למה את שולחת את הילדים שלך לחוגים?

יש לי חברה שעובדת קשה למחייתה. היא גרה בשכירות ומצטמצמת בכל ההוצאות, אבל את הילד שלה היא רשמה, בעצת המומחים, לחוג רכיבה על סוסים, 150 שקלים לשיעור טבין ותקילין.

בהורות המודרנית והאשמה לעייפה שלנו, חוגים לילדים זה פרה קדושה עד כדי כך שלא פעם אני שומעת את השיקול כבד המשקל של "צריך שיהיה לך כסף לתת לו חוגים", בסעיף של האם להביא עוד ילד לעולם...

כשאמא שלי שלחה אותי, לא נעים לומר, לפני יותר משלושים שנה, לחוג קרמיקה, או חוג ציור ויותר מאוחר ללמוד פסנתר, היא עשתה את זה ממניעים אחרים ממני. היא הטילה עלי פרס של מטלה נוספת וציפתה ממני ללמוד גם אחרי הצהרים. לא פלא שאני זוכרת את עצמי לחוצה להתארגן כשהגיע זמן החוג, ונוסעת באוטובוס חצי שעה כל כיוון. בעברית קוראים לזה אמון. היא האמינה בפשטות שאני כישרונית ורוצה את זה לא פחות ממנה, אולי יותר, ואם אני נורא רוצה ללמוד – אני בטח אקח על זה אחריות מלאה.

כדי לפצות

אבל מה עובר לי בראש, כאמא בשנות האלפיים, כשאני שולחת את הילדים שלי לחוגים? די בשיחת טלפון קצרה למרכז חוגים כלשהו כדי לברר את זה בצורה חד משמעית. המזכירה האדיבה למדה על איזה צורך היא צריכה לתת מענה ולכן תדע לספר לך שחוג התעמלות משפר את הביטחון העצמי. חוג נגרות נותן לילד חיזוק של קשר יד-עין, יד-יד, מוח-יד, וחוג בלט – מחזק את היכולות המוטוריות ואת הכישורים החברתיים.

אבל בחוג בלט הן גם לומדות לרקוד? שאלתי...

עם יד על הלב, היום אני בעצם שולחת את הילדים לחוגים, הרבה פעמים, מנקודת מוצא שלילית... או כדי להשתיק רגשות אשם, כי נדמה לי בטעות שאני אמא לא משהו או כי הוא זקוק לחיזוק, תשומת לב, טיפול ותרפיה או כדי לפצות אותו על אח מבריק מעליו או אח נולד מתחתיו...

בניגוד לאמא שלי, אני לא שולחת אותו כי הוא גאון שצריך להוסיף לימודים, אלא כי הוא חלש... בעברית קוראים לזה חוסר אמון, וחוסר אמון, כידוע, גורר אחריו אי לקיחת אחריות ומייצר ילד אדיש, כי אחריות לא מתחלקת בין שניים. או שהאחריות על החוג שלי – או שהיא של הילד. ואם היא שלי – היא לא תהיה של הילד, מה שנקרא "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק"...

כדי שיתאמצו

אז מה עושים? משנים "סטייד-אוף-מיינד", משנים ראש. שולחים את הילדים לחוג כדי שילמדו ויתאמצו, כי יש להם ראש טוב ורצון ללמוד ולהחכים. אם אני פועלת מתוך אמון – החוג באמת שלו, ואני כבר לא אדע באיזה שעה הוא צריך לצאת ואם יש עליו רב-קו.

לפני משהו כמו שנתיים ביקשה ממני הבת שלי חוג אנגלית כי היא רוצה לשפר ציונים. הסכמתי רק אחרי שהבטיחה לי שעל כל שעת חוג היא מתחייבת לתרגל שעתיים שלמות. ובאמת, אחרי שפרשה בעבר מחוג אורגן אחרי 10 שיעורים (אמא, אני כבר יודעת לנגן) ומחוג תפירה אחרי 5 שיעורים (אין לי כח), כאן – היא שינסה מתניים וחרשה עד שעלה עשן מהחדר...

דקלה יוספסברג היא מנחת הורים בגישת שפר.