למה אתה כועס כל כך? זו רק הפרשנות שלך

הוא החנה את רכבו בחניון. עוד לפני שהספיק לצאת מרכבו, הוא ראה רכב מתקרב, החוסם אותו ללא שום התלבטות. הוא הביט בתדהמה על הנהג, כאשר הכעס מתחיל לעלות בקרבו.

"תזיז את הרכב שלך!", פנה דוד לנהג האדיש שיצא מהרב החוסם.

"למה מה קרה?", ענה החוסם בסגנון המתאים לחוסמים אדישים...

"מה למה, אתה לא רואה שאתה חוסם אותי?", התרגז דוד עוד יותר.

"אתה יוצא בשתי הדקות הקרובות?" (!...), החזיר האדיש.

"לא. אבל מה זה משנה? מה אתה חוסם כך?", אמר, יצא מהרכב, ופנה לנהג החוסם באיום. החוסם, הבין את המצב... הוא פנה לרכבו והזיז אותו, תוך שהוא חוסם שני רכבים אחרים... וזה לא שלא היו חניות פנויות. היו כמה כאלה. זה קומם את דוד עוד יותר.

כשדוד סיפר לי זאת, הוא תיאר את הכעס הגדול שחש. על האנשים החושבים רק על עצמם. הוא הרגיש שהוא איבד שליטה. זו רק דוגמא לאחד מהמקרים שמאוד מכעיסים את דוד. דוד בחור טוב לב, רגיש, וחשוב לו מאוד הצדק. אפשר להבין שמקרים כאלה מכעיסים אותו ממש. במבט פשוט, נראה, שכל הערכים החשובים הללו חסרים אצל אותו חוסם. הוא "לא שם" על הרגשות של הסובבים, וחצוף לא קטן. ואת דוד, אנשים כאלה מכעיסים, יותר משהם מכעיסים את האדם הממוצע. לו כן אכפת מאחרים, וחשוב לו הצדק.

אבל מה שחשוב להבין, זה שעם כל היופי של תכונות כמו צדק, טוב לב, אכפתיות, אם זה מופיע יחד עם חשיבה לא חיובית, ביקורתית – זה מתכון להרס עצמי. ממש כך. כי אדם כזה יכול לכעוס על סביבתו הקרובה, ברמה כזו שתסכסך בינו לבינם. זה נכון מול בן הזוג, ילדים, הורים, חברים. וזה נכון גם מול עצמו, כי הוא מוצא את עצמו שוב ושוב כועס ועצבני. זה לא נעים בכלל. במקרים מסוימים, הוא אפילו יכול ליפול לדיכאון. פגשתי כבר כמה וכמה פעמים אנשים שהדיכאון שלהם נבע ממבטם הביקורתי כלפי הסביבה.

אז מה עושים עם זה?

בואו נחזור למקרה של דוד. אינני אומר שהחוסם בסדר. יחד עם זאת, אין ספק שלא כל אדם היה מגיב בכעס גדול כל כך, ובאיום. מדוע? מה ההבדל בין דוד, לאנשים המגיבים ומרגישים אחרת בסיטואציות מעין אלה?

ההבדל נעוץ בדרך שבה האדם מפרש את האירוע. הדרך שבה האדם מביט על העולם, היא זו היוצרת את רגשותיו. ככל שהאדם חושב בצורה חיובית יותר על עצמו ועל העולם, כך הוא ירגיש חיובי יותר. אם מבטו יהיה שלילי, כך תהיה גם הרגשתו. זו לא גזירה משמים שאדם פלוני יהיה כעסן או מדוכא (הרמב"ם האריך בנקודה זו בהלכות דעות, ועוד). יש לאדם בחירה כיצד לראות את המצבים שסביבו, ומתוך כך, להיות רגוע יותר, או כעסן יותר. זה נכון בכל מידותיו של האדם, מה שמשליך גם על היכולת של האדם לצאת מדיכאון ומחרדות. מפני שאם אדם רואה את העולם ואת עצמו בצורה חיובית, הוא כנראה לא יהיה בדיכאון. באותה מידה, אדם שלא רואה את העולם, ואת מציאות חייו, כמסוכנת, כנראה גם לא יהיה חרד.

ברור אמנם שאדם שכן בדיכאון או סובל מחרדות, די בטוח שזו האמת של החיים, וממילא, לדעתו, אין טעם לנסות לחשוב חיובי. זה ברור ומובן. יחד עם זאת, אינני זוכר מקרה בו אדם הגיע לטיפול כדי לשנות את מציאות חייו, עמל, ולא הצליח לגלות שלא רק שאפשר לראות את עצמו ואת העולם במבט חיובי, אלא שזה אפילו הנכון. זה אתגר אמיתי העומד בפני האדם, אך בחינה נכונה של הדברים מאפשרת מבט חיובי על עצמו ועל העולם.

