הרב עובדיה יוסף: מי ראויה להיקרא "אשת חיל"?

אשת חיל - ה"חיל" עצם מעצמה ובשר מבשרה. יש אשה "עושה חיל", אך "אשת חיל", כל כולה חיל, כל כולה בשביל לעשות טובות לעם ישראל, היא נוצרה כדי לזכות את הרבים, להגדיל תורה ולהאדירה.

ובביאור "ושלל לא יחסר", מסופר בירושלמי  מעשה, אחרי חרבן בית המקדש בית שני, נקבצו ובאו כל גדולי ישראל, רבי אלעזר בן עזריא שהיה נשיא, רבן גמליאל, רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי יהושע בן חנניה, רבי עקיבא בן יוסף ועוד, וישבו על מדוכה זו, מקודם 'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו', כל היהודים היו עולים לרגל מכל קצוות הארץ, לא היה יהודי שלא היה בא, העליה היתה מאחדת את כולם כאחד כמו אחים, והנה אחר החורבן 'שבת משוש אורח', אין אנשים שעולים ובאים מה לעשות?

בבית המקדש היתה לשכת הגזית שבה ישבו הסנהדרין והורו הלכה לעם ישראל, 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם', החליטו לבנות בנין מכובד שישבו בו גדולי ישראל לפסוק שם את ההלכות, וכל מי שיש לו שאלה 'והיה כל מבקש ה' יבוא אל אהל מועד', יבוא וישאלם, והם יורו הלכה לדורות. כך תימשך ההלכה הזו של 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם', אמרו ועשו. אך צריך כסף, 'כי אין לכסף מוצא', מהיכן יבנו את הבנין?

קמו הרבנים והלכו מבית לבית, 'אחד המרבה ואחד הממעיט'. הגיעו לעשיר גדול אחד, אך לא מיהרו להכנס אלא עמדו מעט בפרוזדור ושמעו שיחה בין האב לבן. הבן שואל את האבא 'מה נאכל הערב', אמר לו, 'בני, הערב נאכל מרק ירקות, לך תקנה את הירקות, אך אל תקנה את של היום זה עולה ביוקר, תקנה את של אתמול-שלשום שעולה בזול'.

אמרו לעצמם, איזה קמצן אדם זה, בסך הכל מדובר בירקות, כנראה שהוא קמצן, ושבו כלעומת שבאו, בלא שנכנסו אליו כלל, כדי לא להעמידו במצב לא נעים.

המשיכו בדרכם ללכת מבית לבית. לאחר שלשה ימים בהיותם נמצאים בשוק רואה אותם העשיר הזה, ניגש אליהם, "רבותי, מדוע אתם מתרימים את חברי ואותי לא התרמתם"? מה יענו לו, אתה קמצן? לא רצו לביישו. אמרו לו, כנראה שמצבך הכלכלי אינו בסדר, שמענו את שיחתך עם הילד אמרת לו שיקנה ירקות של שלשום, לכן לא נכנסנו.

אמר להם, מה שביני לבין בני שמעתם, מה שביני לבין קוני לא שמעתם! אני מבקש מכם, כעת אני טרוד מאוד, 'ירט הדרך לנגדי' , אני ממהר מאוד למקום אחר, אך אשתי בבית, לכו ובקשו ממנה בשמי שתתן לכם כד מלא גלילי זהב. עשו לו "מי שברך" והלכו לביתו.

אשתו קיבלה אותם בסבר פנים יפות בכבוד גדול כראוי לגדולי הדור, אמרו לה "כך וכך אמר בעלך". כיבדה אותם והושיבה אותם, נכנסה לחדר הפנימי ומילאה כד בזהב וחזרה עם הכד בידה, אמרה להם, "תסלחו לי, האם בעלי אמר אם הכד יהיה מדה גדושה או מדה מחוקה"? כל גרם של זהב שוה הרבה. אמרו, "הוא לא אמר מחוקה או גדושה".

אמרה, "אתן לכם מדה מלאה כפי כבודכם, שיהיה למעלה כמו שצריך, וכשיבוא בעלי וישאל מה עשית, אומר לו את האמת שנתתי מדה גדושה, ואם יאמר שאינו רוצה, אומר לו קח אותי לרבנות ותוריד מכתובתי את ההבדל בין מדה מחוקה לגדושה". ראו שהיא טובת עין כזו, ברכו אותה והלכו.

לאחר שהלכו בא בעלה בערב, שאל אותה, הרבנים היו פה?

- כן, הם היו.

- נתת להם מה שאמרתי?

- כן נתתי, אך לא אמרת לי מדה גדושה או מחוקה.

- ומה עשית?

- באמת נתתי מדה גדושה, ואמרתי שאם לא ימצא חן בעיניך נלך לרבנות ותוריד לי מכתובתי.

אמר לה, מחר נלך לרבנות, אך לא כדי להפחית מכתובתך אלא להכפיל אותה! אם עשית כל כך יפה, קיבלת את הרבנים בכבוד אכפיל לך את הסכום.

"אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה", לא כל אשת חיל עושה כך,  "ושלל לא יחסר", לא אחסיר מכתובתך אלא ושלל לא יחסר.

יש לנו ב"ה בנות יקרות שאי אפשר לתארן בחכמה בתבונה בעושר ונדיבות הלב, 'פיה פתחה בחכמה, כפה פרשה לעני וידיה לאביון', יש להן חסד ממידות קונן 'אל רחום וחנון ... ורב חסד', הן אוהבות לעשות חסד, אשריהן ואשרי חלקן שזוכות להתעלות מכוח התורה שהיא תורת חסד על לשונה.

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן.