סיפורים אישיים
מי יפתח את הדלת? תשובתו של הרב אבא שאול תרגש גם אתכם
"בכל פעם שדלת הרכב נפתחת, וילד נכנס אליו בדרכו לתלמוד תורה, הרי זו פתיחת ההיכל. ילד יהודי הולך ללמוד תורה, ואתם יכולים לזכות לפתוח עבורו את דלת ההסעה, או לסגור אותה אחריו, ובחינם. מי פתי לוותר על הזכות הזו?!"
- נעמה גרין
- פורסם י"ז תמוז התשפ"א |עודכן
(צילום: shutterstock)
אל דין התורה בבית דינו של רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל הגיעו נהג הסעה של תלמוד תורה והמלווה בהסעה זו. שאלתם היתה: "מי אמור לפתוח ולסגור את דלת ההסעה?"
על פי המסופר בספר "דורש טוב" על חנוכה, טען הנהג: "אני מרוכז בנסיעה. אין לי אפשרות להסב את תשומת לבי הנתונה לנעשה בכביש – לפתיחת וסגירת הדלת בכל עצירה".
המלווה, גם הוא לא היה מעוניין היה בתפקיד. "אני עסוק בהעלאת או הורדת הילדים בהושבתם ובהשגחה עליהם. איני יכול להיות אחראי גם על הדלת!".
הקשיב הרב בן ציון אבא שאול לטענות השנים, והשיב להם: "שאלה יש לי אליכם: כמה מוכנים אתם לשלם עבור פתיחת ההיכל בשבת? מאה דולר? וכמה עולה פתיחה בראש השנה? אלף דולר? ובנעילה? הרי אנשים מוכנים להשקיע הון כדי לזכות בפתיחת וסגירת ההיכל, והנה לכם הזדמנה הזכות הזו באופן יומיומי, ולגמרי בחינם!
"בכל פעם שדלת הרכב נפתחת, וילד נכנס אליו בדרכו לתלמוד תורה, הרי זו פתיחת ההיכל", קרא הרב אבא שאול בהתרגשות. "ילד יהודי הולך ללמוד תורה, ואתם יכולים לזכות לפתוח עבורו את דלת ההסעה, או לסגור אותה אחריו, ובחינם. מי פתי לוותר על הזכות הזו?!"
השנים קיבלו את התשובה ויצאו מהורהרים מחדרו של הרב. לאחר רגעים ספורים שבו ונכנסו. שאלתם בפיהם: יכריע נא הרב, למי מגיעה הזכות לפתוח ולסגור את דלת ההסעה?...
"עשו פשרה", הציע הרב, "וחלקו את התפקיד ביניכם. העיקר שאף אחד מכם לא יחמיץ, חלילה, את הזכות". כי התעסקות עם ילדים שעתידים לצמוח לתלמידי חכמים היא זכיה שלא תסולא בפז.