כשה"תינוק" הגדול מקנא בתינוק הקטן: מה עושים?

כחודש מהולדת בננו השני, הבכור בן ה-4 אינו מפסיק להיות נודניק ולהציק לתינוק. כך למשל הוא מנסה לגעת לו בעיניים, מפשיט אותו, ואף הציע השבוע לזרוק אותו לפח... אנו מזהירים אותו, והוא מתנהג גרוע יותר. מה עושים?

ראשית, ברכת מזל טוב חמה.

לידה של אח היא סוג של מעבר והסתגלות למצב חדש בשביל כל בני המשפחה.

ברור מעל לכל ספק שבשביל בנכם זהו סוג של משבר. ההתנהגות המתוארת היא לא אחרת מאשר אותות מצוקה למצבו הרגשי של בנכם. הוא לא מסוגל להכיל את הקנאה למעמדו ולתשומת הלב שנלקחה ממנו, בפרט בהתחשב בכך שהיה עד כה הנסיך היחיד. כרגע מבחינתו ומפירושו להתנהגות הסביבה, נולד "יורש העצר", והוא נדחק לצד... לכן חשוב להחזיר לו את מעמדו ואת חשיבותו, להרעיף המון חם ואהבה, לדבר ולשדר כל העת שהוא הבכור, הגדול, הבוגר. התינוק, בסך הכל, קטן ולא מבין, צריכים כל הזמן לעזור לו...

בשלב זה, לא כדאי להביע בנוכחותו גילויי חיבה לתינוק.

חשוב לגייס אותו לעזרה למען התינוק בהבאת חפצים, במקלחת וכדומה, כמובן תוך ערנות לבטיחותו של התינוק. יש להימנע מהאשמות, ולהיפך, להעצים אותו ולספר לסבתות, לגננת ולכולם עד כמה שהוא עוזר עם התינוק, שומר ומגן עליו ואי אפשר בלי עזרתו. בנוסף, כדאי להאהיב את התינוק עליו ע"י מתנות קטנות וממתקים, שכביכול התינוק מביא לו.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)

* * *

יש לי ילדים בגילאי 3-10, והם רבים ביניהם הרבה. זה מפריע לי מאד. כמה שאני מנסה להפריד, להתריע ולהעניש כשצריך, זה ממשיך. מה עלי לעשות על מנת שייפסק? ואיך עלי להגיב?

בסדנה שהעברתי על הנושא, בקשתי מכל אחת מהנשים לשתף איך חוותה בבית הוריה את המריבות עם אחיה. עברתי אחת-אחת. חלק מהמשתתפות זוכרות שההורים לא התערבו, וחלק תיארו איך ההורים התערבו הרבה ולקחו את שרביט השופט. שתיים אמרו שאצלן לא היו מריבות, האחת כי היא בת יחידה, ואחיה מתחתיה אוטיסט; השנייה ספרה שיש לה רק עוד אח, ואח נוסף שנפטר, ולכן הקשר ביניהם היה מיוחד. מהדיון עלה שבבתים שבהם ההורים התערבו וניסו לשפוט, לגשר ולהיות בוררים – גם היום, כהורים, היחסים בין האחים לא תקינים, ונשאר מתח ולפעמים איבה.

בבתים שלא התערבו – האחים היום ביחסים מצוינים. בזיכרונם זה לא היה טראומטי, ולדבריהם הם למדו להסתדר. לא פעם המריבות היו כמעין פורקן ושחרור.

לסיכום, מריבות בין אחים הן מצב שכיח ונורמלי. במקרים קיצוניים אין מריבות, והתערבות תמידית לא מועילה. אפשר להציב גבולות, וכשצריך – פשוט להפריד, ושכל אחד ילך לחדרו לחשוב...

המנטרה שרצוי להחדיר בבית היא: אפשר לוותר, או לחכות בתור, או לשחק יחד.

העבירי לילדים את המסר שאת סומכת עליהם שהם יודעים להסתדר ביניהם. מובן שבגילאים קטנים רצוי לכוון אותם.

(ציונה תמים, יועצת הורות ומשפחה, "שבילים בשבילך")

* * *

יש לנו 6 ילדים, בלי עין הרע. שניים כבר בגיל נעורים, ואנחנו מרגישים לא טוב עם ויכוחים שהם שומעים כל היום. אנחנו לא רואים כל דבר באותה צורה, ולא פעם מתווכחים על דברים. הילדים הגדולים כבר התחילו לומר לנו: "אבא ואמא, למה אתם רבים?". אנחנו מסבירים להם שאנחנו לא רבים, אבל מצד שני, גם אנחנו מרגישים שאנחנו במריבה. איך אפשר למנוע מריבות כאלה?

תוכלו למנוע חלק מהוויכוחים על ידי כך שתדחו אותם.

מרגע זה, הפסיקו להתווכח בפני הילדים. הסכימו ביניכם על כך שוויכוחים מתקיימים רק כשאתם לבדכם, ואין שום ילד לידכם. עצם הדחייה יגרום לכך שהוויכוח יערך לאחר מחשבה, ולא מתוך הבטן. קל יותר לשים את הדברים על השולחן, כשהם לא חמים מהתנור.

בינתיים תרוויחו שילדיכם לא יהיו שותפים לוויכוח, וגם שלא יתערבו בו, דבר שבוודאי קורה.

בנוסף תרוויחו צורה חדשה לוויכוח, צורה שאולי נקראת יותר "דיון" מאשר "ויכוח", כי היא נעשית מתוך התפכחות.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

יש לכן שאלות בנושאי נפש, זוגיות, פרנסה ועוד? כתבו אלינו למייל debi@htv.co.il בנוסף, אם את מומחית בעלת ניסיון רב, נשמח לצרף גם אותך לפאנל המומחיות