תאומים זהים - זה דבר מיוחד? 5 נקודות למחשבה

אינו פג לעולם

כל מי שעורך קניות, עליו לשים לב לתאריך התפוגה של המוצרים שהוא קונה. חוסר תשומת לב עלול להוביל להשלכת אוכל לפח ולאובדן כסף.

יום אחד הופתעתי לגלות, בהסתכלות סתמית על תווית בקבוק המיץ שקניתי זה עתה, שתאריך התפוגה שלו היה שנה קודם לכן. ובאמת – טעם המיץ היה פגום ולא נעים... השלכנו את כל ארגז הבקבוקים לפח, ברוך ה'.

ואז חשבתי לעצמי: מבין כל המשקאות הקיימים, ישנו משקה אחד שאין לו תאריך תפוגה, ואפשר לשתות אותו ללא דאגה.

מהו אותו משקה? המים!

האם אין זה פלא, שכל המשקאות – מיצים, קולה, אלכוהול ועוד – הם בסופו של דבר בעלי תוקף מוגבל, ואילו המים – משקה שנוצר ללא מגע יד אדם – דווקא הם אינם מתקלקלים לעולם?

(צילום: shutterstock)

רגע, תשאלו, אז למה יש תאריך תפוגה על בקבוק המים? הסיבה היא טכנית. מדובר באותה מכונה שממלאת גם משקאות אחרים, ולכן נושא התאריך הוא אוטומטי בתהליך היצור. שנית, רצון החברות לשמור על עצמן מבחינה משפטית.

צריך לדעת, שעם הזמן יכולים לחדור למים טעמים וריחות דרך הבקבוק. זה לא מקלקל את המים, אבל יכול לתת טעם שונה. כמו כן, בחשיפה ממושכת לשמש ולחום קיצוני עלול בקבוק הפלסטיק לשחרר אל המים כימיקלים – חומר רעיל, שבכמויות קטנות גורם לכאבי ראש, סחרחורת ודיכאון... הבעיה היא, אם כן, בבקבוק, ולא במים.

אז מיהו יצרן המים שהצליח לייצר משקה ייחודי, שבנוסף להיותו נוזל הכרחי לקיום העולם כולו, הוא גם אינו פג-תוקף לעולם?

כולם יודעים את האמת!

אנחנו משכנעים את עצמנו שאנחנו פועלים כשורה. אנו מטיפים לעצמנו שאנו לא באמת יודעים שהתורה היא אמת. אנחנו מספרים לעצמנו שאצל החרדים יש הרבה בעיות ושהם מסכנים... מיום ליום אנו מאמינים יותר ויותר בסיפורים של עצמנו, ומשתכנעים שאין סיבה להשתנות.

אבל צריך לדעת, שבסופו של דבר כל זה רק חיצוני. בפנים, האמת חקוקה בתוכנו ואיש אינו יכול להכחיש אותה. רק צריך איזה ניצוץ קטן שיאיר את האמת בתוכנו, ואז הכול יתפרץ החוצה.

לכן, אותם אנשים שמסרבים לשמור שבת בטענה שזו לא האמת, שאינם מאמינים בתורה או שזה לא מה שאלוקים רוצה מאתנו, לאחר מכן יגיעו ליום הכיפורים וישמרו אותו מתוך הבנה שזו האמת.

אותם אנשים, שכלפי חוץ לועגים לדת ולתורה – רובם ככולם לא יוותרו על קיום ברית מילה לבנם.

אותם אנשים רחוקים, שחיים אורח חיים חילוני לחלוטין – פתאום, בנסיבות שונות, יפנו לרבנים גדולים כדי לבקש ברכה וייעוץ.

בהמתנה בבית החולים פתאום ממלמלים פרקי תהלים.

בזמני צרה פתאום פונים אל השם, מדברים אתו ומתפללים אליו מכל הלב.

אצל כל אדם זה בא בצורה שונה, אבל בסופו של דבר כל אדם מחובר בצורה כזו או אחרת.

צריך לדעת, שבתוך כל אדם נמצאת האמת, ואף אחד לא יכול להכחיש אותה. למרות המעטפת החיצונית שלנו, ולמרות כל ההצגות שאנחנו עושים, בסופו של דבר כל אדם הוא בעל אמונה. אמנם יש דרגות באמונה, ותמיד אפשר להגיע גבוה יותר, אבל גם האדם הרחוק ביותר הוא בעל אמונה.

