כתבות מגזין
האלימות נגרמת בשל הדרת נשים? אתן באמת מאמינות בזה?
החפצות בקידום השוויון המגדרי רומזות שההפרדה של נשים וגברים במרחבים ציבוריים, והיעדר שוויון - הם אלה שעומדים בליבה של האלימות נגד נשים. נוכל להושיט יד אחת לשנייה –אם תקבלו את העובדה שחיינו הם תוצר של בחירה, ותפסיקו לרמוז שאנחנו חוות השתקה
- אתי דור-נחום
- פורסם כ"ח כסלו התשע"ט |עודכן
הנשים בישראל רשמו השבוע הישג היסטורי כשהצליחו לעלות על סדר היום הציבורי את האלימות נגד נשים, ואזלת היד במאבק נגדה. גם המבצע הצבאי בצפון לא הצליח לקעקע את השיח ולגנוב לגמרי את הכותרות. אלפי נשים ברחבי הארץ השתתפו בשביתה, יצאו לאירועי המחאה, ורבים הגיעו לשיא - הפגנת ענק בכיכר רבין בתל-אביב.
אלימות נגד נשים היא כתב אישום חברתי, אולי אנושי. בשנים האחרונות הטיפול בבעיה התמסמס בין משרדי הממשלה, ועדות שהוקמו ובעיקר – המלצות שלא יושמו. עכשיו, סוף סוף צעקת הנשים נשמעת – ואולי כבר מזמן היינו צריכים לצאת לרחובות. אולי זה לא כזה קונץ לעשות את אירוע השיר בכיכר רבין. אולי להבא ערי הפריפריה יילקחו בחשבון כאופציה.
זה לא מאבק רק של נשים. זה מאבק חברתי - ומאבקים חברתיים חייבים להתנהל בזירה האמתית – בפריפריה, בשוליים, במקומות שנמצא הכאב.
עכשיו אסור לפספס את המומנטום, וצריך לתפוס את החיבוק הציבורי בשתי הידיים אבל לא לשכוח: הטרגדיות מתחוללות הרחק מהמזרקה בכיכר דיזנגוף בתל-אביב. במקום שבו היד לא הגיעה למקלדת, אולי בגלל שהייתה משותקת מפחד. בדממה מקפיאה מגיעות המכות עם כל התיאורים הקשים הנלווים, כשאף אחד לא שומע – ומי תעז ללכת ולספר? קשר השתיקה, האדישות, הבושה, הסטיגמה - הם מדרון חלקלק שעלול להוביל למקרה הבא.
בשורה התחתונה קמפיינים לא באמת מטפלים בבעיות – חינוך לערכים כן. פוסט בפייסבוק מוציא אנשים לרחובות – אבל הוא לא מרפא את כאב הנפגעות אותו הן נושאות כל חייהן. הפגיעה בנשים, ילדים וחסרי הישע באשר הם, מתרחשת בזירות אחרות, חלקן נעלמות מהעין, חלקן ממש מתחת לאף שלנו כהורים, כאזרחים, כבני אדם.
* * *
המחאה הציפה במרחב הציבורי דעות שונות. אחת מהן היא הרמיזה שהדרת נשים בחברה החרדית היא חלק מהבעיה. נשים החפצות בקידום השוויון המגדרי רומזות שההפרדה של נשים וגברים בקמפוסים ובבתי הכנסת, והיעדר שוויון מגדרי (ספויילר: ומי קובע מהו שוויון מגדרי? וממתי ערך השוויון הפך למקודש) עומדים בליבה של האלימות נגד נשים. אין מילים – זה פשוט מקומם ומבטא את הניסיון של האליטה לשמר את ההגמוניה שלה. נשים, יקרות מי שמדיר אותנו- החרדיות, הדתיות ובעלות התשובה - זה אתן.
מי שם אתכן לשפוט/לקבוע/להחליט שאישה חרדית מקיימת בעל כורחה את המצוות, כחלק ממציאות שנכפתה עליה על ידי הממסד הגברי שלכאורה הוא זה ששולט? לפי שיטה זו - ממילא מאחר שאין לאישה החרדית בחירה 'אמתית' היא כפויה לקבל את ההפרדה בין המינים, ולחנך את ילדיה לשאר התכתיבים שלכאורה נכפים עליה על ידי אותו הממסד. פלורליזם אמיתי, כזה שסובל ריבוי דעות ומכבד אותן, עובד לשני הצדדים. אתן יודעות, נוכל להושיט יד אחד לשנייה – אם תפסיקו להתנשא ולחשוב שאצלכן הדיכוי הוא יותר נוח. בואו נפנים זאת כולנו. רק כך נוכל להושיט יד לאלו שזקוקות לכך. באמת.