מרטיט: האדמו"ר התקשר וביקש: "תגיעי להתפלל בקברי"

שלום לכולם, שמי דור חדד וברשותי סיפור שאני ואשתי היקרה אסיה חווינו ורוצים לשתף אתכם.

זה התחיל לפני שלוש שנים בחודש אלול, כמה ימים לפני ראש השנה.

אני ואשתי היינו אז ממש בתחילת המפגשים בינינו, ואחד המשפטים הראשונים שלה היו: "אני רוצה שקודם כל תכיר את הרב שלי, חשוב לי האישור שלו". כחוזר בתשובה יצא לי להכיר הרבה רבנים, אבל קצת חששתי מהמעמד, במיוחד כי הרגשתי שזו האישה של חיי.

נסענו לבני ברק. בבית מדרש קטן בעיר פגשנו אותו - האדמו"ר מזלאטשוב.

אני לא יכול לתאר את המפגש הזה במילים אחרות - פשוט אור גדול! 

התחלנו לדבר, האדמו"ר שאל אותי שאלות ממש כמו אבא שמתעניין בשידוך עבור הבת שלו, סיפרתי לאדמו"ר שאני משתדל ללמוד כל יום אך לצערי קשה לי מאוד ללמוד גמרא. את המשפט הבא לא אשכח לעולם - "אני אהיה החברותא שלך" אמר האדמו"ר.

מאותו רגע הנשמות שלנו התחברו ופה מתחיל בעצם הסיפור.

"העיקר השמחה"

מהר מאוד האדמו"ר נתן את ברכתו לחתונה והוא זה שלמעשה נתן לנו תעוזה ואישור להינשא.

נסענו לקברי צדיקים יחד, למדנו, היינו מדברים שיחות נפש, מידי יום שישי הוא היה מתקשר אלי לברך אותי בברכת שבת שלום.

אדם צנוע, תלמיד חכם עצום! זכיתי שהוא פינה לי זמן ללמוד יחד איתו, למרות שהוא עצמו כל יום למד שבעה דפי גמרא לכבוד אביו המנוח במטרה לסיים את הש"ס כולו למועד השנה לפטירתו .

הסיפור ממשיך, יומיים לאחר האזכרה לאביו הקדוש, הלכה לעולמה בפתאומיות אשתו הצדקנית. הלווייתה הייתה הפעם הראשונה והיחידה שראיתי את האדמו"ר בוכה, לאחר השבעה היה חשוב לו להזכיר לנו - לי ולאשתי אסיה - שהעיקר היא השמחה, ושהקב"ה אוהב כל אחד ואחד לכן עלינו לרקוד ולשמוח, גם כשקשה, זה אחד השיעורים הכי חזקים שלמדתי.

כשמועד החתונה שלנו התקרב, ביקשנו ממנו שיקריא את הכתובה שלנו ויהיה עד בחתונה, הוא התרגש ושמח מאוד.

למדנו מהאדמו"ר מהו חסד, צניעות ,דרך ארץ והכי חשוב בעיניו אהבת ישראל - לאהוב כל יהודי באשר הוא ולעזור לו ככל האפשר!

מידי יום שישי הוא היה נוהג לבקר ילדים חולים בתל השומר ולשמח אותם, מידי יום היה מסתובב ומלמד ילדים קטנים תורה, היה מברר לאיזה יהודי אין אוכל או אין היכן להיות בחג ודואג לו.

כל קושי, התלבטות, דאגה - פתרנו מולו, ממש שליח של הקב"ה, כל יהודי שהיה בצרה - האדמו"ר היה שם כדי לתת לו כתף, אוכל, מילה טובה, נסע מעיר לעיר ממקום למקום על מנת לחזק יהודים בכל הארץ .

ואז התברר: האדמו"ר נפטר

מועד החתונה שלנו החל להתקרב, לכן החלטנו לעשות טיול לילי לקברי צדיקים.

אני, אישתי ועוד מספר חברים נסענו בלילה שבין חמישי לשישי - ביקרנו כל כך הרבה צדיקים בירושלים, הייתה לנו זכות עצומה.

בבוקר, כשחזרנו, אשתי ביקשה ממני שאקום לפני שבת כדי שנתקשר לאדמו"ר לספר לו על הטיול שעשינו.

בחמש וחצי (שעה לפני כניסת השבת ) אשתי מתקשרת אליי עם הבשורה ששינתה את חיינו - האדמו"ר האהוב שלנו - החזיר את נשמתו לבורא - בערב שבת קודש, בפתאומיות מוחלטת - בדיוק שלושה חודשים לפני החתונה שלנו - הוא נמצא בבית ללא רוח חיים.