בעזרת ה'

לעיתים קרובות אני שומע אנשים שאומרים "בעזרת השם" על כל דבר. האם באמת צריך לומר כך, ומה משמעות הביטוי?

הביטוי דורש הסבר: האם ה' עוזר לי, או אני עוזר לו? האם אני עושה למשל כ-5% מהעבודה והוא את השאר, או שמא להיפך? האם יש בינינו בכלל "חלוקת עבודה" כלשהי?

שמעתי סיפור יפה שממחיש את העניין: הרב כהן חיתן את בנו ה-13 והאחרון. במהלך ה"שבע ברכות" ביקש הרב לשאת מספר מילים בפני הציבור. הציבור התפלא, שכן ידוע שהרב כהן אינו איש דברים...

וכך פתח הרב ואמר: "תודה לכולכם שהגעתם. רציתי לומר לכם רק דבר אחד: חיתנתי 13 ילדים, ברוך ה' ושתדעו: ה' לא עזר לי בכלל, בשום דבר!

הקהל היה בהלם: איך הרב מדבר בעזות שכזו?

הרב המשיך: "ה' לא עזר לי בכלום, את הכול הוא עשה לבד!"...

אם נתבונן בעומק העניין, בפועל – ה' עושה הכול, אני לא באמת "עוזר" לו והוא לא עוזר לי. הוא עושה 100% מהעבודה. אז מה בעצם המשמעות של ביטוי זה?

ראיתי הסבר יפה של שליח חב"ד, הרב זלמן וישצקי, וכך הוא מסביר: "ל'בעזרת השם' יש משמעות אחת פשוטה מאוד. ה' יעזור, בוודאי שהוא יעזור, הוא תמיד כאן כדי לעזור. אבל, וזה אבל משמעותי וחשוב, הוא רק יעזור. עלי לעשות ולפעול, והוא יעזור לי, בעזרת השם.

'פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם' אמרו חכמינו (ע"פ מדרש רבה, שיר השירים ה, ג'). בורא העולם אומר: אני מוכן לפתוח לך פתח של אולם, לעזור לך בכל, אבל הכול על בסיס העבודה שלך. גם אם היא תהיה קטנה וצרה כפתחו של מחט, עשה אותה, פתח את הפתח, ואני כבר אהיה שם ואפתח לך כפתחו של אולם. זו המשמעות של 'בעזרת השם'".

במילים פשוטות: כשאנו נתקלים בקושי מסוים, או עומדים בפני אתגר שנראה לנו קשה במיוחד, לפני שנרים ידיים ונגיד "ה' יעזור", כדאי לזכור שהוא רק יעזור, ושעלינו להתאמץ ולעשות עוד צעד לכיוון המטרה, אפילו צעד קטן, כפתחו של מחט. והוא יעזור ויפתח כפתחו של אולם...

תאומים

תאומים, ובמיוחד תאומים זהים, הם פלא של ה"טבע". תודו שגם אתם קופאים לרגע בכל פעם שאתם נתקלים בצמד זהה שכזה.

כל לידה היא פלא בפני עצמו, אך לידת תאומים היא פלא אדיר. ייצור כפול של אותו אדם, שכפול מופתי של איברים: אף, עיניים, שפתיים ועוד.

חשבתי לעצמי: מדוע אנו מתלהבים מפס היצור הכפול של תאומים זהים, ואיננו מתלהבים מפס ייצור של מיליארדי איברים זהים במקביל?

אוכלוסיית העולם מונה כ-8 מיליארד אנשים. 8 מיליארדי לבבות שנוצרו "והותקנו" בצורה מושלמת בגופם, 8 מיליארדי לבבות קיימים כרגע – כולם מאותו פס ייצור, אותו מבנה, אותו מנגנון מופלא.

תחשבו על כל המוחות שנוצרו, כליות, עיניים, עצמות, אוזניים... יש פה "מפעל", שמייצר את חלקי המכונה המופלאה ביותר בעולם בכמויות בלתי נתפסות. לא מדובר בכמות כפולה כמו אצל תאומים, אלא ייצור מיליארדי מיליארדים של איברים, שאין מוחנו יכול מסוגל להבין.

