קווים ייחודיים ש(אולי) לא הכרתם לדמותו של יוסף הצדיק

'ויוגד ליוסף לאמר הנה אביך חולה' – יוסף לא ביקר את אביו דבר יום ביומו, אולי הוא היה עסוק בענייני המלוכה והיה צריך לשלוח להודיע לו 'הנה אביך חולה...' האמנם?

קריאת הפרשה מסיבה את תשומת הלב לכך שאין איזכור מפורש ושיח בין יעקב ליוסף ביחס לכל שנות ההיעדרות שלו. לא מוזכר שיעקב שאל את יוסף על כך ולא שיוסף סיפר מה עבר עליו בשנים הארוכות מאז שנעלם מן הבית.

חכמינו ז"ל במדרש מגלים לנו שיוסף נמנע במשך השנים ממפגש אישי 'בארבע עיניים' עם יעקב, משום כך הוא לא הרבה לבקר בארץ גושן מקום מגורי אביו – על אף שמסתבר כי געגועיו המו ורצון עז פעם בקרבו להשלים את השנים של הנתק. גם אם לא נייחס ליוסף רצון לקשר אבהי, הרי בודאי היה יכול ורוצה להמשיך ללמוד ממנו, כפי שהיה בימים הטובים.

יוסף מוותר על הכל, שמא ייחשף קלונם של אחיו, שמא ישאלנו אביו על אותם מאורעות ויקשה עליו לשקר לו – או אז יודע לו בבירור מה שהוא כנראה חושד - שידם של האחים היתה במעל. מי יודע כמה יכעס עליהם, כמה גדולה תהיה הבושה וגם כמה יכאב יעקב כשיוודע לו מעבר לכל ספק כי בניו הטעו אותו ביודעין באמירת 'טרוף טורף יוסף – חיה רעה אכלתהו...' את כל זה יוסף מבקש למנוע ולו גם במחיר אישי יקר וכואב.

סלחנות

החלק האחרון בפרשה מגלה לנו פן נוסף באישיותו הנעלית והבלתי נתפסת של יוסף. האחים חוששים מנקמתו לאחר פטירת אביהם, ומעבירים בקשת מחילה בשם האב - 'ועתה שא נא לפשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך...' יוסף באצילות מדהימה מרגיע אותם, כביכול אין לו על מה לכעוס - 'אלקים חשבה לטובה למען עשות כיום הזה להחיות עם רב'.

סיומו המוצלח של הסיפור, ה'הפי אנד' מבחינתו של יוסף - אכן מקהה את רגשות הכעס, וגם מוכיח לכאורה כי הכל היה מסובב מלמעלה, אולם הרי ישנו מקטע אחד שלא השתלב בכל הפאזל של התהליך להמלכת יוסף.

הורדתו לבור שלפי דברי חז"ל היה בור מלא נחשים ועקרבים, ויוסף היה בו בבהלת מות, לא היתה הכרחית ליצירת הסיום המוצלח. גם אילו מכרוהו בלא להורידו לבור תחילה היה התהליך נמשך. נמצא כי כאן בודאי ישנה סיבה לקפידא, ובמיוחד כשנלוה כאן הקטע הכואב של 'בהתחננו אלינו ולא שמענו אל צרת נפשו' - אולם יוסף עובר על הכל לסדר היום.

אם כי יש מהפרשנים הסוברים שיוסף לא מחל לאחיו מחילה גמורה ולכן נענשו אחרי דורות עשרה הרוגי מלכות שהיו תיקון לשבטים. אולם גם לדעתם היה זה בעומק הלב (או מפני שמחילה אינה מועילה בבני נח כפי שכתב האור החיים). ביחס האישי דאג יוסף לקרבם ולהניח את דעתם.

יוסף בן רחל – הוויתור והפיצוי

מהיכן מקורן של המידות הנפלאות הללו – כח הוויתור והסלחנות?

אולי השאלה מעיקרה אינה במקום, הלא יוסף הוא בנו של יעקב בחיר האבות, נכדם של אברהם ויצחק. עם זאת דומנו כי יש להצביע על שורש הוותרנות והסלחנות של יוסף אצל רחל אמו. ביום כלולותיה המיועדים עם יעקב אשר להם היא מצפה יחד עמו שבע שנים, היא נוכחת לראות כיצד אביה מכניס את לאה אחותה במקומה. היא לא מופתעת מכך, רחל מכירה את אביה וכבר תכננה מראש עם יעקב כיצד לחשוף מרמה כזו העלולה להתפתח, והם קבעו ביניהם סימנים מוסכמים.

אולם לפתע היא מתבוננת בבושה הגדולה שלאה עלולה לעמוד בה, בהיחשפה בקלונה בפני יעקב (כמובן שבתרבות הימים ההם לא היה ניתן להיכנס עם האבא לויכוח, או שמא היה זה מפני אפיו של האב). ורחל מוותרת על כל חלומותיה... אין לה שום הבטחה שיעקב יקח גם אותה אחר כך, יתכן גם שיכעס עליה מאד על שיתוף הפעולה הזה, אולם על הכל היא מותרת למען כבוד אחותה... האם אין זו מורשת מפליאה של ויתור - המהוה בסיס לוויתורו וסלחנותו של יוסף? 

בביקורו האחרון של יוסף אצל אביו, אומר לו יעקב 'ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בעוד כברת דרך לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם' ומפרש רש"י שיעקב הסביר לו כי קברה שם כדי שתעמוד על בניה בתפילה בעת לכתם בגלות בבל. הרב הירש זצ"ל עומד על כך, שהיה מתאים יותר לומר זאת כאשר בקש יעקב מיוסף שיעלהו בכל מחיר לארץ ישראל למערת המכפלה, כאן מתבקשת  ההבהרה מדוע את רחל לא לקח לשם? ומפרש הרב הירש: כאן רומז לו יעקב, רחל הפסידה לכאורה מויתורה על קבורה במערה הנכספת, כשם שלמראית עינים הפסידה בהכנסת לאה לבית יעקב והנה היא זו שנקברה עם הבעל הנעלה. אך לא כן! הנני נותן לך, יוסף בן רחל, את הדרגה הנעלה ביותר ששני בניך יהיו אף הם מן השבטים, וכאן הוא מעמיד את מנשה ואפרים 'כראובן ושמעון יהיו לי'. בך, יוסף בני - בזכות אמך המוותרת על מעלת הקבורה למען הדורות העתידים ללכת בגלות - תתקיים ברכת ה' 'ונתתיך לקהל עמים'.

בכך ששני בניו נכנסים למנין השבטים זוכה בעצם יוסף למדרגת 'אב' הוא שותף כאחד האבות לבנין האומה, להעמדת שבטי י-ה! יוסף הוא אב למידת הויתור והסלחנות ולכבישת המידות כשם שהוא גם אב לכבישת יצרי הנעורים התוססים גם בעת ניסיון!

יוסף ואמו רחל זוכים לשכר נצח ולתוספת שני שבטים אשר כל אב מברך את בנו בשמם 'ישימך אלקים כאפרים וכמנשה' – כפי שאמר יעקב 'בך יברך ישראל' ולעת נעביר את הברכה הזו לילדינו - ננסה להעביר גם את המסר העומד מאחוריה – מויתור לא מפסידים... בטווח של חיי נצח השכר משולם בכפלים!