במוצאי שבת הייתה הלוויה - כל כך הרבה ליוו אותו בדרכו האחרונה - בלוויה ניתן היה לראות את האור שהוא הקרין על עם ישראל - אהבת ישראל , כולם היו שם - חרדים, דתיים, חילונים, נשים, גברים, ספרדים, אשכנזים - כולם! 

מאז אותו יום היה לנו קשה להכיל את המציאות החדשה. ברגעים הכי חשובים יכולנו רק לדמיין מה האדמו"ר היה אומר, ואז נזכרתי - בערב שבועות ממש שבוע וחצי לפני פטירתו, לא היה לאדם מבוגר כלשהו היכן לעשות חג, והאדמו"ר הציע שהאדם הזה יחגוג איתו את החג יחד בעמנואל. הוא התקשר אלי ושאל אותי האם אני יכול לקחת אותו, באותה תקופה לא היה לי רכב ולא מצאתי מישהו שיכול להסיע אותו לעמנואל. האדמו"ר הציע שנתחלק בכסף למונית וכך היה,  שבוע אחרי רציתי לנסוע להחזיר לאדמו"ר את 120 השקלים שלו ששילם על המונית אך כבר היה מאוחר מידי.

האדמו"ר התגלה בחלום

אני ואשתי התחתנו בי"ח אלול והרגשנו שהאדמו"ר היה אתנו בחתונה, אבל לדבר שקרה אחר כך לא יכולנו לצפות - בדיוק חודש לאחר מכן, בתאריך י"ח בתשרי, אשתי חולמת חלום - בחלום מופיעות על הצג של הסלולארי שבע שיחות שלא נענו מ"האדמור מזלאטשוב" 

אשתי מתקשרת אליו חזרה והוא אומר לה "מה ,שכחתם אותי?" אשתי עונה לו: "מה פתאום ! חס וחלילה אנחנו כל כך מתגעגעים אליך ! אתה חסר לנו מאוד - היית לי כמו אב, לא שכחנו אותך ! אבל אמרת לי שעדיף שאישה לא תלך לבית קברות". 

והוא עונה לה - "לא, תלכי, דווקא חשוב שתלכי לקברי, אני מבקש ממך".

אשתי קמה כולה רועדת - ובוכה, סיפרה לי על החלום שחלמה, ולאחר שבוע בחול המועד סוכות נסענו אשתי ואני לבית העלמין בנתניה לבקר את האדמו"ר - ולנגד עינינו מראה שלעולם לא נשכח . 

האדמו"ר שלנו - ללא מצבה! כל הגוף שלנו רעד. איך דבר כזה קרה?

אשתי הבינה למה חלמה מה שהיא חלמה ומאותו הרגע התחלנו לברר מדוע האדמו"ר בלי מצבה. הגענו לתשובות מספקות שחידדו את המטרה שלנו - להקים מצבה לאדמו"ר. 

היה לנו ברור שהאדמו"ר רצה משהו פשוט, אך החלטנו לנסוע לרבי עמוס מנתניה כדי לשאול אותו מה נכון לעשות לגבי סוג המצבה וזו הייתה תשובתו - " לאדם שסבל כל כך הרבה בחייו והיה כל כך עניו, ומסר נפש עבור עם ישראל ראוי לעשות משהו מכובד מאוד". בשל כך החלטנו לבנות לו מצבה בעלת שלוש קומות שעולה 40,000 שקלים.

תהליך הגיוס כולו היה נס עצום! בשבוע אחד בדיוק הצלחנו בניסי ניסים לגייס מעם ישראל 40,000 שקלים, הקב"ה פתח שערי שמיים, כולם תרמו - חילונים, דתיים, נשים, גברים, מהפייסבוק, מפה לאוזן, מהצפון לדרום, כולם! 

אני ואשתי חשבנו כמה זה אפיין אותו - כלל ישראל, כולם היו בעיניו שווים ויקרים כל יהודי היה עבורו יהלום! עם ישראל עשה רעש בשמיים - איזו אחדות הייתה באותם רגעים . 

זכינו להקים לו מצבה, שנבנתה בזכות כל עם ישראל .

וכך זכיתי אני להחזיר לו את כספו.

בביתי נשארה צוואה - מסכת ברכות שלא הספקתי לסיים עם האדמו"ר, כיום אנחנו בקשר טוב עם משפחתו של האדמו"ר, אני לומד גמרא ובבתינו ניצבת תמונתו שמזכירה לנו תמיד - את דרכו של האדמו"ר.

מוקדש לעילוי נשמתו של האדמו"ר מזלאטשוב הרב מרדכי מאיר בן מרים זצ"ל.