מיליארדי חלקים של היצירה המורכבת ביותר בעולם, שכולם יצאו מאותו פס-ייצור! איפה "המפעל" הזה? מיהו המנכ"ל, האדריכל, המהנדס, האינסטלטור והחשמלאי שלו?

מדוע איננו מתפעלים מכך? מדוע ישנם אנשים שאינם סקרנים לדעת מיהו? מי שיתבונן בתופעה המופלאה של יצירת האיברים הללו בצורה כה מושלמת, בוודאי ישתכנע בקיומו של יוצר ומתכנן בעל כוחות אדירים...

"יש לי כל"

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה לאחרונה את דו"ח "פני החברה הישראלית".

מהדו"ח עולה כי החרדים מרוויחים פחות, מתגוררים בצפיפות, חסרי תנאים פיזיים טובים, ובכל זאת חשים הכי פחות לחץ ודיכאון. דווקא אלו שחיים בעוני, בדלות, בחוסר ובמינימום של אמצעי מחיה – התבררו כ"מאושרי המדינה".

לאחר שפורסמו הנתונים, עלו תהיות – כיצד ייתכן הדבר? זה נוגד את השכל הישר! לפי ההיגיון, אנשים החיים ברווח ובעשירות אמורים להיות המאושרים בתבל!

איך ניתן להסביר את הפער הזה? פשוט מאוד.

בואו ניזכר בעשיו וביעקב, הנפגשים אחרי נתק של 22 שנה. יעקב חוזר מחרן לבית הוריו בארץ כנען, ועשיו בא לקראתו עם 400 איש למלחמה. הם נפגשים לאחר שיעקב שולח לעשיו מתנות גדולות ומפייס אותו, ואז עשיו אומר ליעקב: קח את המתנות שלך, אני מסודר בחיים ואין לי צורך בהן. הוא נוקט בלשון של גאווה "יש לי רב" – יותר מדי. יעקב מתחנן לעשו שייקח את המנחה שהכין עבורו, אבל כדי לשכנעו שהמתנה ששלח לו אינה מכבידה על כיסו, משתמש יעקב במילים: "כי חנני אלוקים וכי יש לי כל" – כל מה שאני צריך. עשו מתרצה, ו"מסכים" לקחת את הדורון.

חז"ל עמדו על ההבדלים בין נוסח הדברים של עשיו לבין אלו של יעקב. עשו משתמש בביטוי "יש לי רב", לעומת יעקב שאומר "יש לי כל". עשו מרגיש שיש לו הרבה, אבל אין לו הכול. תמיד חסר לו ואין לו סיפוק מהישגיו החומריים. יעקב, לעומת זאת, אומר "יש לי כל", לא חסר לי דבר.

זהו ההבדל בין אדם בעל ביטחון בבורא עולם, לבין אדם שחי רק את עצמו. אדם ללא אמונה מרגיש חוסר. כשאינו מקבל את מבוקשו, הוא שוקע בעצבות ומתחיל להתלונן. אך כשאדם בוטח בבורא עולם, הוא יודע: יש בורא לעולם והוא חפץ בטובתי. הקב"ה אינו מוגבל, ואין גבול למה שהוא מסוגל לתת. לכן, אם בורא עולם לא העניק לי את מה שאני רוצה, כנראה שיש לכך סיבה. בחכמתו הגדולה הוא יודע בדיוק מה טוב עבורי, ואת זה בדיוק הוא מעניק לי. אדם בעל תודעה כזאת, הוא האדם המאושר ביותר, הוא תמיד חש שיש לו הכול.

זוהי פסגת האושר, המקום הגבוה ביותר של שמחה שאליו ניתן להגיע. שכן מהותה של השמחה היא שלימות פנימית עצמית עם המצב הנתון העכשווי בו אני נמצא, הרגשת סיפוק ממה שיש וגם ממה שאין.

נכון, אמנם החרדים מרוויחים פחות, אבל יש להם מקור האושר האמיתי – אמונה בבורא עולם. אמונה, הנטועה בלב כל אחד ואחד מהם. בסופו של דבר – ניתן ללמוד ממנה רבות על עצמת האמונה בבורא עולם, שיכולה לחולל נפלאות – לא רק בעולם הבא, אלא גם בעולם הזה – ומעניקה אושר ושמחה לבעליה.