והתיישבה ביישוב רכסים הסמוך לקרית אתא. לימים התייתם אזולאי מאביו. הוא למד בסמינר למורים "חזון יחזקאל", ועבד כמורה בעכו (בה התגורר) וגם ניהל בית ספר של החינוך העצמאי בעיר. בחינוך הוא עסק עד 1993.

לפני שהגיע לזירת הפוליטית הארצית, אזולאי ז"ל כיהן כחבר מועצת העיר עכו במשך שלוש קדנציות. בין היתר היה ממונה על שירותי הרווחה, וכיהן כחבר הנהלת רשת המתנ"סים העירונית. בשנת 1996 נבחר לראשונה לכנסת, ומהכנסת הארבע עשרה כיהן ברציפות כחבר כנסת במשך כ-22 שנים, עד לכנסת העשרים ב-2018. לפני כשמונה חודשים, בעקבות החמרת מצבו, התפטר מהכנסת במסגרת החוק הנורווגי, ואת מקומו בכנסת תפס בנו ינון, שמוקם במקום ה-16 ברשימת ש"ס בבחירות לכנסת העשרים. הוא המשיך לכהן כשר לענייני דת עד ה-12 באוקטובר. לפני כחודש נפטר והותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, ואזרחים רבים שזוכרים את עשייתו הציבורית, צניעותו ולבו הרחב.

"שליח ציבור אמיתי ואיש משפחה מובהק"

ח"כ אזולאי גדל והתחנך בעכו, בבית חרדי שבו ההורים, דוד ז"ל ופנינה, לימדו את ילדיהם שלימוד התורה הוא ערך עליון וקודם לכול. "המסר של אבא היה: קודם כל תהיו בני תורה", אומר ח"כ אזולאי, "למדתי בתלמוד תורה, לאחר מכן בישיבה קטנה וגדולה. אחרי שנישאתי למדתי כ-14 שנים בכולל. במקביל עסקתי בפעילות ציבורית באופן בלתי פורמאלי. אנשים היו מגיעים אלי עם פניות. כולם ידעו שאבא שלי חבר כנסת. כשהיו צריכים סיוע – הם ראו בי כתובת. אבא היה מתבדח ואומר שצריך לפתוח לי לשכה לפניות ציבור".

(צילום: פלאש 90)

כילד הוא הסתכל על אביו בהערצה: "אבא היה שליח ציבור אמיתי. לצד העשייה הציבורית הוא היה איש משפחה מובהק. גם כשהיינו קטנים, הוא לא הזניח את הבית. הוא נהג לספר לנו סיפור לפני שינה, לבדוק את שיעורי הבית ולעזור בלימודים. כשלמדנו בישיבות הוא נהג לבקר, למעשה לא היה שבוע שהוא החסיר ביקור. כשהיו פונים אליו לא היה מושג כזה לא לתת מענה. אומנם הוא לא הבטיח הצלחה – אבל הוא כן הבטיח 100 אחוז השתדלות".

באחד המקרים שח"כ אזולאי היה עד להם, הוא קיבל שיעור במהותה של השליחות הציבורית. "הייתי בחור ישיבה", הוא נזכר, "סמוך לחצות נקשה על דלת ביתנו אישה שביקשה לשוחח עם אבא. אבא בדיוק חזר מהעבודה בכנסת, לכן ביקשתי שאם לא מדובר במקרה דחוף שתפנה למחרת. כשאבא שמע שהאישה מבקשת לשוחח איתו דבר ראשון הוא הכניס אותה הביתה. אחר כך, הכין לה לשתות ואז הקשיב למצוקה שלה. אחרי שהיא הלכה הוא אמר לי: 'נכון שזה לא היה דחוף, אבל אם היא באה לכאן בשעה כזאת כנראה שהבעיה הפריעה לה. זה העיק עליה. היא רצתה לפרוק את לבה'. אבא המשיך והסביר לי: 'האנשים שמכהנים בתפקידים בכירים יבואו עד אלייך. עלייך מוטל לגשת לאזרחים מהשורה'. זה היה שיעור בשליחות ציבורית. למעשה אבא נכנס לפוליטיקה המקומית והארצית כדי לעשות. הוא לא חיפש תפקיד, הוא רצה לתרום.

"אבא היה אדם מיוחד, אדם שכולם אהבו. הוא לא התגאה על אף אחד. גם כשהוא הגיע לתפקידים בכירים לא גבה לבו. הוא תמיד זכר שהוא נמצא בפוליטיקה כדי לעשות, ובפרט למען האזרח הקטן. הייתה לו רגישות מיוחדת לאסירים. הוא ידע שכשאסיר מצלצל אליו, הוא צריך לענות לו בגלל שאולי לא תהיה לו אפשרות לצלצל פעם נוספת. הוא נהג לעשות צדקה בסתר שאף אחד לא ידע עליה. רק כשישבנו שבעה והגיעו מנחמים התגלו לנו דברים. כך למשל נודע לנו שבעבר אישה שאירסה את בנה חששה שהשידוך יתפוצץ, בגלל שלא היה לה את סכום הכסף שעליו התחייבה. אבא אמר לה שלא תדאג, שתתחייב והוא זה שיעזור לה. התברר שהוא נתן לה המחאות פרטיות שלו, באמצעותן היא עמדה בהתחייבות. הזוג התחתן, ונולדו להם ילדים שהיום הם אברכים".

רגישותו של אביו זכורה לו עוד מהימים שהיה תלמיד ישיבה: "אבא היה קונה לנו חליפות אבל היה מפקיד שנהיה רגישים לזולת, נסתכל סביבנו, ונראה אם יש תלמיד ישיבה נזקק, שאין לו אפשרות לרכוש חליפה חדשה, ואם זה כך – נקנה גם לו חליפה חדשה. למדנו בישיבות ספרדיות, ואבא התגאה במוצאו ובתרבות שממנה הוא בא. בשירי שבת היינו שרים שירי שבת ספרדיים. הוא לחם להכניס לסמינר בנות שלא התקבלו רק בגלל מוצאן. הוא היה אכפתי, איש של מעשים קטנים שעשו טוב לאנשים אחרים".

צוואה חרותה בלב ובנשמה

אחד הדברים שעליהם הקפיד השר אזולאי ז"ל הוא עריכת שולחן השבת: "כל השבוע אבא היה דואג לצורכי השבת. הוא זה שערך את שולחן השבת, אפילו בימי מחלתו הוא עשה את זה. הוא נהג לסדר גם את נרות השבת, והקפיד שעל שולחן השבת לא תיאמר מילה אחת שקשורה לפוליטיקה. אוי ואבוי אם זה היה קורה, אבא היה כועס".

לדברי ח"כ אזולאי, כשר לענייני דתות, שאיפותיו של אביו היו לשפר את תנאי העסקתן של הבלניות, להפריד בין שכר משגיחי הכשרות לבעלי העסק, ועוד: "אבא תמיד היה אומר שלא יתכן שיגידו לאנשים שהם עובדים בעבודת קודש, והמילה הנרדפת לכך תהיה 'התנדבות'. היה לו חזון שלצערי נגדע".         

ח''כ דוד אזולאי ז"ל (צילום: פלאש 90)

לפני כ-13 שנים חלה השר אזולאי לראשונה: "הוא החלים, ולפני כשנה המחלה חזרה שוב", משחזר בנו, "קבלנו את זה קשה. הוא זה שנהג לחזק אותנו. אימא שלי היא אישה חזקה מאוד באמונה, אבל החיסרון קשה מאוד. כמשפחה, אנחנו משתדלים לחזק אחד את השני. הרבה אנשים שואלים אם אבא השאיר צוואה כתובה. אני עונה שאבא לא השאיר צוואה כתובה, הוא השאיר צוואה חרותה בלב ובנשמה, חרותה בדרכו. זה אומר לקדש שם שמיים, להמשיך בעשייה, לשמור על אימא, ועל סבתא שלנו. היה לו חשוב שנהיה כולנו מאוחדים, שנהיה אחד למען השני, ללא תחרות – ככה גדלנו. הצוואה שלו רוחנית זאת הדרך שהוא הנחיל. הוא איחד וליכד אותנו".

ח"כ אזולאי מתכוון להמשיך את דרך אביו: "אני רוצה שיראו בי כתובת, שידעו שהכנסת היא לא מקום שאי אפשר להגיע אליו. אשתדל לקדם חוקים שיכולים לסייע, ולעלות על סדר היום נושאים עם משמעות חברתית. נהוג לומר שהשבע לא מרגיש את מי רעב, אבל אנחנו כאן בהחלט כדי לדאוג לאחר. בלילה שבו הושבעתי לכנסת אבא אמר לי: 'אל תשכח את האזרח הפשוט, את האזרח הקטן'. אחרי הכול, בשבילם אנחנו נמצאים פה, כדי לעזור להם'".