במקרה של דוד למשל, לא כל אדם היה מגיע למסקנה שלילית וחד משמעית כל כך על אישיותו ה"מסוכנת" של החוסם. אפשר בהחלט להביט על האירוע בדרך אחרת. הנה, כך: שימו לב, החוסם שאל "אתה יוצא תוך שתי דקות?", כנראה הוא התכונן לחזור תוך זמן קצר. במחשבתו היה ש"תוך שתי דקות אני חוזר, לא יקרה כלום". אינני אומר שזה בסדר, אך זה עדיין שונה מאדם שחוסם מתוך ידיעה ברורה שהנחסם "יתקע".

נוסף על כך, האם לא יתכן שאותו אדם היה לחוץמאד לקפוץ לרגע לחנות סמוכה, למסור או לקחת חפץ, לבנק שעוד שנייה נסגר, וזו הסיבה שהוא לא הקפיד על החנייה שלו, ואפילו לא בדק אם יש חנייה פנויה לבד? אינני אומר שזה בסדר, אני רק אומר שאם הסיבה לכעס הגדול היתה המחשבה ש"הבן אדם לא אכפת לו מכלום, שיתפוצץ העולם העיקר שיהיה לו נוח" – הרי שמתברר שזה לא מדויק. אולי זה לא האדם שהייתי רוצה להיות שותף או חבר שלו, אך הוא לא כזה רע ודורסני כמו שחשבנו. ואגב, האפשרויות הללו, לא סבירות יותר? בכל אופן, אם זו תהיה החשיבה, הכעס ירד בהרבה. הנחסם, הגם שיכעס ברמה מסוימת, לא יאבד שליטה ולא ירגיש כעס רב כל כך שיוביל אותו לתחושות קשות.

והכי הכי: האם כל הכעס הזה מועיל לי, ברמה המצדיקה את התחושה הלא נעימה?!

עכשיו, מדהים: כשבוע לאחר שיחתי זו עם דוד, ערכתי קניה בבית מרקחת הקרוב למקום מגורי. מיד כשניגשתי להיכנס בחזרה לרכב, ראיתי שנחסמתי... בראשי עבר כל החשבון הנ"ל, כך שאפילו חייכתי לעצמי על הסיטואציה המעניינת, ושעתה אני יכול לבדוק בעצמי את רגשותי, ואת המציאות האמתית, האפשרית. אגב, שימו לב להשפעת הפרשנות על ההרגשה! התחושות של דוד, לעומת תחושות הנובעות מפרשנות אחרת.

פשוט, כמו ששיערתי, כך היה. נגשתי לבית המרקחת ושאלתי את האחרון בתור אם הרכב החוסם, שלו. הוא מיד אמר שכן, והתנצל שחסם, כי חשש שיסגרו את הבית מרקחת.

הלקח מדהים. זה חשוב לצאת מנקודת הנחה שבני אדם, בדרך כלל, אינם רעים. אינם מצפצפים בכוונה על המוסכמות החברתיות. ואם כן, אז יש להם סיבה, שהגם שאנו יכולים לחשוב שהם טועים, הם סבורים, שהם צודקים. זכותם.

חז"ל אמרו את כל הנ"ל, במילים חדות וקצרות: "הוי דן את כל האדם לכף זכות", ו"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו"! הכי רציונאלי. הכי הגיוני. הכי אמתי!

עתה אנו יכולים להבין מדוע אמר שלמה המלך ש"כעס, בחיק כסילים ינוח". כי בחינה של המציאות, מוכיחה שאין  סיבה לכעוס! לכן, נוזף שלמה המלך, ומדרבן אותנו, לנהל את חיינו בחכמה!

אם אתם מעוניינים לעבוד על הנקודה הזו של הכעס, שימו לב לפרשנות שלכם לאירועים שסביבכם. הרבה פעמים אתם בטוחים שאין אפשרות אמיתית לפרש אחרת את המציאות. יחד עם זאת, אם תשקיעו חשיבה, תגלו שאפשר לראות אחרת את המציאות.

אם בכל זאת, אינכם מצליחים, שאלו אנשים סביבכם, אנשים רגועים, איך הם היו רואים את הסיטואציה שהכעיסה אתכם. בחנו את מבטם בפתיחות, בדרך כלל תגלו שהמבט החיובי, הוא הנכון.

כאשר תעשו זאת שוב ושוב, הרי שתרגילו את החשיבה שלכם למבט יותר נכון ויותר חיובי על החיים, הרגשתכם תשתנה, ותוכלו להיות אנשים רגועים.

בהצלחה!

חגי צדוק עוסק בפסיכותרפיה ובייעוץ נישואין. ליצירת קשר עם מחלקת "נפשי בשאלתי":073-33-33-331, או anat@htv.co.il