אם היתה מגיעה שבוע קודם, אי אפשר היה לראות את העובר

זה כבר קרה לה פעמיים בעבר. דימום קצר, פניה לבית החולים ובשורה רעה. אובדן. ההריון נפל.

אבל הפעם כבר היו לה שני ילדים בבית, בריאים ושלמים, והיא בכל זאת קוותה שהפעם, רק הפעם, זה יהיה אחרת.

אבל בבית החולים אמרו בדיוק אותו הדבר. רואים שק הריון, אבל תינוק – לא. הריון שלא התפתח.

אלא שהרופאה שבצעה את הבדיקה אמרה שלפעמים, המכשיר של בית החולים אינו נותן תוצאה מדויקת מספיק. הרזולוציה שלו אינה טובה דיה. היא המליצה לה לגשת לרופא בקופת החולים, ולבדוק שוב – ואם התוצאות זהות, לחזור עם הפניה לבית החולים כדי לבצע גרידה.

היא הלכה לרופא, ששוב שאל את כל השאלות הרלוונטיות. שבוע שביעי או שמיני, זמן שבו אמורים לראות באופן ברור עובר עם דופק. שוב אולטרסאונד, הפעם אין ספקות באשר לרזולוציה. ושוב, אותן תוצאות. לא רואים עובר בשק. הריון שלא מתפתח.

למרות זאת, הרופא הציע לה לא למהר לבצע את הגרידה. הוא הציע לה לחכות שבוע נוסף, ולנסות שוב – אף על פי שבעצמו אמר שאין סיכוי שמשהו ישתנה. אם אין אז אין.

היא לא רצתה. בשביל מה למשוך את הסבל שבוע נוסף? אם אין סיכוי לשינוי, אין טעם למשוך. אבל אז היא נזכרה שאותו לילה הוא... ערב פורים. אשפוז בחג? לא התענוג הכי גדול. יותר מזה – היא מנהלת תכנית מיוחדת לנערות שסיימו תיכון, ואמורה להכין את סעודת הפורים השנה לא למשפחתה בלבד, אלא ליותר משלושים נערות שיתארחו בביתה. היא החליטה לחכות עם האשפוז עד לאחר פורים, ולנסות ליהנות ולשמוח בחג בלי לדאוג יותר מידי. היא התאבלה בלבה, אבל על פניה מתחה חיוך גדול. פורים, לא?

כל יום הפורים היא הרהרה בנס הפורים, בתפנית המדהימה המסופרת במגילה. היא קוותה לנס, אך בו בזמן גם כעסה מעט על עצמה. אין טעם להתפלל על משהו שכבר נגמר. היא חשבה גם על המצווה לשמוח בפורים, ונדהמה עד כמה קשה לפעמים לקיים אותה, את המצווה הזו.

לאחר הפורים, היא פנתה להתאשפז. אבל אז – הביורוקרטיה פעלה נגדה. ההפניה שקבלה מן הרופא היתה מוגבלת בזמן, והיא היתה זקוקה להפניה חדשה. מאותו רופא.

חשבון מהיר גילה לה שהמתנה לרופא ופניה חוזרת לבית החולים יביאו אותה למצב של אשפוז ביום חמישי בערב. היא לא רצתה להעביר שבת בבית החולים ללא סיבה, והחליטה לחכות עוד קצת. ביום ראשון תיגש לרופא.

במוצאי שבת, בעודה מחפשת בייביסיטר שתשמור על ילדיה בזמן שתתאשפז, נשמעה אזעקה. מהר מאד הגיעו הידיעות. פיגוע, במרחק 10 דקות בלבד מביתה. 4 אמהות ו-6 ילדים קטנים נהרגו, ומעל 50 אנשים נוספים נפצעו. אסון כבד.

הזעזוע הביא אותה לחשוב. כאבן של אותן נשים שאבדו את ילדיהן גדול פי כמה וכמה משלה. ובית החולים יהיה עסוק כעת בטיפול בפצועים. היא לא ממהרת, היא לא צריכה שום דבר דחוף. היא תמתין שבוע נוסף עם האשפוז.

רק ביום ראשון שלאחר מכן היא הגיעה לרופא, והסבירה שוב את הסיפור. היא קבלה הפניה מחודשת, ואז שאלה לפתע, בלי שום סיבה נראית לעין – אולי תעשה לי עוד אולטרסאונד? הרופא התפלא ואמר שאין צורך, אבל משהו טלטל אותה, והיא התעקשה. הוא הסכים.

היא הביטה בחצי עין במסך, בטוחה שבעוד רגע תרד ותתחיל לארוז את התיק לבית החולים. אבל המראה שעל המסך ריתק אותה אליו בתדהמה. גם הרופא כמעט ששמט את מכשיר האולטרסאונד מידיו מרוב תדהמה.

יש עובר. יש לו דופק. והוא רק בן 6 שבועות...

לו היתה מגיעה בשבוע הקודם, עדיין לא היו רואים דבר באולטרסאונד. נס. נס פורים...

8 חודשים אחר כך נולד נתנאל. אין ספק. הוא מתנה מה'.

שוקלת הפלה? מכיר/ה מישהי שנמצאת על פרשת דרכים?

אמא יקרה, אנחנו כאן, במחלקת אמ"א של הידברות, כדי לעזור לך. העניקי לילדך הזדמנות נוספת, אל תתני לו לסיים את חייו.

לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.i